הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
סוטה ז ע"ב
המשנה (סוטה א, ד) מביאה ביחס לאישה סוטה: "היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלם ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות ואומרים לה בתי הרבה יין עושה הרבה שחוק עושה הרבה ילדות עושה הרבה שכנים הרעים עושים עשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה שלא ימחה על המים.
ביחס למשנה זו מביא התלמוד הבבלי (סוטה ז, ב) ברייתא סותרת:
"ומאיימין עליה וכו'. ורמינהו: כדרך שמאיימין עליה שלא תשתה כך מאיימין עליה שתשתה, אומרים לה: בתי, אם ברור לך הדבר שטהורה את, עמדי על בורייך ושתי, לפי שאין מים המרים דומין אלא לסם יבש שמונח על בשר חי, אם יש שם מכה מחלחל ויורד, אין שם מכה אינו מועיל כלום!
ומתרצת הגמרא: לא קשיא: כאן קודם שנמחקה מגילה, כאן לאחר שנמחקה מגילה.
לעומת זאת בתלמוד הירושלמי (סוטה א, ד)
"היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלם כו' כשם שמאיימין עליה שתחזור בה כך מאיימין עליה שלא תחזור בה ואומר לה בתי אם טהורה את דבריא לך שאת טהורה עמדי על בורייך שאין המים האילו דומין אלא לסם יבש שהוא נתון על גבי בשר חי ואינו מזיקו מצא שם מכה התחיל מחלחל ויורד".
אם בתלמוד הבבלי הברייתא (לפני התירוץ) סותרת את המשנה, הרי לפי התלמוד הירושלמי הברייתא משלימה את המשנה. לדעת הירושלמי עוד קודם מחיקת המגילה מציבים בפני האישה שתי אפשרויות.
אם ננסה להגדיר את ההבדל בין התלמודים מבחינה רעיונית הרי שלדעת התלמוד הבבלי בראש ובראשונה עושים את כל המאמצים ששם הקב"ה לא יימחק, או במילים אחרות כאשר ישנו עימות בין נושא בין אדם לחבירו לבין נושא בין אדם למקום, הרי שבין אדם למקום גובר. לעומת זאת לפי הירושלמי שלום בית – בין אדם לחברו גובר על בין אדם למקום – מחיקת המגילה.
נושא זה של ההעדפה של בין אדם לחברו מועצם גם בהמשך סוגית הירושלמי העוסקת ברבי מאיר והאישה שאיחרה לדרשה (מובא לקמן).
"רבי זבדיה חתניה דרבי לוי הוה משתעי הדין עובדא רבי מאיר הוה יליף דריש בכנישתא דחמתא כל לילי שובא והוה תמה חדא איתתא יליפה שמעה קליה חד זמן עני דריש אזלת בעית מיעול לביתיה ואשכחת בוצינא מיטפי אמר לה בעלה הן הוייתה אמרה ליה מישמעא קליה דדרושא אמ' לה מכך וכך דלית ההיא איתתא עללה להכא לבייתה עד זמן דהיא אזלה ורקקה גו אפוי דדרושא צפה רבי מאיר ברוח הקודש ועבד גרמיה חשש בעייניה אמר כל איתתא דידעה מילחוש לעיינה תיתי תילחוש אמרין לה מגירתא הא ענייתיך תיעלין לביתיך עבדי גרמיך לחשה ליה ואת רקקה גו עייניה אתת לגביה אמר לה חכמה את מילחוש לעיינא מאימתיה עליה אמרה ליה לא אמר לה ורוקקין בגויה שבע זימנין והוא טב ליה מן דרקקת אמר לה אזלין אמרין לבעליך חד זמן אמרת לי והיא רקקה שבעה זימנין אמרו לו תלמידיו רבי כך מבזין את התורה אילו אמרת לו לא הווית מייתי ליה ומלקין לה ספסליה ומרציין ומרצייה ליה לאיתתיה אמר לון: ולא יהא כבוד מאיר ככבוד קונו מה אם שם הקודש שנכתב בקדושה אמר הכתוב שיימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו וכבוד מאיר לא כל שכן".
