|
בס"ד יז מרחשון תש"ע בבא בתרא עג, ב הצפרדע, התנין והעורב / ירון בן-דוד, בארות יצחק השבוע למדנו קובץ של אגדות הידועות בשם 'אגדות רבה בר בר חנה'. על פניהם אגדות אלו נראות תמוהות מאוד, ולא מתקבלות על הדעת. יתרה מזו: לא ברור מדוע הן צריכות להיכנס כחלק מהגמרא ולימודי הקודש שלנו. בהקדמה לכל האגדות הללו כותב הרשב"ם את התכלית של האגדות הללו: 1. רשב"ם מסכת בבא בתרא דף עג עמוד א ד"ה אמר רבה אמר רבה אשתעו לי כו' - כל הני עובדי דקא חשיב משום "מה רבו מעשיך ה'" ומהן להודיע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא או לפרש מקראות האמורים בספר איוב המדברים בעופות גדולים ובהמות ודגים גדולים, שכל שיחת תלמידי חכמים צריכה תלמוד. הרשב"ם אומר שחלק מהסיפורים הללו נועדו שנדע את גודלו של ה', חלק נועד כדי שנדע מהו השכר לעתיד לבוא, ויחד עם זה הוא אומר שכל שיחת תלמידי חכמים צריכה תלמוד. בשיעור זה ננסה לעשות כך. מתוך רצף האגדות הללו, בחרתי אגדה אחת קצרה, והחלטתי להביא דוגמאות שונות לאופן שבו חכמינו פירשו את אותה אגדה. ראשית, נראה את דברי האגדה עצמם: 2. תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף עג עמוד ב ואמר רבה בר בר חנה: לדידי חזיא לי ההיא אקרוקתא דהויא כי אקרא דהגרוניא, ואקרא דהגרוניא כמה הויא? שתין בתי, אתא תנינא בלעה, אתא פושקנצא ובלעה לתנינא וסליק יתיב באילנא. תא חזי כמה נפיש חיליה דאילנא. אמר רב פפא בר שמואל: אי לא הואי התם לא הימני. רשב"ם אקרוקתא - צפרדע. כאקרא דהגרוניא - גדול היה כאותו כרך. ואקרא דהגרוניא כמה הוה שיתין בתי - הגמרא קאמר ליה. אתא תנינא - רבה קאמר ליה. פושקנצא - עורב נקבה. באילנא - על ענף אחד כדרך העופות. לא הימני - לא האמנתי. תרגום: ואמר רבה בר בר חנה: אני ראיתי צפרדע אחת שהיה גודלה כגודל העיר שנקראת אקרא דהגרוניא, והעיר הזו גודלה ששים בתים. בא תנין ובלע את הצפרדע. באה נקבה של העורב ובלעה את התנין והלכה וישבה על ענף של עץ. בוא וראה כמה חזק כוחו של העץ. אמר רב פפא בר שמואל: אם לא הייתי שם, לא הייתי מאמין. לכאורה יש פה מעין גרסה מקוצרת של חד גדיא, שהצפרדע הענקית נאכלת ע"י תנין - שכנראה עוד יותר גדול ממנה, וזה נאכל ע"י נקבה של עורב, שכנראה הרבה יותר גדולה ממנו, ובסופו של דבר העורב ישב על העץ. רב פפא בר שמואל מעיד שגם הוא היה שם וראה את אותו סיפור, ואילולא הוא ראה זאת הוא לא היה מאמין. מה רוצים חז"ל לומר לנו בסיפור זה? האם באמת יש צפרדע בגודל של עיר? האם יש תנין שיכול לאכול צפרדע כזו? האם יש עורב שיכול לבלוע תנין כזה ולעוף ולהתיישב על עץ? אולי יש מי שיגיד שאם אני מפקפק בכך אין לי אמונת חכמים. אבל הרמב"ם כבר כתב בהקדמתו לפרק חלק שהאנשים שמבינים את אגדות חז"ל כפשטן מבזים את התורה: 3. הקדמת הרמב"ם לפרק חלק (מהדורת שילת עמ' קלג) וממה שאתה צריך לדעת שדברי חכמים ע"ה נחלקו בהם