סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק

 

פינוי קברים

נזיר סה ע"א-ע"ב

 

אחד הנושאים הטעונים מאוד בויכוחים בין דתיים לחילוניים הוא נושא הקברים. בכל פעם שמתגלים קברים תוך כדי עבודות חפירה, סלילה, או ארכיאולוגיה, נזעקים אנשי 'אתרא קדישא' ונלחמים על כבודם של המתים בחירוף נפש ממש.

אחד המוקדים הסוערים ביותר בשנים האחרונות הוא באיזור בית החולים באשקלון. המדינה רצתה להרחיב את בית החולים ולבנות קומה תת-קרקעית שתהיה מוגנת מפני טילים, אבל בחפירות באיזור נתגלו קברים, וישנו ויכוח האם מדובר בקברי יהודים או לא. הרב מצגר כתב תשובה הלכתית ובה הוא טען שבגלל פיקוח נפש ובגלל העובדה שלא בטוח שמדובר בקברי יהודים אפשר לפנות את המתים ולבנות את האגף הנוסף של בית החולים, אבל הרבנים החרדיים לא קיבלו את פסק-ההלכה הזה, והדבר עיכב מאוד את הבניה.

בשיעור זה ברצוני להתמקד בשאלה באילו תנאים מותר לפנות מתים מקבריהם, אם כי כמובן שכל מקרה צריך להיבחן לגופו, ואין בכוונתי להביע דעה בדבר מקרה קונקרטי. כפי שנראה, ישנם כמה היתרים שבהם אפשר להשתמש אם רוצים לפנות את הקברים. אם יהיה יותר אמון בין הצדדים השונים, יכול להיות שיהיה אפשר להשתמש בהיתרים אלו כדי לפנות את המתים.

כך נאמר במשנה, בסוף מסכת סוטה:
 

1. מסכת נזיר פרק ט משנה ג

המוצא מת בתחלה מושכב כדרכו - נוטלו ואת תבוסתו. מצא שנים - נוטלן ואת תבוסתן. מצא שלשה - אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמנה, הרי זו שכונת קברות - בודק הימנו ולהלן עשרים אמה. מצא אחד בסוף עשרים אמה - בודק הימנו ולהלן עשרים אמה, שרגלים לדבר, שאילו מתחלה מצאו נוטלו ואת תבוסתו.

הגמרא מדייקת מלשון המשנה מספר הלכות:
 

2. תלמוד בבלי מסכת נזיר דף סה, א – סה, ב

אמר רב יהודה: מצא - פרט למצוי, מת - פרט להרוג, מושכב - פרט ליושב, כדרכו - פרט לשראשו מונח בין ירכותיו. תני עולא בר חנינא: מת שחסר - אין לו תפוסה ולא שכונת קברות. וכל הני מ"ט לא? אמרינן: דילמא עובד כוכבים הוא...
אמר רבא: בדק ופנה, בדק ופנה, בדק ואשכח - לא האי מפני ליה גבי הנך תרי, ולא הני תרי לגבי האי חד. איכא דאמרי, אמר רבא: כיון שנתנה רשות לפנות - מפנה להון. ולישוינהו שכונת קברות! אמר ריש לקיש: עילא מצאו וטיהרו ארץ ישראל.


רואים אנו שכאשר מדובר במת שאינו יהודי, ודאי שמותר לפנות את עצמותיו. גם לגבי מת יהודי, כאשר מדובר באדם אחד שנמצא קבור בקבר שלא היה ידוע מראש, ודאי שמותר לפנות אותו, וכך אפילו שניים. הבעיה מתחילה כאשר מדובר ביותר משני קברים. יתרה מכך: גם אם מוצאים יותר מאדם אחד, אבל כל אחד מהם כבר פונה, הרי שאין להחזיר את המתים שכבר פונו, אפילו שלמפרע התברר שהיה פה בית קברות, והסיבה לכך היא שחז"ל בעצם חיפשו עילה לטהר את ארץ ישראל. כלומר שהמגמה של חז"ל לא היתה להוסיף איסורים, אלא לאפשר כמה שיותר לפנות את הקברים ולא לגרום לכך שיהיו יותר מקומות טמאים בארץ ישראל.

