הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"לכן בדיתי מלבי"; רב פפא ורב אשי
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נזיר לט ע"א
א"ל רבינא מפרזקיא לרב אשי: והא שייר דבין הביניים!
אלא אמר רב פפא: לא תניא מידי חמש.
והא אותביה חמש,
ומאחר דלא תניא חמש, מ"ט אותביה?
אמר רב פפא, אנא סברי: לאו גמרא היא בידיה והדר ביה, ולא ידענא דגמרא היא בידיה ולא הדר ביה.
מבנה הסוגיה:
1.
א"ל רבינא מפרזקיא לרב אשי: והא שייר דבין הביניים!
הוא מקשה על שיטת אביי בסוגיה לגבי "שיור".
האמורא "רבינא מפרזקיא" - מופע יחידאי בש"ס [אולי גם זה נכלל ב"לשון נזיר משונה"]
2.
אלא אמר רב פפא: לא תניא מידי חמש.
ראה "מתיבתא", דף לח עמוד ב בהערה כד, כיצד רב פפא מיישב קושיה שהופנתה לרב אשי? [ומתקן גירסא ל"רבא" ולא רב פפא, ורק בסוף הסוגיה נאמרו דברי רב פפא] - לא ברור לי בכלל הרי רבא היה לפני רב פפא ובודאי לפני רב אשי]מעניין שב"מנחת יהודה" לא מתייחס כלל לזה ולסוגיה הבאה]
2.1
ונראה שאמנם רב פפא חי דור אחד לפני רב אשי אבל הם הכירו זה את זה,
לדוגמא:
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף קי עמוד א:
"אמר ליה רב פפא לרב אשי"
2.2
אבל ראה על סוגיה אחרת:
פסקי רי"ד מסכת בבא מציעא גמרא - הערות דף קי עמוד א:
139 לפנינו בגמרא: רב פפא לרב אשי, וכתב בדק"ס אות צ דגירסת הגמרא לא יתכן כי לפי חשבון הדורות היה רב אשי כבן י"ג שנה כשמת רב פפא, וגיר' כת"י מינכן: רב סמא.
אבל ראה מסכת עבודה זרה דף מ עמוד א:
אמר רב אשי, לדידי אמר לי רב פפא: כי שרא רב הונא בר חיננא אפי' בגופן, ואנא לא מיסר אסרינא - דקאמר לי רב פפא, ולא מישרא שרינא - דהא אמר (לי) רב יהודה משמיה דעולא...
מוכח מכאן שרב פפא היה רבו של רב אשי.
2.3
ולכן נראה ש"רב אשי" בסוגייתנו הוא רב אשי ראשון שחי בימי אביי ורבא, בדור שלפני רב פפא. ולפי זה הכל מיושב.
2.4
אבל שם ב"מתיבתא" מיישב, שלא רב פפא אמר כאן אלא "רבא" עצמו שעליו הוקשה. ונראה קשה מאד.
3.
חזרה לסעיף 2 לעיל:
אלא אמר רב פפא: לא תניא מידי חמש.
רב פפא חוזר בו ואומר שבאמת בברייתא [שממנה הוא הקשה לאביי] לא כתוב כלל "חמש" [שלוקה 5 פעמים על 5 עבירות].
4.
מקשה הגמרא:
והא
תלמוד בבלי מסכת נזיר דף לט עמוד א
אותביה חמש,
ומאחר דלא תניא חמש, מ"ט אותביה?
הרי רב פפא עצמו הקשה מכך שכתוב בברייתא "חמש", וכיצד עכשיו הוא אומר שלא כתוב כך בברייתא!
5.
אמר רב פפא, אנא סברי: לאו גמרא היא בידיה והדר ביה, ולא ידענא דגמרא היא בידיה ולא הדר ביה.
נראה שהשאלה בסעיף 4 נשאלה ממש בית מדרשו של רב פפא, ולכן הגמרא מיישבת בניסוח "אמר רב פפא, אנא.."
5.1
אבל אולי זוהי - השאלה לעיל בסעיף 4 - שאלת "עורך הגמרא", והוא עצמו - בסעיף 5 - מסביר את כוונת רב פפא בסעיף 3.
6.
ההסבר בכוונת רב פפא:
רש"י מסכת נזיר דף לט עמוד א:
א"ר פפא אנא סברי - סברא הוא בידיה דכי אכיל חרצן חייב שתים על חרצן ועל מכל אשר יעשה וסברי אותיב ליה תיובתא משום דלא נהירא ליה מילתא וליהדר ביה.
ולא ידענא דגמרא היא בידיה - מרביה ומש"ה לא הדר ביה.
כלומר, דינו של אביי לא נראה לרב פפא ולכן הקשה עליו מסברא שלו [ואמר שכאילו כתוב בברייתא "חמש"] וכשראה שאביי לא חזר בו הבין רב פפא שכך היא המסורת לאביי מרבותיו, ובאמת לא קשה על אביי מהברייתא. [כשלחכם יש מסורת בדין מסויים, הרי שעל קושיה עליו הוא יישב בדוחק!] [ראה להלן בתוס' יותר מפורש]
7.
תוספות מסכת נזיר דף לט עמוד א:
והא אותביה חמש ומאחר דלא תניא מ"ט אותביה - כלומר והלא רב פפא עצמו היה מקשה מיניה לאביי ואי תנא לא תני ה' מ"ט אותביה הוא.
