הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"מאי טעמא" ו"מנלן"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סוטה כג ע"ב
בת ישראל הנשואה וכו'.
מ"ט?
דאמר קרא: +ויקרא ו+ וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל, כהן ולא כהנת. ...
הערה חוזרת בכל הסוגיה:
1.
בת ישראל הנשואה וכו'.
מ"ט?
דאמר קרא: +ויקרא ו+ וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל, כהן ולא כהנת.
"מאי טעמא"+"דאמר קרא"
מדוע השאלה היא "מאי טעמא" ולא "מנלן", הרי מחפשים מקור בתורה ולא סברא?
2.
כהנת מתחללת, כהן אין מתחלל.
מנלן? דאמר קרא: +ויקרא כא+ ולא יחלל זרעו בעמיו, זרעו מתחלל והוא אינו מתחלל.
כמקובל - "מנלן"+"דאמר קרא" - מקור מפסוק.
3.
כהנת מטמאה כו'.
מ"ט?
אמר קרא: +ויקרא כא+ אמור אל הכהנים בני אהרן, בני אהרן - ולא בנות אהרן.
"מאי טעמא"+אמר קרא" - שאלה עקרונית כבסעיף 1.
4.
כהן אוכל בקדשי קדשים. דכתיב: +ויקרא ו+ כל זכר בבני אהרן יאכלנה.
כאן הגמרא לא שואלת "מאי טעמא" וגם לא "מנלן", אלא מביאה מייד את הפסוק.
5.
ומה בין איש כו'.
ת"ר: איש - אין לי אלא איש, אשה מנין? כשהוא אומר: +ויקרא יג+ והצרוע אשר בו - הרי כאן שנים,
א"כ מה ת"ל איש? לענין שלמטה, איש פורע וכו'.
"מנין" - ולא "מנלן" ובלי "דכתיב" אלא "כשהוא אומר" - הוכחה מפסוק על ידי דיון בפסוק.
6.
האיש מקדש את בתו, ואין האשה מקדשת את בתה. דכתיב: +דברים כב+ את בתי נתתי לאיש הזה.
מבנה כבסעיף 4 לעיל.
7.
האיש מוכר את בתו, ואין האשה מוכרת את בתה. דכתיב: +שמות כא+ כי ימכור איש את בתו.
כלעיל בסעיף 6.
8.
האיש נסקל ערום כו'.
מ"ט?
+ויקרא כד+ ורגמו אותו, מאי אותו?
אילימא אותו - ולא אותה,
והכתיב: +דברים יז+ והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא!
אלא אותו בלא כסותו, ולא אותה בלא כסותה.
מדוע לא "מנלן"? והגמרא מביאה מייד פסוק בלי הקדמה של "אמר קרא".
9.
האיש נתלה ואין כו'.
מ"ט?
אמר קרא: +דברים כא+ ותלית אותו על עץ, אותו - ולא אותה.
"מאי טעמא"+אמר קרא" כבסעיף 1.
10.
האיש נמכר בגניבתו, ואין האשה נמכרת בגניבתה.
מ"ט?
אמר קרא: +שמות כב+ ונמכר בגניבתו, בגניבתו - ולא בגניבתה. הדרן עלך היה נוטל.
"מאי טעמא"+אמר קרא" כבסעיף 1.
11.
אין לי הסבר לכל השינויים הנ"ל.