השו"ע פוסק שיש חמשה מצבים שבהם מותר לפנות את המת ממקומו, ולכן כאשר אנחנו באים לדון על פינוי העצמות, אפשר לנסות ולבדוק שמא לפחות אחד מההיתרים של השו"ע הוא רלוונטי למקרה שבו אנו עוסקים:
 

3. שולחן ערוך יורה דעה סימן שסג סעיף א

אין מפנין המת והעצמות, לא מקבר מכובד לקבר מכובד, ולא מקבר בזוי לקבר בזוי, ולא מבזוי למכובד, ואין צריך לומר ממכובד לבזוי.
ובתוך שלו, אפילו ממכובד לבזוי, מותר, שערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו.
וכן כדי לקוברו בארץ ישראל, מותר.
ואם נתנוהו שם על מנת לפנותו, מותר בכל ענין.
ואם אינו משתמר בזה הקבר, שיש לחוש שמא יוציאוהו עובדי כוכבים, או שיכנסו בו מים, או שהוא קבר הנמצא, מצוה לפנותו.


הדבר האחרון שמביא השו"ע הוא 'קבר הנמצא', שהוא מה שראינו במשנה ובגמרא בסוגייתנו. דרך נוספת להתיר פינוי של מת, היא תחת הסעיף של קבר המזיק את הרבים:
 

4. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מז עמוד ב

נמצא אתה אומר שלש קברות הן: קבר הנמצא, קבר הידוע, קבר המזיק את הרבים. קבר הנמצא - מותר לפנותו, פינהו - מקומו טהור ומותר בהנאה. קבר הידוע - אסור לפנותו, פינהו - מקומו טמא ואסור בהנאה. קבר המזיק את הרבים - מותר לפנותו, פינהו - מקומו טהור, ואסור בהנאה.

ישנן גירסאות שונות בדברי הגמרא כאן, האם קבר המזיק את הרבים מקומו מותר בהנאה או אסור בהנאה, ולא ניכנס להסברים השונים של סוגיה זו כאן, אבל השו"ע בכל אופן פוסק לחלק בין מצב שהדרך קדמה לקבר לבין מצב שהקבר קדם לדרך. במקרה שהקבר קדם לדרך, המקום אסור בהנאה, אך הש"ך מסביר שהכוונה היא למבנה, אבל אם מדובר בקרקע, לאחר שכבר פינו ממנה את העצמות, אין לאסור את הקרקע:
 

5. שולחן ערוך יורה דעה סימן שסד סעיף ה

קבר המזיק את הרבים, כגון שהוא סמוך לדרך, אפילו נקבר שם מדעת בעל השדה, מותר לפנותו, ומקומו טהור, ואסור בהנאה אם קדם הקבר; אבל אם קדם הדרך, מקומו מותר בהנאה.
ש"ך: ואסור בהנאה - אם הוא קבר של בנין, לאפוקי קרקע עולם דאינה נאסרת.


סברא נוספת להתיר פינוי מתים היא הסברא שלאחר שעבר הרבה זמן ממותם, הזזת העצמות שלהם אינה גורמת להם את אותו בלבול, שבגללו אסרו לטלטל את המתים. כך כותב ה'נודע ביהודה' לגבי בית קברות שרצו לפנות אותו מפני החשש שמא בעתיד יבואו המתים לידי בזיון. גם השואל וגם ה'נודע ביהודה' כתבו שלאחר זמן רב (הם דיברו על מאה וחמשים שנה, וכיום בקברים שנמצאים ודאי מדובר על הרבה יותר זמן) כבר לא שייך בלבול כאשר מוציאים את העצמות מהקבר:
 