בני אדם לשלש כתות. הכת הראשונה, והם רוב אשר נפגשתי עמהם ואשר ראיתי חבוריהם ואשר שמעתי עליהם, מבינים אותם כפשטם ואינם מסבירים אותם כלל, ונעשו אצלם כל הנמנעות מחוייבי המציאות... והכת הזו המסכנה רחמנות על סכלותם לפי שהם רוממו את החכמים לפי מחשבתם ואינם אלא משפילים אותם בתכלית השפלות ואינם מרגישים בכך, וחי ה' כי הכת הזו מאבדים הדר התורה ומחשיכים זהרה, ועושים תורת ה' הפך המכוון בה. לפי שה' אמר על חכמת תורתו אשר ישמעון את כל החוקים האלה וכו', והכת הזו דורשין מפשטי דברי חכמים דברים אשר אם ישמעום העמים יאמרו רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה... והכת השניה גם הם רבים והם אותם שראו דברי חכמים או שמעוהו והבינוהו כפשטו, וחשבו שאין כונת חכמים בכך אלא משמעות פשטי הדברים, ולכן זלזלו בו וגנוהו וחשבו למוזר מה שאינו מוזר, וילעיגו על דברי חכמים לעתים קרובות, וחושבים שהם יותר נבונים מהם ויותר זכי רעיון, ושהם עליהם השלום פתיים חסרי דעת סכלים בכל המציאות, ואינם משיגים שום דבר כלל... והם יותר סכלים מן הכת הראשונה ויותר פתים, והם כת ארורה שהתפרצו כלפי אנשים רמי המעלה... והכת השלישית והם חי ה' מעטים מאד עד שאפשר לקרוא להם כת כמו שאפשר לומר על השמש מין, והם האנשים שנתבררה אצלם גדולת החכמים וטוב תבונתם במה שנמצא בכלל דבריהם דברים המראים על ענינים אמתיים מאד, ואף על פי שהם מעטים ומפוזרים בכמה מקומות בחבוריהם הרי הם מראים על שלמותם והשגתם את האמת. וגם נתברר אצלם מניעת הנמנעות ומציאות מחוייב המציאות, וידעו שהם עליהם השלום לא דברו דברי הבאי, ונתברר אצלם שיש בדבריהם פשט וסוד, ושכל מה שאמרו מדברים שהם בלתי אפשריים אין דבריהם בכך אלא על דרך החידה והמשל. ובכן, נדמה לי שהיום ב"ה המצב הוא יותר טוב, ורוב תופשי התורה הולכים בדרכו של הרמב"ם ומפרשים את אגדות חז"ל בדרך השלישית. אנו ננסה לקחת את אותה אגדה - שכאמור היא רק אחת קצרה מקובץ גדול של אגדות שלמדנו השבוע - ונראה גישות שונות של פרשנים שפירשו את האגדה הזו. המהרש"א (בחידושי אגדות) רואה באגדה זו רמז לשלוש מלכויות שישלטו בעולם: יוון, רומי (ובעקבותיה הנצרות) והאיסלאם, עד ימות המשיח. העץ, שעליו נתלה העורב, הוא אברהם אבינו שבזכותו ישמעאל מצליח לשלוט בעולם: 4. מהרש"א, (ר' שמואל אליעזר איידלס, המאה ה-16, פולין) בבא בתרא עג, ב לדידי חזי לי ההיא אקרוקתא כו'. יש לפרש בזה כמו שראה דניאל המלכיות המושלות בעולם כחיות רעות, כדוגמא זו ראה רבב"ח המלכיות מבית שני עד ביאת גואלנו בב"י ואמר דחזי אקרוקתא רמז על מלכות יונית וע"ש חכמת יונית נקרא צפרדע וכמה הוה שיתין בתי כמו שפי' התרגום ששים המה מלכות וגו' הוא מלכות אלכסנדרוס מוקדון ואמר דאתא תנינא ובלעה הוא מלכות אדום שבלעה מלכות יון ומוקדן וקראה תנין ע"ש נחש הקדמוני וע"ש כעסו עמנו שהחריבו בהמ"ק וכתיב "כי חמת תנינים יינם": ואמר