הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
סוטה ז ע"ב
מובא בתלמוד הבבלי (סוטה יג, א)ביחס למסע ההלוויה של יעקב אבינו:
"מאי שנא מעיקרא דכתיב: ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו אתו כל עבדי פרעה וגו' והדר: וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו, ומאי שנא לבסוף דכתיב: וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו והדר וכל העולים אתו לקבור את אביו? א"ר יוחנן: בתחילה עד שלא ראו בכבודן של ישראל לא נהגו בהן כבוד, ולבסוף שראו בכבודן נהגו בהן כבוד, דכתיב: ויבאו עד גורן האטד, וכי גורן יש לו לאטד? א"ר אבהו: מלמד, שהקיפוהו כתרים לארונו של יעקב כגורן זה שמקיפים לו אטד, שבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה. תנא: כולם למלחמה באו, כיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב, נטלו כולן כתריהן ותלאום בארונו של יעקב".
הרעיון המרכזי הוא שגם הכנענים נהגו כבוד ביעקב אבינו. התלמוד הבבלי רותם לרעיון זה גם את שם המקום – 'גורן האטד' מתוך הנחה ששם זה הוא סמלי בלבד, שכן ברור שאין מדובר בשם מקום ממש. האטד הוא צמח קוצני. התלמוד הבבלי מתייחס למציאות שנהוג להקיף גורן באטדים, והנמשל הוא הכבוד שעשו הכנענים ליעקב אבינו בכך שהקיפו את מיטתו בכתרים.
בתלמוד הירושלמי (סוטה א, י) גם מבינים שגורן האטד אינו שם ממשי, וגם שם מתארים את הכבוד שהכנענים עשו ליעקב, אבל שם נוגעים במציאות אחרת של האטד. היות והאטד הוא צמח קוצני, הוא גם משמש כלי לענישה.
"כתיב [בראשית נ י] ויבואו עד גורן האטד. וכי יש גורן לאטד. אמר ר' שמואל בר נחמן חיזרנו בכל המקרא ולא מצינו מקום ששמו אטד. אלא מהו אטד אלו הכנענים שהיו ראויין לידוש באטד. ובאי זו זכות ניצולו. בזכות [שם יא] וירא יושב הארץ הכנעני את האבל בגורן האטד. ומה חסד עשו עמו. רבי אלעזר אמר איזוריהם התירו. רבי שמעון בן לקיש אמר קישרי כתפיהן התירו. רבנן אמרין זקפו קומתן. אמר רבי יודן בר שלום הראו באצבע ואמרו [שם יא] אבל כבד זה למצרים".
הירושלמי דרך השם 'גורן האטד' מלמד אותנו מה גדול כוחו של החסד. הכנענים היו ראויים לעונש כבד עקב רשעותם – לדוש באטד, אבל בזכות החסד שהם עשו (נתינת כבוד ליעקב) ניצולו.
הדברים גם מתקשרים עם הרעיון שספר בראשית הוא ההקדמה למצוות. ספר בראשית כולל בעיקר את נושא המידות, דרך סיפורי האבות – בחינת דרך ארץ קדמה לתורה. אם מטרת התורה היא בסופו של דבר נושא החסד, הרי מלמדנו הירושלמי שבפרשת ויחי הסוגרת את ספר בראשית מדגישים את נושא החסד.