6. נודע ביהודה (ר' יחזקאל לנדא, המאה ה-18, פראג) מהדורה קמא-יו"ד סימן פט

שאלה קהל שקנה קרקע לפני ס' שנה לקברות. ולפי שהמקום ההוא לא נמכר לצמיתות עלמין קנוהו למאה וחמשים שנה ואח"כ תחזור הקרקע לבעלים לחרישה או לבנין כמו אדם העושה בשלו. ואותן שלקחו הלכו לעולמם ונקברו שם. ועתה קמו בניהם ורוצים לקנות קרקע אחרת שתהיה לקנין עולם. אם מותר להן לפנות הנקברים שם ולקברם בקרקע זו שיהיה להם מנוחה לעולם.
נ"ל לאסור לפנות המתים מפני ג' טעמים. חדא דהא דקיי"ל בסי' שס"ג דאם נתנוהו על מנת לפנותו מותר היינו אם נתנוהו ע"מ לפנותו סתם מותר לפנותו בכל זמן. ואם נתנוהו לפנות לזמן קבוע מותר לפנותו לאותו זמן. דכל כה"ג ליכא בלבול למתים. אבל לפנותו קודם זמן הקבוע איכא טעמא דבלבול: עוד יש טעם אחר דלזמן מרובה כי האי ק"ן שנה ע"פ רוב לא נשאר אלא רקב ולא שייך בו בלבול אבל לעת עתה אכתי הם עצמות שייך ביה בלבול כמו גבי יהודה שהיו עצמותיו מגולגלים...

תשובה מה שכתב מר דברקב לא שייך בלבול, יפה דן ויפה הורה ולא עוד אלא נלע"ד שאפילו בעצמות אם לא נשאר רק עצם בלי בשר לא שייך בלבול.
...ומעתה לדעתי אם יהיה בטוחים שגם אחר כלות הזמן יהיה להם רשיון לפנות העצמות משם למקום אחר קודם שישוב הקרקע לבעליו נכרי לחרוש ולזרוע א"כ כל הפלפול בחנם שמהיכא תיתי להתיר לפנות עתה ופן ואולי בריבוי הזמן אולי יחיו המתים או יוכלו לקנות הקרקע לחלוטין וגם אם לא יוכלו לקנות קודם הזמן יעשו זה בסוף הזמן ויפה הורה רום מעלתו. אבל אם יש חשש שאח"כ לא יתנו רשות לפנותם וא"כ ישארו בקרקע נכרי לחרוש ולזרוע עליהם. אם הדבר כן היה דעתי נוטה להתיר ולפנותם כמו שמותר לפנות מקברי נכרים לקברי ישראל או כדי להניחו למקום שלו. ועכ"פ מכאן והלאה כיון שיש בידם לקנות קרקע לחלוטין לא יקברו במקום הזה.


פן נוסף להתיר את פינוי הקברים יכול להתבסס על מה שכתב המהר"ם שיק, שכאשר השלטונות מפקיעים אדמה, ויש להם רשות לעשות זאת, הרי נמצא למפרע שהמת נמצא קבור בקרקע שאינה שלו, וממילא אפשר לפנות אותו על סמך ההיתר של אדם שלא נקבר בקברו, שהשו"ע פסק שמותר לפנותו כדי להביאו לקברו:
 