דאתא פושקנצא כו' הוא עורב נקבה והוא מלכות ישמעאל שהוא טמא מצד אמו הגר ובפרק החובל אמרו לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב דהיינו ישמעאל אצל אדום (נלע"ד שצריך להיות הפוך. יב"ד) ואמר דסליק לא"י וכבשה ויתיב שם באילנא דהיינו בזכות אברהם שהבטיחו והפריתי אותו וגו' ונתתיו לגוי גדול שאברהם הוא אילנא דחיי ע"ש "אם יש בה עץ" וע"ש ויטע אשל בבאר שבע ואמר חזי כמה נפיש זכותיה וחיליה דההוא אילנא דויטע אשל דעוד זכותיה והבטחתו נטויה ובידו א"י ורוב הגולה עד בוא יום הגאולה בב"י א"ס: המלבי"ם, בתחילת פירושו לתורה, משתמש באגדה הזו בתור דוגמא לעומק שאפשר למצוא באגדות חז"ל. הוא רואה בצפרדע את הסמל למסירות הנפש, ובתנין את הסמל ליצר הרע ובעורב את הסמל לרוע ולאכזריות - והכל על סמך מימרות של חז"ל. מה שהאגדה הזו באה לומר הוא שיש לאדם את הכח למסור את נפשו, אבל לפעמים היצר הרע מתגבר על הכח הזה, והדרך להתגבר על היצר הרע היא להכניס בלבנו קצת אכזריות על עצמנו. ואם נעשה כן, ונצליח לעקור מתוכנו את היצר הרע לגמרי, הרי שנזכה לאותו עץ חיים שממנו לא אכלנו כשהיינו בגן עדן: 5. מלבי"ם (ר' מאיר לייבוש וייזר, המאה ה-19, מזרח אירופה) בראשית ב, כ זאת היתה אבן חן בעיני חז"ל ויסדו על זה טירת כסף במשליהם ובחידותיהם באגדותיהם, ואזכיר איזה מהם לדוגמא לסתום כל פה דובר נבלה על מאמרי חז"ל וסיפוריהם... הנה אמרו (פסחים נג, ב) את זו דרש תודוס איש רומי, מה ראו חנניה מישאל ועזריה למסור את עצמן לכבשן האש? למדו ק"ו מצפרדעים. מה הצפרדעים שלא נצטוו על קידוש השם כתיב "ועלו ובאו בתנוריך ובמשארותיך", אנו שנצטוינו על קידוש השם עאכו"כ. רוצה לומר כי מבואר שלא יצוה ה' מצוה שהיא נגד טבע האדם ויכולתו. וראינו בטבע כל בע"ח שיתאמץ בכל כוחותיו להעמיד את חייתו, וזה שהבע"ח ימית את עצמו או ישליך את עצמו למים או לאש למות שם הוא נגד טבע הבריאה. ואם כן מצוות קידוש השם שימסור את עצמו לכבשן האש הוא נגד הטבע, ואינו בכח האדם כלל. אמנם אם נמצא בע"ח אחד בעולם שלא שתל בו ה' טבע זאת, והוא מפיל את עצמו לתנור אש בבלי דעת ויישרף שם, נדע כי יימצא כח זה גם באדם שלעת הצורך יוכל על ידי זה להישרף על קידוש השם. וזה שאמרו מה ראו חנניה מישאל ועזריה למסור את עצמן לכבשן האש, רוצה לומר הלא דבר זה נגד טבע ויכולת האדם, ומשיב שמצאו תכונה זאת בנפש הצפרדע שהיא תלך במו אש ולא תשמור את עצמה להעמיד חייתה. מזה ידעו שיש גם לאדם יכולת על זה כשירצה. ...