|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
מהא אינבא חיה דקאים בעיקבא דבינתא – כינת הראש
"גמרא. איבעיא להו: האי מזיא, מלתחת רבי או מלעיל? למאי נפקא מינה? לנזיר שגילחוהו ליסטים ושיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו, אי אמרת מלתחת רבי, נזירות הא שקליה, אלא אי אמרת מלעיל רבי, מאי דאקדיש הא קאים? ת"ש, מהא אינבא חיה דקאים בעיקבא דבינתא, ואי סלקא דעתך מלתחת רבי, ברישא דבינתא בעי למיקם. לעולם מלתחת רבי, ואגב חיותא נחית ואזיל אינבא. ת"ש: אינבא מתה ברישא דבינתא, ואי סלקא דעתך מלעיל רבי, בעיקבא דבינתא בעי למיקם. התם נמי, משום דלית בה חילא, שרוגי שריגא ואזיל" (נזיר, לט ע"א).גמרא אִיבַּעֲיָא לְהוּ [נשאלה להם ללומדים]: הַאי מַזְיָא [שיער זה] הגדל על פני הגוף האם מִלְּתַחַת [מלמטה] הוא רָבֵי [גדל] אוֹ מִלְּעֵיל [מלמעלה]? היכן מתווסף השיער החדש? ומסבירים: לְמַאי נָפְקָא מִינָּהּ [מה יוצא מזה], מה איכפת לנו להלכה אם כך או כך הוא הדבר? יש בכך משמעות לְענין נָזִיר שֶׁגִּילְּחוּהוּ לִיסְטִים (או הוא עצמו), ולא גילחוהו לגמרי וְשִׁיְּירוּ בּוֹ שיער, והשיער גדול כְּדֵי לָכוֹף (לכופף) את ראשׁוֹ לְעִיקָּרוֹ (לשורשו). ואלו צדדי השאלה: אִי אָמְרַתְּ מִלְּתַחַת רָבֵי [אם אתה אומר שהשיער מלמטה גדל] את הנְזִירוּת הָא שַׁקְלֵיהּ [הרי נטל], ששיער זה שנדר עליו שלא לגלחו, והקדישו גילחו, שהוא הנמצא למעלה, ולכן צריך להשלים זמן הנזירות עד שיגדל שיער כראוי. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מִלְּעֵיל רָבֵי [אם אתה אומר שמלמעלה הוא גדל] מַאי דְּאַקְדֵּישׁ הָא קָאֵים [מה שהקדיש הריהו קיים] עדיין במקצתו, ודי בשיעור זה כדי לגלח עליו ולסיים נזירותו. ומציעים: תָּא שְׁמַע [בוא ושמע] תשובה לדבר מֵהָא אִינְבָּא חַיָּה דְּקָאֵים בְּעִיקְבָא דְּבִינְתָא [מהכינה החיה שנמצאת תמיד בשורש השערה] וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ מִלְּתַחַת רָבֵי [ואם עולה על דעתך שמלמטה גדלה השערה] בְּרֵישָׁא דְּבִינְתָא בָּעֵי לְמֵיקַם [בראש השערה היתה צריכה הכינה לעמוד], שהרי השער צומח והכינה היתה צריכה לעלות אתו. ודוחים: לְעוֹלָם תאמר כי מִלְּתַחַת רָבֵי [מלמטה השיער גדל] וְאַגַּב חִיּוּתָא נָחֵית וְאָזֵיל אִינְבָּא [ומפני חיותה הכינה יורדת והולכת], שהיא זוחלת למטה תמיד לכיוון שורש השיער, משם היא ניזונה. ומביאים ראיה אחרת, תָּא שְׁמַע [בוא ושמע] מכך שאִינְבָּא [כינה] מֵתָה נמצאת תמיד בְּרֵישָׁא דְּבִינְתָא [בראש השערה], וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ מִלְּעֵיל רָבֵי [ואם עולה על דעתך שמלמעלה גדל השער] בְּעִיקְבָא דְּבִינְתָא בָּעֵי לְמֵיקַם [בשורש השערה היתה צריכה לעמוד]. ודוחים: הָתָם נַמִי [שם גם כן] אפשר לומר שמִשּׁוּם דְּלֵית בָּהּ חֵילָא, שָׂרוּגֵי שָׂרִיגָא וְאָזֵיל [שאין בה כוח, היא נתפסת במקומה ועולה עם השיער הצומח (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
לנושאים נוספים העוסקים בכינה - הקש\י כאן.
