גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תר"צ, מדור "עלי הדף"
מסכת בבא בתרא
דף עה עמוד ב
האם מותר לתאר אדם בשר ודם בקילוסים ושבחים של מעלה?
אמר רבה אמר רבי יוחנן, עתידין צדיקים שנקראין על שמו של הקב"ה, שנאמר (ישעי' מג, ז) "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו". ואמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן, ג' נקראו על שמו של הקב"ה, ואלו הן: צדיקים ומשיח וירושלים, צדיקים - הא דאמרן, משיח – דכתיב (ירמי' כג, ו) "וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו", ירושלים דכתיב (יחזקאל מח, לה) "סביב שמונה עשר אלף ושם העיר מיום ה' שמה" - אל תקרי שמה אלא שמה. אמר רבי אלעזר, עתידין צדיקים שאומרים לפניהן קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה, שנאמר (ישעי' ד, ג) "והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו" (דף עה ע"ב).
כבוד גדול עשו בני אמשטרדם להגאון רבי אלעזר רוקח זצ"ל - בעל ה'מעשה רוקח' כשהגיע לכהן פאר בעירם, ואף הטביעו לכבודו מטבע עם דמות דיוקנו. בתשובה שכתב הגאון היעב"ץ זצ"ל בספרו 'שאילת יעבץ' (ח"א סי' קע) הרבה לדון בענין טביעת צורת אדם - אם מותר לעשות כן מצד ההלכה, ובסוף דבריו יצא למחות גם על התוארים הנשגבים שנכתבו על שער העיר לכבודו של הצדיק, וזו לשונו: "עוד אני מדבר בענין הלז הנוגע
בכבודו של מקום, להסיר המכשלה מבני עמינו, המקילים ראש בשבחי המקום וקילוסו, אוי לעינים שכך ראו לאחד ממהדורי מילי ממולייתא, לתא דידיה גרים כקול הסירים ברוב דברים, להעמיד בפתחי שערים לכבוד הרב כבוד מורינו הגאון ר' אלעזר הנ"ל - לשון שבח וקילוס - הקדיש דלית דכוותיה מלעיל מכל ברכתא" [כלומר, שכתבו עליו נוסח הקדיש "לעילא מכל ברכתא ושירתא", הנאמר כלפי מעלה].
בהמשך מביא לדברי הספר חסידים (סי' תתקלו): "אין משנין את השם כלפי הדיוט, כגון ששלח אחד לנדיב 'יהי כבוד ה' לעולם' (תהלים קד לא), ושלח לו 'יהי כבוד אַדוֹנִי לעולם ישמח אַדוֹנִי במעשיו', זה לא יתכן, שהרי אמרו (ר"ה כד.) 'לא יעשו אולם כנגד אולם' [בגמרא שם: "לא יעשה אדם בית תבנית היכל אכסדרה תבנית אולם חצר כנגד עזרה שלחן כנגד שלחן מנורה כנגד מנורה"], וכתיב (שמות ל, לב) 'ובמתכונתו לא תעשו כמוהו', 'אל תמירני' (עי' סנהדרין לח:), וזה משנה את השם להדיוט וכו'... בלשון כבוד ותהלה וברכה האמורה בהשי"ת בתחלה, חלילה להשתמש בו להדיוט, לא תהא כזאת בישראל..." [וראה שם בהגהות 'ברית עולם' להרחיד"א: "ואני בעניי ראיתי על גבי כתב שכתבו לשר אחד 'א-ל מלך יושב על כסא רחמים', ונצטערתי מאוד - עד היכן הגיעה החנופה, ואיסור גמור הוא, מכל שכן ממה שכתב רבינו, ומלבד מלת 'אל' - קודש שעשאה חול, איך יתאר לבשר ודם ח"ו בתואר מלך הכבוד, ומזה תקיש על כמה שטויות שנהגו סופרים בורים, ולא יראי אלקים, ויש למחות בידם בחזקת יד"].