וזה שאמר רבב"ח לדידי חזי לי היינו שעיינתי בעצמי בכוחות נפשי הנמצאים בי בדידי, וראיתי האי אקרוקתא, ר"ל כח הצפרדע הנמצא בי, ר"ל הכח הנמצא בגוף לאבד את עצמו ברצונו על קידוש השם, וראיתי שהצפרדע הזאת גדול כאקרא דהגרוניא, ר"ל ככל העיר דהיינו ככל הגוף. ופירושו שהכח הזה מתפשט על כל כוחות הגוף עד שאין מי יעצור בעדו... אתא תנינא בלעא - עתה באר מדוע ראינו ברוב אנשים שהכח הזה נבלע ואיננו ואינם מוסרים את נפשם על קדושת השם, שזה מפני הנחש הקדמוני שהוא מליצה על כח היצר המתאוה והמתעורר, שהתנין הזה כשימשול בגויה הוא בולע את הצפרדע, שאחר שילך האדם לקראת נחשים ותאוות הגוף ותענוגיו יתעלם כח היקר הזה אשר בנפשו להשליך נפשו מנגד בעבור כבוד ה' ונבלע ואיננו. אבל מה היא העצה לבלוע את התנין שלא ימשול בגוף? - שזה ע"י מידת האכזריות הנטוע בנפש האדם שיהיה אכזרי על גופו ועל תאוותיו ולא יחוש על אשתו ובניו בכל מה שנוגע לכבוד ה'... שבזה יובטל כח הנחש. וכח האכזריות הזה הוא העורב אשר בנפש האדם, שהעורב הוא אכזרי על בניו. וז"ש אתא פושקנצא בלעתא לתנינא. והנה מה שנמנע האדם מלאכול מעץ החיים היה בעבור ששמע לעצת הנחש שהוא היצר אשר בקרבו. ועת בלעא לתנינא ובטל את הנחש אשר בנפשו יאכל מעץ החיים וחי לעולם. ועל זה אמר סליק יתיב באילנא. וכאשר הגיד רבב"ח החידה הזאת לחכמים אמר רב פפא בר שמואל אלמלא הואי התם לא הימני, ר"ל שהוא בעצמו היה לו המלחמה הזאת שהתעורר למסור את עצמו על קידוש השם והנחש שבו בלע את הצפרדע, והעורב שבו בלע את הנחש, ואלמלא שהוא היה שם ובו נהיה כדבר הזה לא האמין זאת. הרב אליהו גוטמכר כתב ספר קטן בשם 'צפנת פענח' שכולו נועד לפצח את האגדות של רבה בר בר חנה. את האגדה הזו הוא מפרש בצורה אחרת (ובאופן דומה גם ביערות דבש חלק שני דרוש טז). הוא רואה בכל שלושת היצורים הללו סוגים של חכמות, ואומר שכל החכמות הללו כלולים בסופו של דבר בתורה: 6. צפנת פענח (ר' אליהו גוטמכר, המאה ה-19, פולין) אגדה ה והענין הוא שלשה מיני חכמות רמות הן: א' תכונת הארץ וצאצאיה, גיאוגרפיה עם טבע ושאר חכמות הטבע המלאכיי... ב' חכמת השמים וצבאיה כולם, מן כלות הגלגל העשירי התחתון עד הגלגל היומי, והן חכמת האסטרולוגיה. ג' ידיעות א-לוקיות, פילוסופיה והיותר גבוה, שבזה החלק השייך להקבלה הא-לוקית הנקרא חכמת חן, חכמה נסתרה... הטבע יש לכנות בשם צפרדע - צפר דעה שמאיר ובא להודיע דעת... וקרוב שזה הוא כוונת המאמר בילקוט (תהלים קנ) וז"ל: כשגמר דוד ספר תהלים זחה דעתו עליו ואמר: רבש"ע, כלום יש דבר בעולם שאומר שירה כמותי? נזדמנה לו צפרדע אחת, אמרה לו: דוד המלך, אל תזוח דעתך עליך, שאני אומרת יותר ממך, ועל כל שירה ושירה שאני אומרת אני מושלת עליה שלושת אלפים, שנאמר "וידבר שלושת אלפים משל ויהי שירו חמש ואלף" עכ"ל. שנראה לכל משכיל דקאי על הטבע דעולם שלנו, וקראה צפרדע מטעם שכתבתי, או על חוקר גדול כמו שנכתב בפסוקים הנ"ל בשלמה המלך "וידבר על העצים" וגו'. וזה שאמר רבה בר בר חנה האי אקרוקתא - פירשב"ם צפרדע, הוא טבע שתחת השמים עד תהום הארץ... והוא גדל באקרא דהגרוניא. ואקרא דהגרוניא כמה הוי שיתין בתי, שנחלק לששים סוגים. ואתא תנינא ובלעה לאקרוקתא שפירש רשב"ם לקמן עד, ב שהוא הלויתן שהוא כנחש בריח וכנחש עקלתון, ויש במפרשים