7. שו"ת מהר"ם שיק (ר' משה שיק, המאה ה-19, הונגריה) יורה דעה סימן שנג

נשאלתי בענין פינוי המתים, שהוסכם מטעם הממשלה והמיניסטריום לעשות אייזן באהן (=מסילת ברזל) ושמו דרך מהלכו דרך בית הקברות בקהלתו. ואנשי קהלתו בקשו אצל המיניסטריום להפר עצה הזאת ולא הועיל. לזאת שאל מעלתו נ"י, אם רשאין להניח לעשות הדרך על הקברים, או טוב יותר לפנות הקברים? וכתב בשם ספר שיבת-ציון, דברוצים לעשות דרך הרבים על הקברים טוב לפנות, אלא שמספקא ליה אולי בדרך האייזן באהן שאין בו חשש חפירה וכיוצא - לא אמר?
ונחזי אנן: הרי אסרו לפנות המת אלא אם כן מפנין אותו לקברות אבותיו... ואפילו הכי נ"ל בנידון כזה הדין דמפנין. וטעמא דידי, דהרי מחו"ל לא"י מפנין, וכתבו הטעם משום דלכפרה מביאהו... עי"ז שאין מפנין מוסיפין עליו חטא... והנה בדרך שעובר האייזן באהן על הקברים יש מכשול, כי הכהנים העוברים ונוסעים באייזן באהן יעברו על לאו (=טומאת כהנים)... ואיכא מכשול לרבים. וכל שחברו נענש על ידו, אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה, ולא ניחא ליה (=לנפטר הקבור) בזה... והוי כמו כפרת א"י דרשאין לפנותו... כדי שלא יכשלו כהנים על ידיהם. והוי כקבר המזיק לרבים, דקי"ל דמפנין...
ונ"ל להתיר מטעם אחר, שהרי כתב הגהות אשרי בפ' אין מגלחין בשם אור זרוע, דאם היה הקבר במקום שאינו משתמר מחשש גוים או מים, מפנין אותו משם...
ועוד יש טעם דמותר לפנות, דהרי דינא דמלכותא דינא לענין קרקעות, דהמדינה שלהם. וגם במלך ישראל אמרו בב"ק (ס,ב) דרשאי לפרוץ לו דרך בכל מקום. וכיון שהם אומרים שצריך למכור המקום שבו ביה"ק לצורך הדרך, א"כ פסק המקום מלהיות שלו... ונמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו...
מהלין טעמא היה נראה לי דיש לפנות. אבל מי יתקע עצמו בדבר הלכה בדבר גדול ופומבי רבה. ובענין פינוי הגאון מהר"מ בנעט זצ"ל שהיה בו טעמים יותר ברורים ופחדו ורעדו עד שהסכימו גדולי עולם כמובא בתשובת מרן זצ"ל בחלק ששי סי' לז, כ"ש בנדון שלנו. ולזאת ישאל עוד מרבנים מובהקים, ואם יסכימו גם אני אמטוניה שיבא מכשורא.


הסיפור שהמהר"ם שיק רומז אליו בסוף דבריו, הוא הסיפור של הרב מרדכי בנט. הרב בנט היה הרב של קהילת ניקלשבורג (היום מיקולוב) בצ'כיה, וכל משפחת אמו היו מהקהילה הזו. גם אשתו היתה בת לאחת המשפחות המיוחסות בניקלשבורג. כבר בהיותו צעיר מאוד הוא התגלה כעילוי גדול, ובגיל 23 הוא התמנה להיות דיין בניקלשבורג. בהיותו בן 37 התמנה לרב של ניקלשבורג, וכיהן שם ברבנות במשך ארבעים שנה. בהיותו בן 76 הוא חלה, ונסע לנפוש בעיירת המרפא קרלסבד (כיום: קארלובי וארי). אך שם מחלתו החמירה, והוא נפטר. כיון שאי אפשר היה להביאו לקבורה בעירו, הוא נקבר באופן זמני בעיירה ליכטנשטט, מתוך תקוה שלאחר זמן יהיה אפשר להעביר את עצמותיו למקום שבו הוא ביקש להיקבר עוד בחייו – בניקלשבורג, ליד רבו, ר' שמואל שמלקא.

אך לאחר מותו התברר שקהילת ליכטנשטט מסרבת להוציא אותו מקברו, והתחיל ויכוח גדול מאוד – במעורבותם של רבנים גדולים – בין קהילת ניקלשבורג ויורשי הרב בנט, לבין קהילת ליכטנשטט.

גם החת"ם סופר נדרש לסוגיה זו, וניכר שהוא נוטה מאוד להתיר להעביר את הנפטר, ובכל זאת בסופו של דבר הוא אוסר זאת מתוך חשש עתידי שאולי זה יגרום לגויים להוציא יהודים אחרים מקבריהם:
 

8. חתם סופר (ר' משה סופר, המאה ה-19, סלובקיה) חלק ו - ליקוטים סימן לז

אל משה איש האלקים ה' את דברו יקים ויעשה עמו לטובה אות להפליא פלאות ה"ה מופת דורינו גאון עוזינו נר ישראל באור החיים יצהיר כשמש בצהרים וכיהלום וספירים ה"ה גאון האמתי כבוד הרב מו"ה משה סופר נ"י אב"ד ור"מ דק"ק פ"ב יע"א יצילהו ה' מכל משלחת פגע לא תאונה אליו כל רעה ונגע.

