דיוק וחידוש ברש"י

סוטה דף יז

עמוד א

רש"י ד"ה הנאה ליכא. ואין זה קיבול שכר אבל כאן יש הנאה בסוטה לתת שלום ושלא ירבה ממזרים בישראל אם זונה היא ואם נקתה ונזרעה זרע ומבטלת לעז מעל בניה ואפר פרה לטהרן ולזכות את ישראל ממעשה העגל:
רש"י ד"ה בשכר אם מחוט ועד שרוך נעל. שהבריח עצמו מן הגזל:
רש"י ד"ה מה נשתנה תכלת. שהזקיקו הכתוב לציצית:
רש"י ד"ה שהתכלת דומה לים כו'. בא ללמדנו שכל המקיים מצות ציצית כאילו הקביל פני שכינה והכי תניא לה בספרי דאיצטריכו כל הני משום דלא אשכחן קראי אלא ברקיע שדומה לכסא הכבוד הילכך תכלת דומה לים וים דומה לרקיע דתכלת לא דמי לרקיע כל כך אלא דומה לדומה כמו תכלת דומה למראה הים ואנן קחזינן דים דומה למראה הרקיע: ורקיע דומה לכסא הכבוד. קראי קדריש דכתיב ברקיע כמעשה לבנת הספיר וכתיב בכסא הכבוד כמראה אבן ספיר דמות כסא:

במסכת חולין דף פ"ח – פ"ט הגמרא מדברת גבי כיסוי הדם בעפר ומובא את אותם המימרות שהובא כאן אך המעיין שם בדברי רש"י יראה כמה חילוקים קטנים וגדולים,

וז"ל רש"י שם:
א. הנאה ליכא במצוה זו דבלאו כסוי נמי הוה משתרי בשר אבל באפר פרה איכא הנאה שמטהרו מטומאתו דאי לאו אפר אין לו טהרה עולמית עפר סוטה מטיל שלום בין איש לאשתו ונקתה ונזרעה זרע:
ב. אם מחוט ועד שרוך. שלא רצה ליהנות מן הגזל:
ג. תכלת. שהזקיקתה תורה לציצית:
ד. שהתכלת דומה לים. שהחלזון מן הים הוא עולה אחת לשבעים שנה ומראית דמו דומה לים וים אנו רואין שדומה לרקיע ורקיע לספיר וספיר לכסא הכבוד דכתיב ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר והוא כעצם השמים אלמא שמים דומין לספיר וספיר הוא כסא הכבוד דכתיב כמראה אבן ספיר דמות כסא וכשהקב''ה מסתכל בכסא הכבוד שלו נזכר במצוה זו שהיא כנגד כל המצות:
ואכן רש"י מפרש בכל מקום כפי ענינו :
א. במסכת סוטה - דענינה בהשקאת סוטה בפועל וכל המסכת מדברת כשבית המקדש קיים ולכן גבי סוטה פירש רש"י את כל המעלה שבהשקאת סוטה – לתת שלום, שלא ירבה ממזרים,ומבטלת לעז על בניה, וכמו כן ג"כ גבי אפר פרה שמדובר כשיש אפר פרה ומשתמשים בה כותב רש"י – לטהרן, ולזכות את ישראל ממעשה העגל,
במסכת חולין שמדובר בשחיטה למעשה אף כשאין ביהמ"ק קיים וממילא אין השקאת סוטה כתב רש"י בקיצור, וגם גבי אפר פרה ציין את המציאות – דאי לאו אפר פרה אין טהרה עולמית.
ב. במסכת סוטה – הענין יותר רוחני כי מדבר בזמן שביהמ"ק קיים ואין כאן הנהגה למעשה, נאמר גבי אברהם שהבריח עצמו מן הגזל שהיא דרגה יותר גבוהה, אבל במסכת חולין ענינה למעשה הסביר שאברהם אבינו ע"ה לא רצה להינות מן הגזל, ועוד שבהמשך הסוגיא שם מובא מאמר נוסף א''ר אבא קשה גזל הנאכל שאפילו צדיקים גמורים אינן יכולין להחזירו וכו' שהוא מדבר באופן שנהנה מן הגזל, ועל כן ציין רש"י גבי אברהם שלא רצה להנות מן הגזל והוא דרגה פחותה יותר ממבריח עצמו מן הגזל.
ג. במסכת סוטה – מדובר על החוט עצמו שהוא של תכלת ומשתמשים בו וע"כ כתב רש"י בלשון זכר שהזקיקו לחוט של תכלת לשומו בציצית, משא"כ בחולין מדובר אפי' בזמן שאין תכלת בפועל נקט רש"י בלשון נקבה שהכונה שמצות ציצית זקוקה לתכלת.
ד. במסכת סוטה – שמדבר בזמן שלובשים חוט של תכלת בפועל, ויש השגה בענין קבלת פני שכינה שהרי זוכים לכך בכל עת שעולים לרגל לביהמ"ק כמו כן זוכים לכך בשעת לבישת ציצית עם חוט של תכלת, אבל במסכת חולין שמדבר בזמן שאין תכלת ועל כן פותח רש"י בהסברו על התכלת שהחלזון עולה מן הים אחת לשבעים שנה דלכאורה לא מובן למה רש"י הזכיר ענין זה, אלא דרצה לומר שיש זמנים שאין תכלת וכמו כן יש זמנים שאין אנו יכולין להבין מה הוא קבלת פני שכינה ומה הזכות שיש בכך מעבר לשכר בעו"ה , וע"כ כתב רש"י שהרבונו של עולם מסתכל בכיסא הכבוד ונזכר בתכלת של מצות ציצית והיא מצוה חשובה שכנגד כל המצוות וע"י כך מתמלא רחמים.
ולהשלמת הדברים ראוי לציין כאן את ציונו של הגליון רעק"א בחולין שהביא רש"י על פרשת נח שבשכר השמלה שכיסה שם את נח זכו לטלית, ועל פי הכלי יקר מעלת הטלית שהיא מצילה מן העריות וע"כ לדברי רש"י אפשר לומר שיש ג' חלקים וג' זכויות במצוה זו, הטלית עצמה – חוט של תכלת – חוטי הציצית, הטלית זכו שמצלת מן העריות, חוט של תכלת זוכה לקבל פני שכינה, חוטי הציצית זוכים שהקב"ה נזכר במקיימיה את מצות ציצית שהיא כנגד כל המצוות ומתמלא ברחמים אמן כי"ר .