הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
התנגשות בין שני כללי פסיקה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נזיר סב ע"א
אי הכי +ויקרא כז+ איש כי יפליא נדר בערכך, בערכין למה לי?
מכדי האיתקש ערכין לנדרים, דאמר קרא: איש כי יפליא נדר בערכך,
והתניא גבי נדרים: איש - מה ת"ל? +ויקרא כב+ איש איש - לרבות את העובדי כוכבים שהן נודרים נדרים ונדבות כישראל, איש כי יפליא בערכין למה לי?
אלא האי איש מיבעי ליה: לאיתויי מופלא סמוך לאיש.
הניחא למ"ד: מופלא סמוך לאיש דאורייתא,
אלא למ"ד: דרבנן, איש כי יפליא למה לי?
לאיתויי מופלא סמוך לאיש דעובד כוכבים.
הניחא למאן דאמר: בני ישראל נערכין ואין העובדי כוכבים נערכין, יכול לא יהו מעריכין? תלמוד לומר: איש - שפיר,
אלא למ"ד: בני ישראל מעריכים ואין העובדי כוכבים מעריכים, יכול לא יהו נערכין?
תלמוד לומר: איש, אפי' תינוק בן חדש בר עירוכי הוא,
כי יפליא למה לי?
א"ר אדא בר אהבה: לאיתויי עובד כוכבים גדול, דאע"ג דגדול הוא אינו יודע להפלות.
לגבי עובדי כוכבים אם מעריכים או נערכים:
ראה מה שכתבתי על מסכת ערכין דף ה:
בגמרא:
מתני'. עובד כוכבים - רבי מאיר אומר: נערך אבל לא מעריך, רבי יהודה אומר: מעריך אבל לא נערך; וזה וזה מודים שנודרין ונידרין.
גמ'. ת"ר: בני ישראל מעריכין ואין העובדי כוכבים מעריכין, יכול לא יהו נערכין? תלמוד לומר: +ויקרא כז+ איש, דברי ר' מאיר, אמר רבי מאיר: וכי מאחר שמקרא אחד מרבה ומקרא אחד ממעט, מפני מה אני אומר נערך ולא מעריך? מפני שריבה הכתוב בנערכין יותר מבמעריכין, שהרי חרש שוטה וקטן נערך אבל לא מעריכין; רבי יהודה אומר: בני ישראל נערכין ואין העובדי כוכבים נערכין, יכול לא יהו מעריכין? תלמוד לומר: איש, אמר רבי יהודה: וכי מאחר שמקרא אחד מרבה ומקרא אחד ממעט, מפני מה אני אומר עובד כוכבים מעריך ולא נערך? מפני שריבה הכתוב במעריכין יותר מבנערכין, שהרי טומטום ואנדרוגינוס מעריכין אבל לא נערכין.
אמר רבא: הלכתיה דרבי מאיר מסתברא, טעמיה לא מסתברא; טעמא דרבי יהודה מסתברא, הלכתיה לא מסתברא. הלכתיה דרבי מאיר מסתברא, דכתיב: +עזרא ד+ לא לכם ולנו לבנות (את) בית אלהינו; טעמיה לא מסתברא, דקא מייתי ליה מחרש שוטה וקטן, שאני חרש שוטה וקטן, דלאו בני דעה נינהו. טעמא דרבי יהודה מסתברא, דקא מייתי ליה מטומטום ואנדרוגינוס, דאף על גב דבני דעה נינהו מעטינהו רחמנא; הלכתיה לא מסתברא, דכתיב: לא לכם ולנו לבנות (את) בית אלהינו. ורבי יהודה האי לא לכם ולנו מאי עביד ליה? אמר רב חסדא אמר אבימי: וערכו נגנז. אלא מעתה, לא ימעלו בו! דתנן: חמש חטאות המתות ומעות ההולכות לים המלח - לא נהנין ולא מועלין, אלמה תניא גבי קדשי עובדי כוכבים: במה דברים אמורים - בקדשי מזבח, אבל בקדשי בדק הבית מועלין בהן! אלא אמר רבא: משום רפיון ידים הוא, דכתיב: +עזרא ד+ ויהי עם הארץ מרפין ידי עם יהודה ומבהלים אותם לבנות.
1.
נסביר את ההכרעה במחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה במשנה. מפשט הסוגיה משמע שרבא פוסק כרבי מאיר.
2.
רמב"ם הלכות ערכין וחרמין פרק א הלכה ו:
העכו"ם נערך אבל אינו מעריך כיצד עכו"ם שאמר ערכי עלי או ערך ישראל זה עלי לא אמר כלום, וישראל שאמר ערך עכו"ם זה עלי או ערך פלוני העכו"ם עלי נותן לפי שני העכו"ם הנערך, וכן המעריך את החרש ואת השוטה חייב ונותן לפי שניו.