כבר נודע ביהודה את אשר פרץ ה' ברחובותינו וכל העם בוכים למשפחותיהם על הלקח ממנו ארון האלקים גאון עוזינו עטרת תפארתינו קדוש ישראל הרב הגאון האמתי רשכבה"ג מו"ה מרדכי בנעט זצ"ל אב"ד דקהלתינו והמדינה ואותנו הכה ה' בכפלים כי לא זכינו להיות מנוחתו כבוד בתוכינו והנה ביום ההוא ביום חושך ואפלה כאשר באה אלינו השמועה הרעה ובשורה המעציבה ונתוועדנו יחדיו לספדו במר נפש מספד תמרורים קבלנו אגרת מאת הקצין המפורסם התורני מו"ה משה פישל נ"י מק"ק פראג ובתוכו הודיע לנו צוואת הרב הגאון האמתי זצ"ל שנוחה לנפשו ביותר להיות נקבר פה קהלתינו מקום מנוחת אבותיו זצ"ל או להוליכו לפחות לק"ק פראג ולשמע הזאת התאספו אלינו ח"מ היורשים מאת הגאון הנ"ל זצ"ל לבקש מאתנו לדרוש ולחקור האם מותר לפנותו ממקום קבורתו אשר הוא כפי השמועה בק"ק ליכטענשטאדט ולהוליכו הנה אם לא. והשבנו כפי שורת הדין המבואר בש"ע יו"ד סי' שס"ג דבתוך שלו אפי' ממכובד וכו' שזהו כבודו ולאשר מחויבים אנחנו לעשות בכל יכולתינו לעשות כפי כבודו ועוד כיון שצוה לפני מותו כך...
ראשון לציון הנה מבואר בטור וש"ע י"ד סי' שס"ג ומקורו בירושלמי ספ"ב דמ"ק דבתוך שלו אפי' ממכובד לבזוי מותר דערב לו לאדם שינוח אצל אבותיו...
שנית הרי כ' הרמ"א בסעי' ב' שם דלהוליכו מעיר שיש בה קברות ישראל לעיר אחרת מותר כשצוה על כך...
ועוד אפשר להתיר מכח דאמרי' בי"ד שם דאם נתנוהו ע"מ לפנותו מותר לכ"ע ובנ"ד כאשר ראה בנו המופלג כבוד מו"ה נפתלי נ"י (אשר הי' ג"כ אצלו כל ימי מחלתו) שתוחלתו נכזבה למלאות רצון אביו להוליכו למרחק והוכרח לקנות מקום מנוחתו מאנשי' דק"ק ל"ש ולהוליכו שמה אמר בקול רם נגד כל הנצבים עליו בעוד המנוח זצ"ל מוטל לפני' דע לכם כי לא להניחו תמיד אצלכם אני קובר את אבי הגם לעת עת= איני יודע איך יפול הדבר מכ"מ אני מתנה שבאם אפשר הדבר לפנותו בדעתי להוציאו ולקוברו במקום אחר וגם אחר ההספד כראוי כשרצו להורידו בקבר החזיר בנו המופלג הנ"ל דברי' הראשונים. - גם הבית הקברות שמה רחוק מאוד מעיר בדרך לא סלולה הרים וגבעות וכמעט לא יוכל איש ללכת שמה להשתפך נפשו על קברו ולבקר המתים.