א"ר פפא אנא סברי לאו גמרא הוה בידיה - לכך בדיתי מלבי והוספתי על לשון הברייתא חמש ולהקשות לאביי לראות אם מדעתו אמרה למימרא דידיה דאז בקל יחזור מדבריו ולא ידחוק לתרץ הברייתא לדבריו ולא ידענא דגמרא הוה בידיה ואותבינן ולא הדר ביה ולכך בחנתי דגמרא הוה בידיה.
דומה קצת לדברי רש"י בסעיף 6.
אלא שהוא משתמש בביטוי מיוחד "לכך בדיתי מלבי"
8.
גם זה דומה לנ"ל:
פירוש הרא"ש מסכת נזיר דף לט עמוד א:
והא אותביה רב פפא ה'. רב פפא הקשה מהך ברייתא לאביי ואי איתא ללקי שש ואי לא תנא תנא מנינא א"כ מאי אותביה ומשני דרב פפא הגיה ה' בברייתא כדי לידע אי אביי גמרא גמיר לה או מסברא אמרה ניהלה. דאי מסברא הוה אמר ניהלה כשהקשה לו מן הברייתא הוה הדר ביה:
9.
ועדיין קצת קשה, כיצד אמורא "משבש" בכוונה את דברי הברייתא!
9.1
ובכלל, מדוע רב פפא לא שאל את אביי עצמו באופן ישיר, האם אביי [ורבא] אמר את דינו מכח סברא או על סמך מסורת מרבותיו.
10.
ונראה להסביר: יתכן שאם אביי היה אומר במפורש שיש לו מסורת מרבותיו עדיין יתכן שרב פפא לא היה משתכנע מכיון שיש הלכה שמותר לחכם "לשקר" בשם רבותיו כדי שיקבלו את דבריו,
ולכן רב פפא "התחכם" ושאל מהברייתא על ידי שהוא הוסיף מלה בברייתא.
11.
הוכחה לנ"ל שמותר לחכם "לשקר"!
"גופי הלכות", כלל תצח, עמוד רצז:
קבלה פעמים שהאמורא אומר שקר שתולה עצמו באילן גדול תניא רבי פלוני אומר כך ולפי האמת אותו תנא לא אמר כך, ולכתחלה אמר כן בשם התנא ההוא דליקבלו מיניה ההוא דינא הלכה למעשה [עירובין דף נא ע"א] אמר ליה סמוך עלי דתניא רבי יוסי אומר וכו', וקאמר בגמ' ולא היא [לא] תנא ליה בדרבי יוסי [אלא] כי היכי דליקבלו מיניה דרבי יוסי נמוקו עמו. [עיין בעין זוכר להחיד"א מערכת קו"ף כלל כג, ושדי חמד כללים מערכת השי"ן כלל כז שהביאו דבריו]
11.1
וכך פוסק ה"מגן אברהם", סימן קנו, סעי"ק ב].
ראה במסכת עירובין דף נא, "מתיבתא", הערה ה כמה פרטים לגבי מתי מותר "לשקר" במסירת דברי חכם.
12.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תרסג:
מכל זה אתה למד שהיו התלמידים מדקדקים היטב הדק בתר שמועות רבותם למימר יתהון בשם אומרם בצביונם ובקומתם ומאחר שכן הדין נותן לסמוך אהימנותייהו במאי דקאמרי בשם רבייהו...
ובנזיר דף ט"ל א' [מסכת נזיר דף לט] איתא אמר ר"פ אנא סברי לאו גמרא היא בידיה והדר ביה ולא ידענא דגמרא היא בידיה ולא הדר ביה ועיין פירש"י ותוס' שם.
הוא מסתמך [גם] על סוגייתנו כדי לקבוע שבדרך כלל אמורא אומר את דבריו בשם רבו .
13.
ונראה לומר ["חידוש"]:
החכמים בסוגייתנו: אביי; רבא; רב פפא ורב אשי מהווים את עמוד השדרה של מעבירי השמועה, מעבירי המסורת מדור לדור. רב פפא [רבו של רב אשי כנראה] התחיל כבר לשמש כ"עורך הגמרא", ולכן היתה התנהגותו בסוגייתנו באופן מיוחד על מנת לברר את מסורת רבותיו!
13.1
מתאים לדברינו לעיל:
בספר "אוצר הברייתות":
... וכן מצינו בכמה מקומות בתלמוד שרב פפא או סתמא דתלמודא לפי שיטתו של רב פפא מגיה או מתרץ את המשנה או את הברייתות.
13.2
איך רב פפא בדור החמישי מתקן משנה וברייתא? האם על סמך מסורת מרבותיו כשהם עצמם לא אמרו בפועל את ההגהת הללו?
13.3
אלא כנראה, כל החכמים שהיה להם מעמד מרכזי של "מעבירי השמועה" היו רשאים "לתקן" ["לגרוס"] במשנה ובברייתא - מכח חכמתם וסברתם - כדי להתאימה ל"מסורת ההלכה"!! ואותם אמוראים מהווים את המשך היצירה של התושבע"פ של "רבי" וחבריו.
כל הנ"ל נכון אפילו אם "רבי" לא התכוון לזה כשערך את המשנה!
13.4
לאור כל הנ"ל ברור מדוע רב פפא "בדה מליבו" את המלה "חמש" בסוגייתנו!
