אשה החשודה כסוטה / הרב עקיבא כהנא

פורסם בעלון השבועי חמדת ימים - ארץ חמדה

סוטה כז ע"א

הגמרא בסוטה (כז ע"א) דנה האם עדיף לשאת אשה חשודה ("דומה" בלשון הגמרא) או בת חשודה? הגמרא מסיקה שהלכה כרבי יוחנן ש-"ישא אדם בת דומה, ולא דומה", כי רוב בעילות אחר הבעל, ולא חוששים שהוולד ממזר. אבל לגבי האישה החשודה עצמה, חוששים שנבעלה לגוי או ממזר ונפסלה לכהונה. לכן פסקו רמב"ם (איסורי ביאה טו, כ) ושולחן ערוך (אה"ע ד, טו) שאם יצא על אישה קול מזנה לא חוששים שבניה ממזרים כי רוב בעילות אחר הבעל, ומצד שני חוששים שהיא עצמה זונה, ולא תינשא לכהן.

בית שמואל (כא) הקשה מהגמרא במסכת גיטין (פט ע"א) שאומרת שאם יצא לאשה שם מזנה, לא חוששים לקול, כי מניחים שמוציאי הקול ראו בה סתם פריצות, ולא זנות ממשית. כך גם נפסק להלכה בשולחן ערוך (ו, טז) וברמב"ם (איסורי ביאה יז, כא). ולכאורה, אם כן, גם כאן אם יוצא קול על אישה שהיא זונה, אין לחשוש לקול זה? ותירץ שכאן מדובר כשיש קול יותר ברור.

ט"ז (ז) תירץ שיש להבדיל בסוג הקול: בגמרא בסוטה יצא קול על אירוע מסוים של ניאוף, ולכן האישה נאסרת. לעומת זאת, במסכת גיטין מדובר שיצא קול על אישה באופן כללי, וקול כזה ניתן לפרש שיצא בגלל התנהגות של פריצות שראו בה ולא בגלל ידיעה על מעשה ממוקד.

ערוך השולחן (כז) תירץ שלמעשה אין הבדל בין שתי הגמרות במקרה ובדין, והאישה שיצא עליה קול שהיא זינתה אינה נאסרת, אלא שיש לחשוש לכתחילה. לכן בגמרא בסוטה כתבו את הדין שחוששים לה, אך במסכת גיטין כתוב את עיקר הדין שהיא לא נאסרת להינשא לכהן. הוא מכריח זאת מכך שהרמב"ם כתב לגבי קול כותב שלא אוסרים אלא בעדות ברורה. כמו כן יש להביא ראייה לדבריו מהקשר ההלכות ברמב"ם שכתב את דין הגמרא במסכת גיטין בדיני קול, וכוונתו שמדיני קול לא חוששים לאשה זאת, ואת דין הגמרא בסוטה כתב לעניין דין הולד האם חוששים להתחתן עם בתה, וכתב שאף על פי שאין חוששים להינשא עם בתה, חוששים ונמנעים להינשא לה, אבל אין זה מן הדין.

סיכום:
הגמרא בסוטה כתבה שאין לשאת אישה חשודה, ואילו במסכת גיטין כתוב שאין לחשוש לקול על אישה שהיא מזנה. נאמרו על כך כמה תירוצים באחרונים:
א. יש הבדל ברמת הקול או בספציפיות שלו.
ב. לכתחילה אין לכהן לשאת אישה החשודה על זנות, אך מהדין האישה לא נאסרת על סמך קול, והגמרא בסוטה עסקה בזה שצריך להיזהר מלהינשא לה, אך אין איסור מעיקר הדין.