דיוק וחידוש ברש"י

מסכת סוטה דף ח

עמוד א

רש"י ד"ה ורותתת מי משקין. עמה אחרת נהי דאין לבה גס בה האיכא משום עשיית מצות חבילות כדתניא כו': חבילות חבילות. שנראה כמי שהיו עליו למשאוי וממהר לפרק משאו :
רש"י בד"ה ורותתת וכו' לכאורה מאריך בלשונו בהסבר קושית הגמרא והא אין עושין מצות וכו' והיה יותר פשוט לחבר את שני הדיבורים יחד בדרך זו: ורותתת מי משקין. עמה אחרת נהי דאין לבה גס בה והא אין עושין מצות חבילות חבילות. שנראה כמי שהיו עליו למשאוי וממהר לפרק משאו:
והנה בתוספות ד"ה והא אין עושין מצות חבילות. הקשו וז"ל תימה מאי פריך והלא אין עושין מצות חבילות ליכא אלא איסור מדרבנן משום דמיחזי עליה כמשא ואינהו פליגי בקראי: עכ"ד
ובאחרונים תירצו דאף אם זה מדרבנן אסור ולא מדאורייתא עדיין לא שייך להעמיד שיש מי שיתיר לעשות כך לכתחילה כי בטעמא תליא מילתא שנראה כמשאו, ויש מי שתירץ שאיסור עשיית מצוות חבילות הוא אסמכתא מדאורייתא,
ואפשר לומר שלתרץ את קושית התוספות כיוון רש"י, גם בזה ששינה מלשון הגמרא והסביר את קושית הגמרא והא אין עושין וכו' = והאיכא משום עשיית מצות חבילות כדתניא וכו' , שהקושיא שבמציאות הוא עושה את המצוות חבילות חבילות וכו' והרי זה בזיון למצוה כדתניא וכו' וממילא לא משנה לענינינו מה הוא סוג איסור זה דרבנן או דאורייתא.
 

עמוד ב

לחביבות הדברים נביא מלשונם של בעלי התוספות בד"ה תנינא ואחר כך מביא חבל המצרי. ולא ידענא וכו' מיהו המדקדק בפירוש רש''י לא קשיא וכו' , ומכאן יש לנו ללמוד שצריך לדקדק בדברי רש"י.