לעומת זה, מצינו באחרונים שכתבו שאצל צדיקים וגדולי התורה אין בזה חשש. הגאון רבי מאיר אריק זצ"ל בהגהותיו על ספר חסידים (נדפסו בס"ח הוצאת 'אוצר הפוסקים, ירושלים תשסז) ציין לדברי הירושלמי (בכורים ג, ג, וע"ע מדרש שמואל ז): "'וה' בהיכל קדשו' (חבקוק ב, כ), הא ר' יצחק בר לעזר בכנישתא מדרתא דקיסרין', הרי שגם בדברי חז"ל מצינו שקלסו את החכמים בקילוסיו של הקב"ה. וגם ציין למאמר הזוה"ק (פר' בא לח.): "וכתיב (שמות לד, כג) 'יראה כל זכורך את פני האדון ה'', מאן 'פני האדון ה'', דא רבי שמעון בר יוחאי" (ע"ש נצוצי אורות בשם היעב"ץ; ניצוצי זוהר שם). וכן יש להביא דברי הזוה"ק (פר' אחרי עט:): "כד הוה רבי אבא וחברייא חמאן לרבי שמעון, הוו רהטי אבתריה, ואמרי (הושע יא, י) 'אחרי ה' ילכו כאריה ישאג'". עוד יש לציין בזה אמרם ז"ל (מגלה יח.): "אמר רבי אחא אמר רבי אלעזר, מנין שקראו הקב"ה ליעקב א-ל, שנאמר (בראשית לג, כ) 'ויקרא לו א-ל אלקי ישראל'".
וכתב הגר"מ אריק זצ"ל שהדברים מבוארים על פי מאמרם ז"ל בסוגיין, וכלשונו: "ואולי משום שאמרו בבבא בתרא שהצדיקים יקראו על שמו של הקב"ה". וציין למה שכתב בספר 'עקרי הד"ט' על יו"ד (סי' כו אות ל), שאחר שהביא את דברי הרחיד"א ב'ברית עולם' (הנ"ל) תמה על המו"ל שו"ת הרב הגדול מהר"ד ברוך אנגיל, שכתב בדברי ההקדמה שלו על הגאון המחבר: "רבינו הגדול והקדוש ברוך הוא". ועל זה הסיק: "אם לא שנאמר דשאני צדיקים שהקב"ה חפץ ביקרם ורוצה שיקראו על שמו, כמו שאמרו במגילה שקראו ליעקב א-ל (אף שיש לדחות קצת, שהוא דוקא יכול למחול על כבודו, ולא לנו בריותיו לכנות צדיקים בכינויי ותארי הקב"ה). וכן בב"ב (עה:) 'עתידים צדיקים שיקראו על שמו של הקב"ה', וכן 'עתידים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה', וכיון שכן אין לתפוס על הדפסת המדפיס להרב הנזכר 'הקב"ה', דכבודו כבוד המקום שצונו לכבדם, אמנם בענין אחר יש להקפיד" (ראה עוד 'כף החיים' להגר"ח פלאג'י סי' לו אות מד, ובספריו 'שו"ת נשמת כל חי' ח"ב דף צט ע"ג 'צוואה מחיים' דף כג ע"א).
ומהראוי להביא מה שכתב בזה רבינו בחיי עה"פ בפר' כי תשא (לג, ז) "והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה". וז"ל: "והיה הכתוב ראוי לומר 'כל מבקש משה', אלא מכאן שנקרא משה בשם המיוחד, וכן מצינו שנקרא יעקב בשם
א-ל שנאמר 'ויקרא לו א-ל אלקי ישראל'... וכן מצינו ב'שם' הצדיק שנקרא בשם המיוחד, הוא שכתוב (בראשית כה, כב) 'ותלך לדרוש את ה'', וכתיב (שם, כג) 'ויאמר ה' לה', ודרשו חז"ל (ב"ר כ, ו) על ידי שם, כי השם המיוחד לא דיבר עמה כלל וכו',
וטעם הדבר בכולם, כי הדבק בדבר נקרא על שם הדבר שידבק בו, ונקרא השליח בשם השולח" (ראה עוד שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' פט שדן האם מותר למחוק שם ה' כשעתידים צדיקים להקרא על שמו של הקב"ה, ע"ש).