|
 |
.JPG) |
|
|
תמונה 1. מסרק מהתקופה הרומית |
תמונה 2. כינת הראש - זכר צילם: Gilles San Martin |
 |
 |
|
|
תמונה 3. כינת הראש - בקיעה צילם: CDC |
ביצה של כינת הראש צילם: לא ידוע |
הרחבה
אופן גידול השערות
למסקנת הסוגיה השערות גדלות מבסיסן וכך ניתן להבין כמה תופעות מוכרות. נעיין בראיות הגמרא כפי שניסח אותן המאירי:
"השער כשהוא גדל אינו מתגדל מלמעלה, רוצה לומר דרך ראש השער עד שישאר עיקרו המחובר בראש במקומו לעולם, אלא מלתחת רוצה לומר שעיקרו המחובר בראש הוא שמבצבץ ויוצא. וכן אתה מוצא בצמר הבהמה כשאדם צובעו בסיקרא ומתגדל אחר כן, שהסיקרא עומדת לעולם בראש שער הצמר ועיקרה המחובר לגוף נמצא לבן אחר שנתגדל, וכן הזקנים שצובעים את זקנם כדי שיראו כבחורים כששערם גדל נמצא עיקר השער המחובר בזקן לבן. ואף על פי שאותם הכנים הדקים הנמצאים בשער הנקראים בלעז קוקש ובלשון תלמוד אינבא אנו רואין שעומדת לעולם בעיקר הסמוך לראש, מתוך חיותה כשמרגשת ריחוקה בשעת הגדול, מתקרבת לשם. וכשהן מתות מיהא מתרחקות כפי גדול השער. וכן הגוי המסתפר לעבודה זרה, שמניח קליעה מהודקת ולאחר זמן גדל השער ונמצא כשמתגדל השער אצל הראש שאין בה קליעה אלא שערות נפרדות. מעתה מי שנתגלח תוך נזירותו ונשתייר בכלל שערותיו בכדי לכוף ראשו לעיקרו שפסקנו בו שאין בו מלקות אלא שבטל מצות עשה וכו'".
חשיבות כיני הראש
למרות הטירדה שכיני הראש גורמות אין הן נחשבות למעבירות מחלות. אמנם גירוד רב עלול לגרום לפצעים וזיהומים אך אין הן גורמות לנזק ישיר. מחקרים שבדקו את הגורמים להתפשטות כיני הראש מצאו שלא ניתן לאשר את ההנחה המקובלת בציבור שהכינים מועברות מאדם לאדם כתוצאה ממגע עם חפצים כמו מסרקים, כובעים וכד'. לעומת זאת התברר שהגורם העיקרי להדבקה הוא מגע ישיר בין ראש לראש. בני אדם נוטים להביע את חיבתם לקרוביהם וחבריהם בעזרת מגע של הראש בשונה מהתנהגותם של קופים. במחקר שהתפרסם לפני כ – 3 שנים (6) נטען שלהתנהגות זו יש ערך אדפטיבי משום שהיא איפשרה הדבקה מוקדמת ככל הניתן בכינים ורכישת תגובה חיסונית יעילה כנגד כיני ראש וגוף. החיסון המשותף לשני תתי המין של הכינים שימש כמנגנון למניעת הדבקה בכיני הגוף המסוכנות לאדם. לכיני הגוף מייחסים העברת מחלות גורמות מוות כטיפוס, קדחת השוחות, קדחת המערות ודבר. לאור כך ניתן להתייחס ל"נגיעות הראש" של האדם כהתנהגות טבועה ולא מודעת המשמשת כחיסון (vaccination) כנגד כיני גוף המפחית את הסכנה לחשיפה לפתוגנים שהם מעבירים. לאחרונה עם הכחדת המחלות המועברות על ידי כינת הגוף איבדה התפשטות כינת הראש את חשיבותה האדפטיבית אך היא עדיין משמעותית בחברות מתפתחות.