תשובה. שלום וכ"ט לאלופי יהודה לתורה ולתעודה עיני העדה הרבנים המופלגים...
מכתב קדשם מעולפת ספירים הגיעני ושם נאמר אודות מחלוקות שנפל בין יקירי ב' הקהלות ק"ק ניקלשבורג וק"ק ליכטנשטט נידון גוף קדוש מרנא נר ישראל מהר"מ בנעט זצ"ל אשר כעת מנוחתו כבוד בק"ק ליכטנשטט ויקירי ק"ק ניקלשבורג ויורשיו רצו להעלות עצמות קודש לקוברם בקברות אבותי' בק"ק נ"ש והי' מדייני' אלו עם אלו ונתפשרו לקיים פסק דין מתרי מגו תלתא דייני ישראל היינו מו"ח גאון פוזנא וגאוני ק"ק פראג ועשאוני סניף לאריות ופר"מ כבודכם הציעו דעתם לפנינו חרות על הלוח בבקיאותם ועוצם ידם בתורת ה' בכל דהתירא ובקשו ממני לחוות דעתי העני' על כל האמור.
אני איני כדאי ששלחתם אלי אך להשיב פני אפי רברבי ריקם א"א ע"כ אחוה דעתי העניה כמות שהיא וה' יגמור בעדי וזכות הצדיק זצ"ל יעמוד לנו שלא נכשל ח"ו.
הנה היתר דבר זה בנוי על ג' יסודות. א' שציוה קודם מותו בחליו וכן גילה דעתו בחייו שרצונו להקבר בק"ק נ"ש והראה מקום קבורתו ליום מועד אצל הגאון החסיד מו"ה שמעלקי זצ"ל ומצוה לקיים דברי' ואין בזה משום נוול או בלבול עצמות. ב' שנקבר מבנו הרב המופלג מו"ה נפתלי על מנת לפנותו משם וכן התנה בשעת קבורתו שם. ג' גדולי משפחתו ואבות אבותיו קבורתם בק"ק ניקלשבורג ונוח לאדם להקבר אצל אבותי' ונבארם אחד לאחד בעזה"י.

איברא שבתי וראיתי במכתב הפשר ההוקם בין הקהלות דשם נאמר בטענת ק"ק ל"ש וז"ל אונד מעהרערע מכשולים ח"ו לבני עמינו ענטשטעהען קענטען (=וכמה מכשולים ח"ו לבני עמנו יכולים לקרות) עכ"ל והתבוננתי כמדומה לי דאיכא למיחש לחטוטי שיכבי דרבתי בני עמינו כידוע שברוב קהלות שבכמה מלכיות הוכרחו לחדש להם מקום קברות חוץ לעיר הרחק מאוד מאדם וכל ישראל משתדלים בכל עוז להחזיק עכ"פ אדמת קודש הישנה לבל ישלטו בם ידי זרים ויעשה מהם מרעה או שדות בטענה שהוא נגד דת שלנו להוציא עצמות המתים מקבריהם ויען כי מלכי חסד מגינים עלינו וחסים עלינו לבל יתבטל דת תה"ק ואמנם עתה יאמרו התירו פרושים את הדבר ואם עצמות הגאון פינו מקבר לקבר מכ"ש עצמות משאר קברים ואם אמת כן הוא בודאי אין זה כבודו של צדיק שיכשלו בו רבים ואפשר גאונים וצדיקים קבורים ובאים ויוציאם מקברם ח"ו ואם כן הוא אזי כבודו להיות במקומו מונח...

הסיפור הזה מעניין מאוד, כי הוא מאיר באור נוסף את הסוגיה של העברת קברים, שצריך לשקול גם אותה בחשבון, והיא האם העברת קבר אחד בהתאם להיתר הלכתי, לא עלול לגרום ללחץ גדול להעביר קברים אחרים.

בסופו של דבר, חודשים רבים לאחר פטירתו, אכן הועברו עצמותיו של הרב בנט לקבורה בניקלשבורג, שם נמצא קברו עד היום.

ואולם, לסיפור הזה יש זוית מעניינת נוספת, אשר העיד עליה בנו של החת"ם סופר, ר' שמעון סופר:
 

9. חשוקי חמד (הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, בני ברק) בבא קמא דף פג עמוד ב