+/השגת הראב"ד/ העכו"ם נערך אבל לא מעריך. א"א פוסק כר"מ ור' יהודה חולק ואמר מעריך אבל לא נערך וקי"ל כר"י
ואפשר משום דאמר רבה הלכתא כר"מ מסתבר וכו'
ולא מיחוור דלא מידחיא הלכתא פסיקא במסתברא
ור"מ ור"י הלכתא פסיקא היא כר' יהודה.+
הרמב"ם פוסק כרבי מאיר במשנה [ובברייתא]. והרי הכלל הוא, שהלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר, אלא שרבא בגמרא פוסק במפורש כדעת רבי מאיר. וכך אמנם הראב"ד בהשגה מסביר את פסק הרמב"ם.
3.
וממשיך הראב"ד ואומר, שלמרות שרבא פסק כרבי מאיר הרי שהרמב"ם היה צריך לפסוק כרבי יהודה מכיון שהכלל שהלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר היא "הלכתא פסיקא" ופסיקת רבא כרבי מאיר היא "רק" "מסתבר".
3.1
וצריך לומר שגם לדברי הראב"ד אם רבא היה אומר "הלכה כרבי מאיר" הרי שהיה צריך לפסוק כמותו, אבל רבא אמר "הלכתיה דרבי מאיר מסתברא" – זהו כלל פסיקתי "חלש" יותר.
4.
אבל ה"כסף משנה" הלכות ערכין וחרמין פרק א מסביר את הרמב"ם:
וכתב הראב"ד א"א פוסק כרבי מאיר ור"י חולק ואמר מעריך אבל לא נערך וכו' ורבינו סובר דכיון דאתמר עלה מסתבר טעמיה עדיף מכללא דר"מ ור"י הלכה כר"י שהוא כלל כולל בעלמא ואין למדין מן הכללות:
הוא מסביר באופן עקרוני שכל פסק נקודתי בגמרא כשיטה מסויימת עדיפה על הכרעה על פי כללי ההכרעה בין התנאים [וכנראה גם בכללי ההכרעה בין האמוראים], וכמו כן – כנראה כך הוא מתכוון – הכרעה מסברא נחשבת "חזקה". ולכן קביעת רבא בגמרא, שהוא סובר כרבי מאיר היא הכרעה סופית של הסוגיה ולכן כך פסק הרמב"ם.
וראה עוד, "מתיבתא", הערה כז לגבי שיטות שונות בראשונים לביאור מסקנת הגמרא.
4.1
כל הדיון לעיל חשוב לגבי הכלל של "מסתבר טעמיה"
וכן לגבי הכללים בהתנגשות בין שני כללים:
הכלל שפוסקים כמי שמסתבר טעמו חזק יותר מהכלל ש"רבי יהודה ורבי מאיר" הלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר / אין למדים מן הכללות /
5.
במגדל עוז מובא:
כתכ הראכ"ר ז"ל פוסק כר"מ וכו' ואני אומר יפה פסק ר"מ ז"ל דכולה סוגיין פרק קמא דערכין [דף ה] כדרבא דאמר הלכתא דרבי מאיר מסתבר וטעמיה לא מסתבר
והדר אמר וטעמא דרבי יהודה מסתבר והלכתיה לא מסתבר,
ושקיל וטרי חלמודא לפרושינהו שפיר,
ואי לא דהלכתא כרבא דהוא בתרא לא הוה תלמודא מאריך בהכי
הוא מביא נימוק נוסף לפסק הרמב"ם: בסוגיה הנ"ל במסכת ערכין הגמרא מאריכה בהסבר פסק דינו של רבא. כנראה שהוא מתכוון לכך, שעל פי הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה" - יש לפסוק כרבא שבפשטות פסק כרבי מאיר.
5.1
ומה שהקשה הראב"ד... כבר הורו לנו בכולהו כלל רבותינו בעלי התוס ז"ל דהיינו כי פליגי בסתמא דווקא.
אבל כי איכא אמורא דמסייע לאידך הלכתא כוותיה,
הכלל שהלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר [וכן שאר כללי ההכרעה בין האמוראים] תקף רק "בסתמא" - כשאין הכרעה מפורשת במחלוקת על ידי אמורא מסויים.
ואולי כוונתו גם לדברי ה"כסף משנה" לעיל בסעיף 4.
5.2
ועוד, דהא בפרק בתרא דנזיר שקיל וטרי תלמודא אליבא דרבי מאיר מההיא דפרק קמא דערכין וכדברי רבי מאיר.
הגמרא בסוגייתנו - מסכת נזיר דף סב - דנה אליבא דשיטת רבי מאיר. אמנם בסוגייתנו לא מוזכר שמו של רבי מאיר במפורש, אבל מוזכר דינו - "אלא למ"ד: בני ישראל מעריכים ואין העובדי כוכבים מעריכים, יכול לא יהו נערכין?
תלמוד לומר: איש, אפי' תינוק בן חדש בר עירוכי הוא..."
כאן ה"מגדל עוז" כן מזכיר במפורש את הכלל של "שקיל וטרי" שהבאנו לעיל בסעיף 5.
5.3
אולי יש הבדל בין "שקיל וטרי אליביה" כשממש דנים בדבריו של חכם מסויים - כלעיל בסעיף 5, לבין מקרה שדנים בדין אחר ו"רק" מסתמכים על דינו של אותו חכם - כבסעיף 5.2 - סוגייתנו - במסכת נזיר דף סב.
מתאים למושג "סוגיה כוותיה".