דיעות שונות בזה, ואולם אין לצאת מפשטות דברי עולם, שהלויתן מסבב את העולם בים האוקינוס שמסבב היבשה. והכוונה שהחכם בתכונת השמים כבר בו כל תכונת הצפרדע ורק נוסף לו גם תכונת השמים. ואתא פישקנצא ובלעה פירש רשב"ם עורב נקיבה, היא משל לידיעת א-לוקיות שהחוקר או המקובל הגדול יש לו כבר כל אלה כמו שרואים אנחנו בס' עץ חיים נפלאות איך היה בקיא בכל הטבע ושילב הטבע מכל אלה להעשר ספירות ורק עלה עד למדריגה היותר רב... ואחר שבנה יסוד זה אמר שהעורב סליק ויתיב באילנא, ודייק הרשב"ם לשון באילנא ופירש על ענף אחד כדרך העופות. תא חזי כמה נפיש חיליה דאילנא, והכוונה על התורה הקדושה. דשמעתי בשם הרמב"ן בהקדמתו להתורה, אין הספר תחת ידי לעיין בו, שכתב שמי שיודע פרשה ראשונה של בראשית יבוא עד מדרגת שלמה המלך, וכמאמר התנא (אבות פרק ו) 'כל הלומד תורה לשמה נעשה כמעיין המתגבר' ועוד באבות "הפוך בה והפוך בה דכולה בה ומינה לא תזוע" ופירש"י על הקרא "ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם" אם למדת חכמת התורה אל תאמר אקרא מעתה חכמת האומות רק למוד בחכמת התורה כי לא תחסר כל בה. והנה השומע זאת יתמה ויחשוב זה לא אפשר... אבל מי שהיה מכיר לאנשים כאלו ידע שכן הוא, אבל אם רק מחמת השמועה היה עדיין ספק בלבו, ולזה אמר רב פפא בר שמואל אי לא הואי התם לא הימני וכוונתו על אביו שמואל, ולכן לא נמצא זולת זה רב פפא שמכונה לבן שמואל יען שרוצה לומר שהיה שם כידוע דאיתא בברכות דף נח, ב דאמר שמואל נהירין לי שבילי דרקיע כשבילי דנהרדעי, ובב"מ פה, ב שמואל ירחינאה אסייא דרבי הוי ופירש"י הוא שמואל בר אבא חבירו של רב, ועל שהיה בקיא בסוד העיבור כדאמרינן (ר"ה כ, א) אמר שמואל: 'יכילנא לתקוני כולה גלותא', קרי ליה ירחינאה. מה שרוצים חז"ל לומר, ע"פ הפירוש הזה, הוא שכל החכמות החיצוניות כלולות בתוך התורה. פירוש מקורי ומעניין הוא פירושו של ר' נחמן מברסלב אשר מתייחס לדרשה זו בתורה השלישית בספר ליקוטי מוהר"ן. הוא רואה בדרשה זו רמז לניגונים שאין מקורם בקדושה, ואיך אפשר להתעלות גם מניגונים כאלו. המעניין בפירושו של ר' נחמן הוא שהוא אינו דורש רק את דברי חז"ל שבגמרא אלא גם את דברי הרשב"ם הוא דורש כאילו היה גם זה חלק מדברי הגמרא: 7. ליקוטי מוהר"ן (ר' נחמן מברסלב, המאה ה-18, אוקראינה) תורה ג מי ששומע נגינה ממנגן רשע, קשה לו לעבודת הבורא. וכששומע ממנגן כשר והגון אזי טוב לו כמו שיתבאר. כי הנה קול הנגינה נמשכת מן הציפורים, כדאיתא במדרש (ויקרא פרשה טז) "מפני מה מצורע טהרתו תלויה בשתי ציפרים חיו טהורות? יבוא קלניא ויכפר על קלניא". כי נלקה מחמת קולו שדיבר לשון הרע. נמצא מי שהוא כשר נמשכת הנגינה שלו מן השתי ציפורים חיות טהורות. וכתוב בזהר (ויקרא נג,ב) ששתי ציפורים הנ"ל יונקים מאתר דנביאים ינקין. לכן נקרא המנגן חזן-מלשון חזון, היינו לשון נבואה, כי לוקח הנגינה מאתר דנביאים ינקי. וכשהמנגן הוא רשע אזי הוא לוקח הנגינה שלו מציפורים אחרות שבקליפה... והתיקון שיוכל לשמוע נגינה מכל אדם הוא על ידי שילמוד בלילה תורה שבע"פ היינו גמרא, שהיא בחינת לילה. כדאיתא במדרש: כשהיה משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה לא היה יודע מתי יום ומתי לילה, רק עי"ז כשהיה לומד תורה שבכתב היה יודע שהוא יום, וכשלמד תורה שבע"פ היה יודע שהוא לילה. נמצא שהתורה שבע"פ היא בחינת לילה. וכמו שאמרו רז"ל (סנהדרין כד) "במחשכים הושיבני" – זה תלמוד בבלי. וכתוב "ולחשך קרא לילה"... אך כשלומד שלא לשמה, היינו בשביל שיתקרא רבי, הלימוד אינו בחשיבות כל-כך, וכשלומד בלילה חוט של חסד נמשך עליו ומגין עליו שלא יזיק לו המחשבה הנ"ל. ...וזה שאמר רבב"ח לדידי חזי לי ההוא אקרוקתא, ופיר"ש צפרדע. היינו צפר דעה, דהוי כי אקרא דהגרוניא, מלשון 'קרא בגרון', היינו שהנגינה נמשך ממנו. ואקרא דהגרוניא כמה הוי שיתין בתי. היינו על ידי מה תתקן בחינת קרא בגרון, ע"י שיתין בתי, היינו על ידי שיתין מסכתות, ופירש ר"ש "תלמודא קאמר לה" היינו שילמוד תלמוד. אתא תנינא בלעה ופי' ר"ש "רבה קאמר לה". היינו על ידי שילמוד שלא לשמה יבלע אותה הנחש, וזה שפירש ר"ש 'רבה קא"ל' היינו ע"י שילמוד בשביל שייקרא רבי. אתא פושקנצא ופי' ר"ש עורב, היינו על ידי שילמוד בלילה מלשון ערבית ובלעה היינו ומגין עליו מן הנחש הנ"ל. וסליק יתיב באילנא פי' המהרש"א שהוא בחי' אברהם שכתוב אצלו 'ויטע אשל' שהוא בחי' חסד. היינו שהחוט של חסד שנמשך עליו מגן עליו מהנחש הנ"ל. תא חזי כמה נפיש חיליה דאילנא, היינו שהוא מתמיה את עצמו שכל-כך גבר עלינו חסדו שאפילו על זה יכול להגן. בכיוון אחר הולך הרב קוק, אשר מפרש את שלוש החיות כשלוש תכונות בנפש, בדומה למה שאמר המלבי"ם, אלא שהוא מדבר של שלושה סוגים של אכזריות. הרב וייצמן פיתח את הדברים בפירוש מעניין משלו: 8. הרב יהושע וייצמן, ראש ישיבת מעלות הרב קוק זצ"ל (מאמרי הראי"ה עמ' 429) מבאר שהאילן הוא עץ החיים - התורה, "עץ חיים היא למחזיקים בה". התורה היא תורת חסד, ושלמותה היא במה שהיא כוללת בתוכה גם דברים שנראים הפוכים ממנה - צורות שונות של אכזריות. הצורה הפשוטה היא בחינת אכזריות של אדם על עצמו, שפעמים שצריך אדם להשתמש בה ולמסור נפשו. מידה זו מרומזת בצפרדע, שממנה נלמד עניין מסירות נפש... אכזריות גדולה ממנה, הבולעת אותה בעוצמתה, היא אכזריות כלפי אחרים, כלפי אויבי ישראל, המרומזת בתנין, החיה האכזרית, וגם היא משמשת לפעמים לשם שמים ולשם חסד. הגדולה מכולם היא אכזריות על בניו ובנותיו, שמתבטאת באכזריות כלפי פושעי בני ישראל, והיא המרומזת בעורב, המתאכזר לבניו ולבנותיו: "מִי יָכִין לָעֹרֵב צֵידוֹ כִּי יְלָדָיו אֶל אֵ-ל יְשַׁוֵּעוּ יִתְעוּ לִבְלִי אֹכֶל". בכל הבחינות האלה יש להשתמש, לפעמים, לעבודת ה'. מוסיף ר' פפא בר שמואל, שרק מי שהיה שם, והגיע למעלה זו, מאמין שניתן לעשות מעשי אכזריות ולהיות קשור לעץ החיים של החסד, שכן למתבונן מבחוץ זה נראה כאכזריות, ורק האדם עצמו יודע שזהו חסד. נראה להרחיב עניין זה בצורה נוספת. האילן הוא עץ החיים, כפשוטו, מקור החיים של העולם, שהיא הנשמה האלוקית המחייה אותו. יש שמתנתקים ממקור החיים ומנתקים אחרים ממקור החיים, ותפקידנו, כפי שעולה מאגדה זו, לקשור את כל הדברים המנותקים לשורשם - לעץ החיים. באגדה מובאות שלש בחינות של כח הרע, הנראה מנותק מעץ החיים, מן המקור האלוקי, ואף על פי כן - כולם עומדים על האילן ומוצאים בו את מקומם. הבחינה הראשונה היא הצפרדע, הרומז למציאות המעשית, הטבעית. ...התנין, בולע את הצפרדע. התנין מסמל את כח הרע בעולם המתנגד לכח האלוקי... התנין, הוא הנחש, מסמל את הרע שבעולם, בחטא אדם הראשון, במצרים, "התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו, אשר אמר לי יאורי ואני עשיתיני". תפקידנו הוא לקשור גם את הכוחות המתנגדים לקב"ה, ולחבר אותם לעץ החיים, שכן בעומק המציאות אין דבר המנותק ממקור החיים האלוקי... העורב גרוע אף מתנין, והוא בולע אותו. מה יכול להיות גרוע יותר מן הרע עצמו? ...העורב, כך מובא, הוא בחינת ערב רב. התנין הוא רע שניתן לזהות אותו, ולכן אפשר להילחם מולו ואף לתקן אותו. העורב קשה יותר כיון שהוא רע שחודר לתוך הטוב, וזהו ה"ערב רב" שנכנס בתוך עם ישראל, ואיתו קשה מאוד להתמודד. ...זהו כוחו של העורב, והוא קשה יותר מן התנין. התנין מוגדר כרע, כאויב, ועם כל רשעותו - רוח ה' שבאומה הישראלית חזקה יותר מן האויבים: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך - ויראו ממך". העורב, לעומת זאת, בא מתוכנו, ואף הוא חמוש ברוח האומה הישראלית, ועל כן קשה יותר להתמודד מולו. אולם, רבה בר בר חנה רואה את העורב עולה ויושב על האילן. אף העורב סופו להיקשר אל מקור החיים, ולהיתקן בכך. אנו מבינים את התפעלותו מכוחו של האילן, שיכול לשאת בתוכו עוצמות כה חזקות של רוע ושל ניגוד למהותו, ולתקנם. על כך מוסיף ר' פפא בר שמואל: אם לא הייתי שם - לא הייתי מאמין. בצורה פשוטה זה נראה בלתי אפשרי שגם אנשים ודעות שמנוגדות בתכלית לעם ישראל, ופועלות בניגוד לעצת ה' ולתהליך הגאולה - שגם אלה יהיו חלק מעץ החיים. אילולא שיודעים אנו שכך הם הדברים - לא ניתן להאמין שאף הם יתקרבו ויתחברו אל המקור, אל עץ החיים. לסיכום: ראינו לפחות ששה הסברים שונים לאגדה הקצרה הזו, וראינו כי ניתן לקחת אותה לכיוונים שונים. אגב, אין אלו הפירושים היחידים, כמובן. שני פירושים מפורסמים נוספים ניתן למצוא בבן יהוידע ובמהר"ל בחידושי אגדות ובבאר הגולה. גם המהר"ל וגם הבן איש חי מפרשים את כל אגדות הש"ס, והם רואים בסיפור הזה רמזים עמוקים ונכבדים מתורת הסוד. שיעור זה היה, כמובן, רק טעימה מהמטעמים שניתן לעשות כשמנסים להבין לעומק את אגדות חז"ל, ואידך זיל גמור. |