הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רבי עקיבא חזר בו
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נזיר נב ע"א-ע"ב
תא שמע, רבי יהודה אומר:
ששה דברים ר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרין, וחזר בו ר' עקיבא;
ומעשה שהביאו קופה מלאה עצמות לבהכ"נ של טרסיים והניחוה באויר,
ונכנס תודוס הרופא וכל הרופאים [עמו],
ואמרו: אין כאן שדרה ממת אחד...
מבנה הסוגיה:
1.
ציטוט ברייתא:
תא שמע, רבי יהודה אומר:
ששה דברים ר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרין, וחזר בו ר' עקיבא;
רבי יהודה מעיד על ששה דברים שלגביהם יש מחלוקת בין חכמים ורבי עקיבא ורבי עקיבא חזר בו.
כלומר, בתחילה רבי עקיבא החמיר ["מטמא"] ואחר כך חזר בו והיקל ["מטהרין"].
1.1
יש כאן ערך חינוכי של "חזר בו", להודות למי שחולק.
2.
ויש להעיר: הרי בין כך הלכה צריכה להיות כחכמים נגד רבי עקיבא ["יחיד ורבים"] אז מה בכך שרבי עקיבא חזר בו! מה בא ללמדנו? ראה בהמשך.
3.
המשך הברייתא:
ומעשה שהביאו קופה מלאה עצמות לבהכ"נ של טרסיים והניחוה באויר,
ונכנס תודוס הרופא וכל הרופאים [עמו],
ואמרו: אין כאן שדרה ממת אחד;
3.1
ראה ב"שוטנשטיין", הערה 20, שבתוספתא יש תוספת, שאחרי שדעת רבי עקיבא היתה לטמא החליטו "לעמוד למניין" [ולהחליט על פי רוב] והתחילו את המניין מרבי עקיבא והוא טיהר, ומכיון שחזר בו הוחלט על פי "רוב" - במעשה הנ"ל - שהעצמות טהורות.
3.2
וקשה מאד: הרי פעמים רבות מובאות בש"ס מחלוקות בין רבי עקיבא וחבריו ומדוע באותם מקרים לא "עמדו למניין" לצורך ההכרעה על פי רוב דעות.
3.3
אולי על פי התוס' הבא:
תוספות מסכת נזיר דף נב עמוד א:
מעשה שהביאו קופה מלאה עצמות לבית הכנסת של טרסיים - פירוש צורפי נחשת והניחוה באויר במקום שאין גג עליו פן יטמאו באהל הנכנסין שם נכנס תודוס הרופא וכל הרופאים עמו ואמרו אין כאן שדרה ממת אחד
ובפירוש משניות מצאתי דהכי איתא בסיפרי אמרו הואיל ויש כאן מטהרין [ומטמאין] נעמוד למנין
פירוש ר"ע וחכמים שנחלקו בשדרה ובגולגולת הבאים משני מתים ובסמוך מייתי לה
ובמס' אהלות פ"ב (מ"ו) נמי תנן פלוגתייהו התחילו מר' עקיבא תחילה וטיהר
אמרו לו הואיל ואתה הוא שהיית מטמא טיהרת יהו טהורין.
נראה לי לומר "חידוש":
בשלב ראשון רבי עקיבא וחכמים רק דנו בנושא זה באופן עקרוני וכל אחד מהם עדיין לא החליט.
בשלב שני החליטו לערוך "הצבעה" ולהכריע על פי כללי רוב.
בשלב שלישי ביקשו מרבי עקיבא שיביע את עמדתו ההחלטית והסופית - והוא חזר בו ממה שאמר בדיון המקודם [בשלב הראשון] - וטיהר.
בשלב הרביעי חכמים אמרו שמכיוון שרבי עקיבא חזר בו אז הם מסכימים לדעתו, כלומר, בסופו של דבר לא היה צורך לעמוד למניין כי היתה הסכמה כללית!
דרך פעולה כזאת לא נערכה בכל מחלוקת בין רבי עקיבא וחכמים - כנראה מסיבות שונות. ואולי על פי מה שנכתוב בהמשך נבין מה מיוחד בסוגייתנו.
4.
הגמרא מדייקת מהמקרה שלעיל לגבי השאלה בסוגייתנו:
טעמא דליכא שדרה דמחדא,
האיכא או שדרה או גולגולת דמחדא - נזיר מגלח עליה, ש"מ: או שדרה או גולגולת תנן.
5.