וראיה לחומרת הדבר יעוין בשו"ת חת"ס (ח"ו סימן לז) שנשאל האם מותר להעביר את קבר רשכבה"ג רבי מרדכי בנעט זצ"ל לעיר רבנותו ניקלשבורג, והחת"ס מתחיל את התשובה: להיתר על פי ג' יסודות: א. שצוה לפני מותו בחליו. ב. שנקבר על תנאי. ג. גדולי משפחתו ואבות אבותיו קבורתם בק"ק ניקלשבורג, ונוח לו לאדם להקבר אצל אבותיו.
אך בסוף תשובתו הוא מסיים, התבוננתי כמדומה לי דאיכא למיחש לחטוטי שכבי דרבתי בני עמנו. דלא יאמרו התירו פרושים להעביר עצמות ואם עצמות הגאון העבירו ופינו כ"ש עצמות משאר קברים וכו'.
והנה האדמו"ר אב"ד דגאסטנין (נדפס בספר צוף הרים) פגש בגאון ר' שמעון סופר והלה סיפר לו את פשר החזרה של החת"ס. שבשעה שקיבל שאלה זו ערך את התשובה במשך לילה שלם, ולפנות בוקר נרדם ובא אליו ר' מרדכי בנעט וסיפר לו שלמרות שהיה רב בניקלשבורג שנים רבות, ונסע לכפר ונפטר שם, בכל זאת רוצה להשאר בכפר ההוא בגלל שפעם אחת היה אצלו דין תורה ופסק שמותר לחתן לעזוב את השידוך, ולכן נקבר בכפר הזה שבו התגוררה הכלה היא קהלת ליכטנשטט, וראיה לכך שישים לב ויראה שהוא קבור בקרבת מקום לכלה שבליכטנשטט. ולכן שינה החת"ס החלטתו והחליט להשאירו בליכטנשטט.
ורואים משם שלא למהר ולהחליט על ביטול שידוכים מפני הבושה. ועל כן סיים מו"ח שלדעתו יש להרבות ברעים עליה ולחפש כל מיני טצדקי כדי שימחול.


לסיום, ישנו מאמר ארוך ב'תחומין' של הרב ישראל רוזן, אשר בו הוא מפרט אפשרויות שונות לפנות מתים מקברם, וכך הוא מסכם את מאמרו:
 

10. הרב ישראל רוזן, תחומין כרך יח עמוד 273

א. פינוי קברים, וחפירה בהם, קשורים באיסורי ניוול המת, חרדת הדין ועוד, מעבר להיבט הבלתי-אנושי שיש ב'חיטוט' קברים. הפינוי מותר רק במקרים מיוחדים.
ב. "קבר המזיק את הרבים מותר לפנותו". לשון הרמב"ם "מפנין אותו" - משמעה אפי' חיוב והמלצה.
ג. בשו"ע פירש: "כגון שהוא סמוך לדרך". לדעת רעק"א ונתיבות המשפט מותר לפנות אפי' "לצורך הרבים". יש מי שהתיר גם להרחבת בית כנסת שהוא מבנה ציבורי.
ד. הר"ש ישראלי צידד להתיר גם "לנוי ולתפארת" (פארקים?) כ"אילן המזיק".
ה. כשיש היתר לפינוי הוא תקף גם לבית קברות ולא רק לקברים בודדים.
ו. לאחר הפינוי, לדעות רבות מותרת "דריסת הרגל" במקום.
ז. סלילת כביש ע"ג קבר שלא פונה נחשב ל"בזיון גדול" ויש בו מכשלות נוספות.
ח. רבו הדעות שאין חיוב להכנס להוצאות כספיות כבדות כדי להמנע מפינוי קברים. אכן, יש מי שמחייב להתאמץ גם בהוצאות גדולות.
ט. אין לחייב בנטל הכספי את כלל הציבור, אלא רק כל אחד כפי כחו.
י. אם ה'שלטון' יצר עובדות והחל בסלילת כביש או הקמת מבנה ע"ג קברים, שוב מותר הפינוי אם אי-אפשר 'לרצותו בממון'. אכן, לא נתפרש האם הדברים אמורים גם בשלטון יהודי.
יא. יש מי שכתב כי זכות ה'מושל' להפקיע קרקע יוצרת מצב של "מת הקבור בקבר שאינו שלו", ויש עילה מוצדקת לפינוי. אכן, לא נתפרש האם הדברים אמורים גם בשלטון יהודי.
יב. אם מפנים את שטח הקבורה, יש לנהוג בזהירות רבה ביותר, בכבוד ובכובד ראש.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר