הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
משמעות ה"קא משמע לן"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סוטה כו ע"א-ע"ב
אשת ממזר לממזר. פשיטא!
מהו דתימא אפושי פסולין לא ליפוש, קא משמע לן.
אשת גר ועבד משוחרר ואיילונית. פשיטא!
מהו דתימא +במדבר ה+ דבר אל בני ישראל - ולא גרים, קמ"ל.
ואימא הכי נמי! ואמרת - רבויא הוא.
אשת כהן שותה כו'. (אשת כהן שותה) פשיטא!
מהו דתימא +במדבר ה'+ והיא לא נתפשה אסורה, הא נתפשה מותרת, וזו הואיל ונתפשה אסורה - אימא לא תשתה, קא משמע לן.
ומותרת לבעלה. פשיטא!
אמר רב הונא: במתנוונה.
מתנוונה, הא בדקוה מיא!
במתנוונה דרך אברים,
מהו דתימא הא זנויי זנאי, והא דלא בדקוה מיא כי אורחיה - משום דבאונס זנאי, ולגבי כהן אסירא, קא משמע לן.
אשת סריס שותה. פשיטא!
מהו דתימא מבלעדי אישך אמר רחמנא, והאי לאו בר הכי הוא, קא משמע לן.
על ידי כל עריות מקנין. פשיטא!
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף כו עמוד ב
מהו דתימא +במדבר ה+ נטמאה נטמאה שני פעמים - אחד לבעל ואחד לבועל, היכא דקא מיתסרא בהא זנות, אבל הא הואיל ואסורה וקיימא - אימא לא, קא משמע לן.
מבנה הגמרא:
1.
אשת ממזר לממזר. פשיטא!
מהו דתימא אפושי פסולין לא ליפוש,
קא משמע לן.
קמ"ל - לא מקבלים את ההנחה - סברא - האמורה ב"מהו דתימא".
2.
אשת גר ועבד משוחרר ואיילונית. פשיטא!
מהו דתימא +במדבר ה+ דבר אל בני ישראל - ולא גרים,
קמ"ל.
קמ"ל - לא מקבלים את הדרשה האמורה ב"מהו דתימא".
2.1
מכיוון שמדובר בדרשה ולא בסברא הגמרא מקשה:
ואימא הכי נמי!
2.2
תשובה:
ואמרת - רבויא הוא.
יש להוסיף לדרשה לעיל גם דרשה נוספת שמשנה את הדין.
לפי הנ"ל יוצא שה"קמ"ל" לא מבטל את הההנחה שב"מהו דתימא", אלא בא להוסיף דרשה.
3.
אשת כהן שותה כו'. (אשת כהן שותה) פשיטא!
מהו דתימא +במדבר ה'+ והיא לא נתפשה אסורה, הא נתפשה מותרת, וזו הואיל ונתפשה אסורה - אימא לא תשתה,
קא משמע לן.
קמ"ל - גם כאן - כבסעיף 2 - לא מקבלים את הדרשה האמורה ב"מהו דתימא". אבל כאן הגמרא לא מסבירה מדוע, ותוס' באמת מקשה מדוע הגמרא לא מקשה כלעיל בסעיף 2.1.
ראה "שוטנשטיין" [על פי תוס'], הערה 37 - לומדים מ"הלכה למשה מסיני".
כלומר, ה"מהו דתימא" לא מתבטל כעיקרון, אלא יש "הלכה למשה מסיני" שגוברת עליו.
4.
ומותרת לבעלה. פשיטא!
אמר רב הונא: במתנוונה.
מתנוונה, הא בדקוה מיא!
במתנוונה דרך אברים,
מהו דתימא הא זנויי זנאי, והא דלא בדקוה מיא כי אורחיה - משום דבאונס זנאי, ולגבי כהן אסירא,
קא משמע לן.
קמ"ל - לא מקבלים את ההנחה האמורה ב"מהו דתימא" - איו חוששין שמא נאנסה.
5.
אשת סריס שותה. פשיטא!
מהו דתימא מבלעדי אישך אמר רחמנא, והאי לאו בר הכי הוא,
קא משמע לן.
קמ"ל - לא מקבלים את הדרשה האמורה ב"מהו דתימא". גם כאן הגמרא לא שואלת מדוע לא מקבלים את הדרשה [דיוק מהפסוק], ומדוע באמת - ראה "שוטנשטיין" הערה 46.
6.
על ידי כל עריות מקנין. פשיטא!
