סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 952

"ת"ר אשר בנה, אשר נטע, אשר ארש"

סוטה מד ע"א

ממשיכה הברייתא "לימדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית, ויטע כרם, ואח"כ ישא אשה, ואף שלמה אמר בחכמתו, הכן בחוץ מלאכתך, ועתדה בשדה לך, אחר ובנית ביתך, הכן בחוץ מלאכתך, זה בית, ועתדה בשדה לך, זה כרם, אחר ובנית ביתך, זו אשה".

הרמב"ם בפ"ה מהל' דעות הל' י"א כותב כך: דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואח"כ יקנה בית דירה, ואח"כ ישא אשה, שנא' "מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו, מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה". אבל הטיפשים מתחילים לישא אישה, ואח"כ אם תמצא ידו יבנה בית, ואח"כ בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות, או יתפרנס מן הצדקה, וכן הוא אומר בקללות אשה תארש, בית תבנה, כרם תיטע, כלומר יהיו מעשיך הפוכים כדי שלא תצליח את דרכיך.

הרמב"ם בעצם הוא העתק דברי הגמ' אבל בשינוי אחד, בגמ' נא' שהסדר הוא קודם כל לבנות בית, אח"כ לנטוע כרם, ורק אח"כ לשאת אשה, ואילו הרמב"ם סבור שיש תחילה דווקא לנטוע את הכרם, ואח"כ לבנות את הבית, ורק אז לשאת אשה, הקדים הרמב"ם את נטיעת הכרם דהיינו לקבוע מלאכה המפרנסת אותו לבניית הבית. נמצא שדברי הרמב"ם נסתרים מדברי הגמ' אצלנו. האחרונים מיישבים את דברי הרמב"ם שלא יסתרו מדברי גמרתנו בכך שלרמב"ם היתה גרסה אחרת, או שסברת הרמב"ם היתה במה שנא' בסדר הברייתא הוא לאו דווקא, עיקר הדגש בברייתא הוא, שהשלב האחרון הוא לשאת אשה, ואילו לגבי שני השלבים הראשונים אין חשיבות לסדר עדיפות, אבל אם מדברי הגמ' ניתן להסתדר, האחרונים תמהים בתימה רבתי על דברי הרמב"ם המצטט לכאורה את הפסוקים שלא כסדר, שהרי הרמב"ם כותב כך: דרך בעלי דעה יקבע לו אדם מלאכה שמפרנסת אותו תחילה, ואח"כ יקנה בית דירה, ואח"כ ישא אשה שנא' (והרמב"ם מוכיח את הסדר הזה בדווקא מן הפסוקים) מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו, מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה. ז"א מסדר הפסוקים נקט הרמב"ם את דבריו, כרם – היינו מלאכה, בית דירה, ורק אח"כ לארש אישה, אבל כל המעיין בפסוקים נדהם לראות שהסדר אינו כפי שכתב הרמב"ם, שהרי כך נא' בדברים (כ', ה') "ודברו השוטרים אל העם לאמור מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו, ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו, ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה. נמצא שהרמב"ם שינה מסדר הפסוקים וסובר שיש קודם להכין לו פרנסה ורק אח"כ לדאוג לבית.

כך מקשה הכסף משנה, וכך תמהים הקרית ספר למביט, מרכבת המשנה, ואחריהם עשרות אחרונים הנלאים למצוא דרך ליישב את דברי הרמב"ם.

החת"ס בספרו תורת משה על התורה מיישב את הרמב"ם באופן פשוט ונפלא עד למאד. בפסוק נא' מי האיש אשר בנה בית ולא חנכו, מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו, ואילו הרמב"ם מסיק מסדר הכתובים שיש תחילה לנטוע כרם, ורק אח"כ לבנות בית. אבל כאשר הכהן המשיח מדבר אל אותו אדם שנטע כרם ולא חללו, ואותו אדם נמצא גם במצב של בנה בית ולא חנכו, מה קדם למה, בנית הבית או שמא נטיעת הכרם, אנו יודעים שכרם הניטע יש להמתין 4 שנים עד שניתן יהיה להשתמש בפירות, שלושת השנים הראשונות הם שנות עורלה האסורות בהנאה, ורק השנה הרביעית היא השנה בה יש לחלל את הפירות ואז לאכלם. אדם הנוטע כרם עוברות 4 שנים עד שהוא יכול להשתמש בפירות, אדם הבונה בית סביר להניח שלוקח זמן מן הבניה עד חנוכת הבית, אבל זמן זה אינו זמן רב, כמה זמן כבר לוקח לאדם לחנוך בית שהוא בנה?, מעתה נתבונן, אדם שנמצא במצב של בנה בית לא חנכו, נטע כרם ולא חיללו, מה קדם למה אמנם הפסוק מביא את נטיעת הכרם אחר בנית הבית, אבל המצב של נטע כרם ולא חיללו מתייחס למצב בו הכרם ניטע שנים לפני פרוץ המלחמה, שהרי כאשר הכרם ניטע היה על הנוטע להמתין עוד 3 שנים שלמות, ובמשך כל השנים הללו אם תפרוץ המלחמה יאמר הכהן המשוח ליוצאי המלחמה מי האיש אשר נטע כרם לפני 3 שנים, לפני שנתיים, לפני שנה ועדיין לא חללו, ילך וישוב לביתו שמא ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו, ובנה בית ולא חנכו אנו מתייחסים לאדם שבנה בית לפני זמן קצר, שהרי מיהו האדם הבונה בית וממתין בחנוכתו זמן רב, אדם הבונה בית יכול להמתין עד חנוכת הבית חודש, חודשיים, ותו לא, נמצא שדווקא מן הפסוקים למד הרמב"ם את הסדר, שהרי הרמב"ם מדבר על נטיעת הכרם ולא על חלול הכרם, שכך כתב הרמב"ם: "דרך בעלי דעה שיקבע לו האדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואח"כ יקנה בית דירה, ואח"כ ישא אשה", ואין כוונת הרמב"ם לסרס עלינו חלילה את הכתובים, אלא, מתוך הכתובים מוכח הדבר שכאשר הכהן שואל מי האיש אשר בנה בית ולא חנכו, ובחדא מחתא מי האיש אשר נטע כרם ולא חיללו, נכון ששאלת הכרם היא אחר שאלת הבית, אבל תאריך נטיעת הכרם קדם בהחלט בשנה שנתיים לתאריך בניית הבית, הרי שהתורה סבורה שזוהי הדרך הטבעית לנטוע כרם ורק אח"כ לבנות בית, שאילו היתה הדרך הטבעית לבנות קודם בית ואח"כ לנטוע כרם, לא היתה מציאות של בנית בית טרם חינוכה, מקבילה למציאות של נטיעת כרם טרם חילולו, ואתי שפיר להפליא דברי הרמב"ם.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)