הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כרבי אליעזר בעניין לימוד תורה לנשים
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סוטה כא ע"ב
אומר בן עזאי: חייב אדם ללמד את וכו'.
ר' אליעזר אומר: כל המלמד את בתו תורה מלמדה תיפלות.
תיפלות ס"ד?
אלא אימא: כאילו למדה תיפלות.
א"ר אבהו: מ"ט דר"א?
דכתיב: +משלי ח+ אני חכמה שכנתי ערמה, כיון שנכנסה חכמה באדם - נכנסה עמו ערמומית.
ורבנן,
האי אני חכמה מאי עבדי ליה?
1.
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה יג:
אשה שלמדה תורה יש לה שכר אבל אינו כשכר האיש, מפני שלא נצטוית,
וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו לעשותו אין שכרו כשכר המצווה שעשה אלא פחות ממנו,
ואף על פי שיש לה שכר צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתם מכוונת להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן,
אמרו חכמים כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תפלות,
* במה דברים אמורים בתורה שבעל פה אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה ואם למדה אינו כמלמדה תפלות.
2.
כסף משנה הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה יג:
[יג] האשה שלמדה תורה וכו'. כן משמע בפ' היה נוטל (סוטה דף כ"א) דאהא דתנן אם יש זכות תולה לה ואמרינן בגמרא זכות דמאי אילימא זכות תורה הא אינה מצווה כלומר
וכיון שכן אין שכרה גדול כמצווה ועושה
כדאמר רבי חנינא בריש ע"ז (עבודה זרה דף ג / דף ג') ובפ"ק דקדושין (קידושין דף לא / דף ל"א).
וכתבו התוספות דהיינו טעמא שהמצווה דואג תמיד לבטל יצרו ולקיים מצות בוראו:
ואף על פי שיש לה שכר צוו חכמים וכו'. סוטה פרק היה נוטל פלוגתא דבן עזאי ורבי אליעזר ופסק כר"א [=כרבי אליעזר]:
ומ"ש בד"א בתורה שבע"פ וכו'. הטור כתב בשם רבינו בהפך ונראה שנוסחא משובשת נזדמנה לו בדברי רבינו ונוסחא דידן עיקר:
3.
מדוע הרמב"ם פסק כרבי אליעזר בניגוד לכלל שאין הלכה כרבי אליעזר - באופן עקרוני - כי הוא "שמותי", על פי הסעיף הבא:
3.1
הליכות עולם שער חמישי פרק א :
ח. אין הלכה כרבי אליעזר משום דשמותי הוא, פירוש שמותי ברכוהו כמעשה הידוע בפרק הזהב, כך פירש"י ז"ל, והתוספות הקשו עליו טובא, וחדא מינייהו היא דאין ראוי להזכיר עליו שם לשון שמתא דבשעת מעשה לא אמרו אלא ברכוהו,
ולכך פירשו הם כבעל הערוך ז"ל דשמותי ר"ל מתלמידי בית שמאי, ואע"ג דר"א מתלמידי דריב"ז הוה כדאיתא בפ"ב דאבות וריב"ז מתלמידי ב"ה הוה כדאיתא בפרק י"נ
אפילו הכי קים ליה לגמרא דבכל דבריו קאי כב"ש
ולכך אין הלכה כמותו בכל מקום זולתי במקום שמפרש בהדיא בגמרא שהלכה כמותו,
כגון בפרק קמא דנדה רבי אליעזר אומר ארבעה נשים דיין שעתן וזולתן שם:
4.
בן עזאי:
שמעון בן עזאי - תנא בדור השלישי-הרביעי. תלמידו המובהק של רבי עקיבא (ברכות דף ס"ב ע"א) והפך לו לתלמיד
חבר (ב"ב דף קנ"ח ע"ב), ונכנס עמו ל"פרדס" (חגיגה דף י"ר ע"ב וע"ע שמעון בו זומא) והציץ ומת. אף שהיה מן "הדנים לפני חכמים" (סנהדרין דף י"ז ע"ב) לא נסמך מעולם (קידושין דף מ"ט ע"ב רש"י).
...
ולקח את בת רבי עקיבא באירוסין ופרש ממנה (כתובות דף ס"ג ע"א תד"ה ברתיה).
רבנו גרשום כתב שלמד לפני רבי אליעזר בן הורקנוס (ב"ב דף קנ"ח ע"ב)...וכן מסר בשם רבי יהושע (יומא דף כ"ה ע"א)
...
5.
אולי אין הלכה כרבי אליעזר רק במחלוקתו עם רבי עקיבא שהיה תלמידו, אבל אולי כן הלכה כמותו נגד תלמידי רבי עקיבא - כגון "בן עזאי", ולכן הרמב"ם פסק כרבי אליעזר.
6.
אלא יותר פשוט לומר שמהמשנה משמע שגם רבי יהושע סובר כרבי אליעזר, ולכן פשוט שהלכה כמותם נגד בן עזאי [ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", על דף כ, עמוד רכ, ושם הסברים נוספים].
אלא שיש להעיר שדברי רבי יהושע לא ממש תואמים לדברי בן עזאי. על כל פנים שניהם לא סוברים כבן עזאי.
7.
ונראה לי להסביר באופן יותר פשוט מדוע הרמב"ם פסק כרבי אליעזר. כי כך נראה ממהלך הגמרא בסוגייתנו:
א"ר אבהו: מ"ט [=מאי טעמא"] דר"א [=דרבי אליעזר]?
מדוע הגמרא מתחילה לברר דווקא על רבי אליעזר ולא על בן עזאי? אולי כי דעת בן עזאי יותר "פשט" בגלל הקישור למשנה בדף כ לעניין סוטה שיש לה זכות.
7.1
ואולי הגמרא התחילה בביאור שיטת רבי אליעזר כי היא רוצה לפסוק כמותו [ואולי מתאים גם לכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"], ורק בהמשך היא דנה בדברי בן עזאי.
וראה לעיל בסעיף 3.1 בדברי ה"הליכות ועלם":
ולכך אין הלכה כמותו בכל מקום זולתי במקום שמפרש בהדיא בגמרא שהלכה כמותו,
כלומר, הגמרא רשאית לפסוק כרבי אליעזר.
