סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

סוטה ה ע"ב

 

התלמוד הבבלי כאשר הוא מדבר על המידה השלילית של גסות הרוח הוא מביא בין השאר (סוטה ה, ב) מאמר של רבי יהושע בן לוי בנושא זה. וכיוון שעוסקים ברבי יהושע בן לוי מביא התלמוד הבבלי מאמר נוסף של רבי יהושע בן לוי: "אמר ריב"ל: כל השם אורחותיו בעולם הזה - זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר תהלים נ, כג): 'ושם דרך אראנו בישע א-להים' - אל תקרי ושם /שין שמאלית/ אלא ושם /שין ימנית/ דרך..."

רש"י במקום מביא: השם אורחותיו - מחשב הפסד מצווה כנגד שכרה. נשים לב שהפסוק – 'ושם דרך' עוסק לפי התלמוד הירושלמי באדם הפרטי.

לעומת זאת בירושלמי (שביעית ג, ז) מביאים גם כן את הפסוק הזה, אולם בהקשר ציבורי לגמרי.

סוגיית הירושלמי מתייחסת למשנה (שביעית סוף פרק ג): "מתני:... רבי עקיבא אומר כדרך שאין מקלקלין ברשות הרבים כך לא יתקן. מה יעשה בעפר צוברו בתוך שדהו כדרך המזבלין וכן החופר בור ושיח ומערה".

דעת רבי עקיבא היא שאין לאסוף את המכשולים שנמצאים ברשות הרבים לערימה אחת בשנה השביעית (אלא אם כן הוא אוסף את המכשולים לתוך שדהו או לים). התלמוד הירושלמי מקשה על דעתו של רבי עקיבא. כיצד אתה אומר שאסור לתקן את רשות הרבים, הרי כתב (תהילים נ כג) 'ושם דרך אראנו בישע א-להים'. משמע שלתקן את רשות הרבים זה דבר גדול, אז מדוע אתה רבי עקיבא אוסר זאת. התלמוד הירושלמי מתרץ שנכון שתיקון רשות הרבים הוא חשוב מאוד, אולם רבי עקיבא אוסר רק אם הוא אוסף את כל המכשולים למקום אחד ברשות הרבים, שכן דבר זה גם יוצר בסופו של דבר קלקול – הפרעה לרבים.

על כל פנים לעניינינו הפסוק: 'ושם דרך יראה בישע א-להים' מתייחס לתיקון שנעשה למען הציבור.

1. א. תלמוד ירושלמי סוטה א, ד
"היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלם כו' כשם שמאיימין עליה שתחזור בה כך מאיימין עליה שלא תחזור בה ואומר לה בתי אם טהורה את דבריא לך שאת טהורה עמדי על בורייך שאין המים האילו דומין אלא לסם יבש שהוא נתון על גבי בשר חי ואינו מזיקו מצא שם מכה התחיל מחלחל ויורד".

1. ב. תלמוד ירושלמי סוטה א, ד
כשם שמאיימין עליה שתחזור בה כך מאיימין עליה שלא תחזור בה ואומר לה: בתי אם טהורה את דבריא לך שאת טהורה עמדי על בורייך שאין המים האילו דומין אלא לסם יבש שהוא נתון על גבי בשר חי ואינו מזיקו מצא שם מכה התחיל מחלחל ויורד רבי זבדיה חתניה דרבי לוי הוה משתעי הדין עובדא רבי מאיר הוה יליף דריש בכנישתא דחמתא כל לילי שובא והוה תמה חדא איתתא יליפה שמעה קליה חד זמן עני דריש אזלת בעית מיעול לביתיה ואשכחת בוצינא מיטפי אמר לה בעלה הן הוייתה אמרה ליה מישמעא קליה דדרושא אמ' לה מכך וכך דלית ההיא איתתא עללה להכא לבייתה עד זמן דהיא אזלה ורקקה גו אפוי דדרושא צפה רבי מאיר ברוח הקודש ועבד גרמיה חשש בעייניה אמר כל איתתא דידעה מילחוש לעיינה תיתי תילחוש אמרין לה מגירתא הא ענייתיך תיעלין לביתיך עבדי גרמיך לחשה ליה ואת רקקה גו עייניה אתת לגביה אמר לה חכמה את מילחוש לעיינא מאימתיה עליה אמרה ליה לא אמר לה ורוקקין בגויה שבע זימנין והוא טב ליה מן דרקקת אמר לה אזלין אמרין לבעליך חד זמן אמרת לי והיא רקקה שבעה זימנין אמרו לו תלמידיו רבי כך מבזין את התורה אילו אמרת לו לא הווית מייתי ליה ומלקין לה ספסליה ומרציין ומרצייה ליה לאיתתיה אמר לון ולא יהא כבוד מאיר ככבוד קונו מה אם שם הקודש שנכתב בקדושה אמר הכתוב שיימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו וכבוד מאיר לא כל שכן".

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר