הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"לישנא קלילא"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

נזיר מא ע"א
 

ותו,
אי ס"ד כי עביד במלקט וברהיטני מצוה קא עביד, מדלא כתיב תער,

תוספות מסכת נזיר דף מא עמוד א:

ותו אי ס"ד כי עביד במלקט ורהיטני - דקיים מצות גילוח ע"כ קרא דזקנו לא אתא למימר דמצי עביד בתער מדלא כתיב תער
פירוש בהדיא דמבעי לן למימר כדרשב"ל דאסור לעשות ולגלח בתער הואיל ויכול לקיים שניהם שיגלח במלקט ורהיטני או במספרים ולא ידחה לאו דהשחתת זקן
והיה להש"ס לומר לא שרינן תער מדלא כתב תער
אלא הש"ס קצר הלישנא
דנזיר לישנא קלילא
ורגיל בכמה מקומות לקצר לשונו

אלא ע"כ קרא דזקנו אתא לקובעו חובה ולהטעין תער למצורע דלא יצא ידי תגלחתו אלא בתער.

1.
תוס' מסביר שהגמרא היתה צריכה לנסח "לא שרינן תער מדלא כתב תער" [מכיון שלא כתוב בתורה במפורש שתגלחתו טעונה תער הרי שאפשר שתהא תגלחתו באופנים אחרים, אי אפשר לומר כך, כי אם כן התורה לא היתה מתירה לו בתער. כלומר הקושיא היא שלא התירו לו בתער.

2.
תוס' מזכיר כמה ביטויים שמשמעותם דומה: "לשון קצרה"; "לישנא קלילא", וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קפב, שמתאים גם הביטוי "לשון נזיר משונה".
שם הוא מביא, שתוס' אומר כמה פעמים "לשון נזיר משונה": מסכת נזיר דף יב; מסכת נזיר דף כ, מסכת נזיר דף כב.

2.1
ושם מביא עוד, שלפעמים "לשון נזיר משונה" כי דומה ללשון ירושלמי שהיא לשון קצרה [למשל, משמיט בתחילת שמות אמוראים את האות א, כגון "רבי לזר"].