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף כו עמוד ב
מהו דתימא +במדבר ה+ נטמאה נטמאה שני פעמים - אחד לבעל ואחד לבועל, היכא דקא מיתסרא בהא זנות, אבל הא הואיל ואסורה וקיימא - אימא לא,
קא משמע לן.
קמ"ל - לא מקבלים את הדרשה האמורה ב"מהו דתימא". גם כאן הגמרא לא שואלת מדוע לא מקבלים את הדרשה.
ובאמת כן מקבלים את הדרשה של "אחד לבעל ואחד לבועל", אבל לא את הדיוק של הגמרא מהדרשה "היכא דקא מיתסרא בהא זנות".
7.
חוץ מן הקטן [וכו']. איש אמר רחמנא - ולא קטן.
כאן הגמרא לא שואלת "פשיטא".
8.
ושאינו איש למעוטי מאי?
אילימא למעוטי שחוף,
והאמר שמואל: שחוף מקנין על ידו ופוסל בתרומה;
דיון על השחוף שלא מקנים ["מקנאים"] על ידו:
מקנין על ידו, פשיטא!
מהו דתימא +במדבר ה+ ושכב איש אותה שכבת זרע אמר רחמנא והא לאו בר הכי הוא,
קמ"ל;
קמ"ל - לא מקבלים את הדרשה האמורה ב"מהו דתימא". אבל מדוע?
כי הפסוק נצרך לדרשה אחרת - ראה "שוטנשטיין", הערה 11.
9.
לגבי שחוף:
ופוסל בתרומה, פשיטא!
מהו דתימא +ויקרא כא+ לא יחלל זרעו אמר רחמנא, דאית ליה זרע ליחלל, דלית ליה זרע לא ליחלל,
קמ"ל!
קמ"ל - לא מקבלים את הדרשה האמורה ב"מהו דתימא". אבל מדוע?
כי הדרשה באמת מיוחסת רק ביחס לכהן גדול - ראה "שוטנשטיין", הערות 14-15.
במלים אחרות, ה"קמ"ל" מבטל את הרחבת הדרשה.
10.
לגבי עובד כוכבים:
ואלא למעוטי עובד כוכבים,
והאמר רב המנונא: עובד כוכבים מקנין על ידו ופוסל בתרומה;
מקנין על ידו, פשיטא!
מהו דתימא נטמאה נטמאה שתי פעמים - אחד לבעל ואחד לבועל, היכא דקמיתסרא בהא זנות, אבל הא הואיל ואסורה וקיימא - אימא לא,
קמשמע לן;
כלעיל בסעיף 6.
11.
ופוסל בתרומה, פשיטא!
מהו דתימא +ויקרא כב+ ובת כהן כי תהיה לאיש זר אמר רחמנא - דבר הויה אין, דלאו בר הויה לא,
קמשמע לן דפסיל מדרבי יוחנן,
דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: מנין לעובד כוכבים ועבד שבאו על הכהנת ועל הלוייה ועל בת ישראל שפסלוה?
שנאמר: +ויקרא כב+ ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה, מי שיש לו אלמנות וגירושין בה, יצאו עובד כוכבים ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה!
...
ה"קמ"ל" מלמד שיש דרשה אחרת שגוברת על הדרשה שהובאה ב"מהו דתימא".
12.
המשך הסוגיה לגבי קינוי לפעולות שאינן בעילה "טבעית":
מאי דבר אחר?
אמר רב ששת: פרט לשקינא לה שלא כדרכה.
אמר ליה רבא: שלא כדרכה, +ויקרא יח+ משכבי אשה כתיב!
אלא אמר רבא: פרט לשקינא לה דרך אברים.
א"ל אביי: פריצותא בעלמא היא, ופריצותא מי אסר רחמנא?
...
לעולם לשקינא לה דרך אברים,
ומהו דתימא בקפידא דבעל תליא רחמנא, ובעל הא קא קפיד,
קמשמע לן.
כאן ה"קמ"ל" בא ללמד שאין לפרש את טעם דין התורה - של קינוי - בקפידת הבעל, אלא אין שם "סוטה" נקבע לפי קפידת הבעל.
למעשה זהו "קמ"ל" מסוג שונה מהאמור לעיל בכל ה"קמ"ל" שהיו בסוגיה.
13.
בפרשנים באמת מתלבטים בכמה "קמ"ל" לעיל מה בא ללמד באופן מדוייק.