הגמרא דוחה את ההוכחה:
לא מיבעיא קאמר, לא מיבעיא שדרה וגולגולת דממת אחד ליכא,
אלא אפי' או שדרה ממת אחד או גולגולת ממת אחד ליכא.
"לא מיבעיא" - המשפט "אין כאן שדרה ממת אחד" הוא לא "סופי" אלא התחלה, ויש להקדים לו "לא מיבעיא", ואחריו להוסיף "אלא אפילו...". גם כאן "עיקר חסר מן הספר" [קצת כמו "חיסורי מחסרא"].
5.1
לכאורה, קשה, כיצד אם כן ניתן בכלל לדייק מדברי חכמים!
5.2
כתבתי במקום אחר:
"לא מיבעיא" מתייחס למקרה שלא כתוב במשנה שבו הדין יותר פשוט, ובמקרה שמוזכר במשנה יש חידוש "אלא אפילו....". והמושג הדומה "לא זו אף זו" מתייחס לשני מקרים כששניהם מוזכרים במשנה.
בסוגייתנו - מסכת נזיר דף נב - להיפך: ה"לא מיבעיא" הוא על המקרה שבברייתא!
6.
נסיון לפשוט מברייתא:
תא שמע ממניינא:
ביטוי חריג, שאחרי "תא שמע" מובאת מלה שלא פותחת ציטוט או מקור לציטוט כ"תניא" [אולי "לשון נזיר משונה"].
7.
ומה הן ששה דברים שרבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין?
על אבר מן המת שבא משני מתים,
ועל אבר מן החי שבא משני בני אדם,
ועל חצי קב עצמות שבא משני מתים,
ועל רביעית דם הבא משנים,
ועל עצם כשעורה שנחלק לשנים,
והשדרה והגולגולת;
ואי ס"ד או שדרה או גולגולת, הני שבעה הויין!
8.
הגמרא דוחה את ההוכחה:
הגמרא מביאה כמה עקרונות שעל פיהם ניתן לאבחן את מחלוקות רבי עקיבא וחכמים:
כי קתני - (סימן: יחיד שהוא גילח ואחד) כל היכא דפליגי עליה רבים,
לאפוקי עצם כשעורה, דיחיד הוא דפליג עליה;
דתני': עצם כשעורה שנחלק לשנים - ר"ע מטמא, ורבי יוחנן בן נורי מטהר.
במחלוקת בין רבי עקיבא וחכמים מובן מדוע רבי עקיבא חזר בו, אבל במחלוקתו עם יחיד מדוע הוא חזר בו?
ובאמת נפסק כרבי עקיבא:
רמב"ם הלכות טומאת מת פרק ד הלכה ד:
עצם כשעורה שנחלק לשנים מטמא במשא, וכן רובע עצמות מת אחד שנדקדקו ואין בכל אחד מהם עצם כשעורה מטמאין באהל כאילו לא נדקדקו.
9.
הסבר נוסף:
ואי בעית אימא: כי קתני - אבר מן המת, אבר מן החי לא קתני.
10.
הסבר נוסף:
ואיבעית אימא: כי קתני - כל היכא דנזיר מגלח על אהילו, לאפוקי עצם כשעורה דלא.
11.
הסבר נוסף [ואודותיו נרחיב]:
ואיבעית אימא: כי קתני - כל היכא דהדר ביה, לאפוקי רביעית דם דלא הדר ביה,
דאמר ליה רבי לבר קפרא: לא תשנה רביעית דם בחזרה, שהרי למודו של ר' עקיבא בידו;
בעניין אחד ברשימה בברייתא [בדברי רבי יהודה] רבי עקיבא לא חזר בו כלפי חבריו.
ונראה לי להסביר שבעניין זה כנראה שעמדו כולם למניין ונפסקה הלכה כחכמים שהם "רבים" נגד יחיד.
11.1
תוספת הסבר: כאשר קבוצת חכמים נחלקת ועומדים למניין, הרי שההכרעה תהיה על פי הרוב, גם אם מדובר בשלושה נגד שניים, לעומת הכלל של "יחיד ורבים הלכה כרבים" שתקף רק לגבי "יחיד" ממש ואז הלכה כרבים - כשלא עמדו למניין.