(1) פירוש: שלחה ליה [לו] בתשובה: ממהדורי [מן המחזירים בעיירות], רמז לעולא שהיה מסתובב בין בבל לארץ ישראל יוצאים תמיד מילי [דברים], ומסמרטוטי [ומן הסמרטוטים] מתרבים כלמי [כינים].
(2) פירוש: אָמַר אַבַּיֵי: עוֹר, דָּג וְכוֹס חַמִּין וּבֵיצִים וְכינים לְבָנִים כּוּלָּן קָשִׁין לְדָבָר אַחֵר (עשויים לגרום צרעת). ומפרשים ... כִּינִּים לְבָנִים הכוונה למַאן דִּמְחַוָור לְבוּשֵׁיהּ וְלֹא נָטֵיר לֵיהּ תְּמַנְיָא יוֹמֵי, וַהֲדַר לָבוּשׁ לָהּ בַּרְיָין הֲנָךְ כִּינִּים [מי שמכבס את לבושו ואינו שומר אותו שמונה ימים, וחוזר ולובש אותו נבראות אותן הכינים] וְקָשִׁין כולם לְדָבָר אַחֵר.
(3) כִּינָּה שנמצאת עליו, מַהוּ שֶׁתָּחוֹץ האם תיחשב חציצה? ומפרטים: כינה מֵתָה לֹא תִּבָּעֵי [תישאל] לְךָ, דְּוַדַּאי חָיְיצָא [שודאי היא חוצצת], כמו כל דבר אחר. אבל כינה חַיָּה, מַאי [מה דינה]? מִי אָמְרִינַן [האם אומרים אנו]: כֵּיוָן דְּאָתָא וְאָזְלָא [שבאה והולכת] שהיא מצויה עליו כל הזמן, רְבִיתָא הִיא וְלָא חָיְיצָא [כמו גידול של בשרו היא ואינה חוצצת], אוֹ דִּלְמָא כֵּיוָן דְּקָפֵיד עֲלָהּ חָיְיצָא [שמא כיון שהוא מקפיד עליה חוצצת]?
(4) פירוש: אפרא הורמיז אימו של המלך שבור שלחה דם לרבא (על מנת שיפסוק אם הוא דם טמא) וישב לפניו רב עובדיה. הריח את הדם ואמר שדם זה הוא דם חימוד (על פי חלק מהראשונים דם זה כשלעצמו טהור). אמרה האם לבנה ראה כמה חכמים היהודים. ענה הבן אולי הם רק מנחשים (כסומא בארובה). כתגובה שלחה לרבא ששים מיני דמים וידע לזהות את כולם מלבד האחרון שהיה דם כינים. אירע נס ורבא נתן לה כמתנה מסרק כינים והיא חשבה שבכך רמז לה שמדובר בדם כינים. אמרה איפרא הורמיז: יהודים בחדרי הלב אתם יושבים כלומר כל חכמה מצויה בכם.
(5) בנוסח שלפנינו נאמר: "אף כי אנוש רמה אלו הכנים שבחייו" (קהלת רבה, וילנא, פרשה ה).
(6) Rózsa L. and Apari P. 'Why infest the loved ones - inherent human behaviour indicates former mutualism with head lice'. 2012, Parasitology. 139(6) pp:696-700-
לעיון נוסף:
ב"פורטל הדף היומי": "זה ההורג כינה בפני חברו ונמאס בה": זיהוי הכינה ותאור מאפייניה במקרא וספרות חז"ל` "ההורג כינה בשבת כאילו הורג גמל" - הריגת כינה בשבת
סיכום הרב חיים רפופורט בדרכו של הרבי מלובביץ'
יחס חז"ל לעולם הטבע
תשובות לקונטרסי "ד"א"
השתנות הטבעים כפתרון לסתירות בין דת למדע
תולדות ההלכה והחיים המודרניים
תכתובת בנושא ב"חדרי חרדים"
הריגת כינים בשבת
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.