11.2
ואמנם הרמב"ם פסק כחכמים:
רמב"ם הלכות טומאת מת פרק ד הלכה א:
רביעית דם הבאה משני מתים טהורה עד שתהיה כל הרביעית ממת אחד, שדרה שנגמרה משני מתים כגון שהיו מקצת החליות מאחד ותשלומן ממת אחר וכן הגלגולת של שני מתים ורובע עצמות מב' מתים ואבר מן המת מב' מתים כל אלו אינן מטמאין באהל אלא במגע ובמשא כשאר כל עצמות.
כסף משנה הלכות טומאת מת פרק ד הלכה א:
[א] רביעית דם הבאה משני מתים טהורה וכו' עד כשאר כל העצמות. פרק ב' דאהלות וכחכמים:
12.
המשך הגמרא:
"רבי" אמר לבר קפרא שרבי עקיבא לא חזר בו
ומביא גם הוכחה הלכתית:
ועוד, המקרא מסייעו: ועל כל נפשות מת לא יבא.
יתכן ש"רבי" לא ידע על כך מבחינה היסטורית שרבי עקיבא לא חזר בו, אלא מכך שצריך להיות כך על פי הסברא וההלכה.
13.
ר"ש [=רבי שמעון] אומר: עד ימיו היה מטמא, אם משמת חזר בו איני יודע.
רשב"י סובר שהוא כן יודע שרבי עקיבא - מבחינה היסטורית - לא חזר בו.
13.1
למה דבריו הובאו אחרי "רבי", הרי הוא חי לפניו.
אולי בגלל ההמשך
13.2
מדוע "עקץ" ואמר "אם משמת..."
רשב"י אמר את דבריו אחרי מות רבי עקיבא. אולי - לפי רשב"י - רב יכול לחזור בו גם אחרי מיתה. אלא שאנשים לא מבינים זאת ואולי בגלל הכלל של "לא בשמים היא".
13.3
ומוסיפה במגרא:
נאמר בברייתא:
תנא: הושחרו שיניו מפני תעניותיו.
כנראה שרשב"י התענה כחלק מחזרה בתשובה על כך שפגע בכבודו של רבי עקיבא - רבו.
14.
ומכאן אנסה להוסיף קצת "נסתר":
אולי רשב"י פחד שרבי עקיבא גם אחרי מותו יכול להשפיע ולהפוך אותו לגל של עצמות!
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף עה עמוד א:
אמר לו: ריקא! אלמלא (לא) ראית לא האמנת, מלגלג על דברי חכמים אתה, נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות.
מדובר על רבי יוחנן שפעמים רבות בש"ס מוזכר שהלך בדרכו של רשב"י, ורשב"י עצמו גם הפך אדם לגל של עצמות.
על פי:
תלמוד בבלי מסכת שבת דף לד עמוד א:
יהב ביה עיניה, ונח נפשיה.
נפק לשוקא, חזייה ליהודה בן גרים, אמר: עדיין יש לזה בעולם? נתן בו עיניו, ועשהו גל של עצמות.
רשב"י גרם למותו של אתו זקן שזלזל בכבוד חכמים [ראה שם, "שוטנשטיין", מסכת שבת, דף לד עמוד א, הערה 9.]
ורשב"י גם גרם למותו של יהודה בן גרים שהלשין עליו - וגרם לו להיות "גל של עצמות".
הערה: גם במקרה הנ"ל של רבי יוחנן היה מדובר בדין טומאה בבית הקברות [ודומה לנושאי סוגייתנו].
לכן גם בסוגייתנו - מסכת נזיר דף נב - רשב"י עצמו חשש שמא הוא פגע בכבוד חכמים - רבי עקיבא - וייענש ב"גל של עצמות"! ולכן התענה עד ש"הושחרו שיניו מפני תעניותיו." ונראה לי להוסיף, רמה כזאת של תענית גורמת לגופו של האדם להיות דומה ל"גל של עצמות".
15.
תוספת "רעיון":
נראה לי שמבחינה עקרונית, בכל מקרה של "סיפור" בגמרא יש לחפש רעיון רוחני-הלכתי [כפי שכתבנו בסעיף הקודם - סעיף 14]. נראה לי, שבסוגייתנו השאלה היתה לגבי רביעית דם משני מתים אם מצטרפים ל"רביעית" שמטמאת, וקשור בעקיפין לשאלה אם דם של מי שנהפך לגל של עצמות דינו כדם של מי ש"נח נפשיה" - מת במיתה רגילה אבל באמצעות עונש ניסי.
קשור גם לדברים שכתבנו לעיל בדף מט עמוד ב - נ עמוד א.
