הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"השתא" 

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

נזיר לז ע"ב
 

א"ל: היתר לאיסור - בבת אחת, איסור לאיסור - אפילו בזה אחר זה.

1.

וכן במקבילה:
מסכת פסחים דף מה:

אמר ליה רב אשי לרב כהנא: אלא הא דתניא: +במדבר ו+ מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג - לימד על איסורי נזיר שמצטרפים זה עם זה. השתא לרבי עקיבא איסור והיתר מצטרפין, איסור ואיסור מיבעיא? - אמר ליה: איסור והיתר - בבת אחת, איסור ואיסור - בזה אחר זה.

רב אשי מקשה לשיטת רבי עקיבא שהיתר מצטרף לאיסור מדוע הברייתא מדגישה [בלימוד מפסוק] שאיסור מצטרף לאיסור, הרי ניתן ללמוד זאת מקל וחומר מכך, שאפילו היתר מצטרף לאיסור.

2.
עונה רב כהנא, שלפי רבי עקיבא הדרשה באה לחדש שהיתר מצטרף לאיסור רק כשאוכלם בבת אחת, ואילו איסור מצטרף לאיסור [בנזיר] אפילו אם אוכלם שלא בבת אחת.

3.
רמב"ם הלכות נזירות פרק ה הלכה ג:

כל איסורי גפן מצטרפין זה עם זה, כיצד הרי שצירף ענבים לחים עם יבשים או עם בוסר וחרצן וזג ואכל מן התערובת כזית לוקה, וכן אם אכלם זה אחר זה עד שאכל מן הכל כזית לוקה, וכן אם שתה רביעית תערובת יין וחומץ לוקה.

הרמב"ם פוסק - בפשטות - כתרוץ רב כהנא.

4.
לחם משנה הלכות נזירות פרק ה הלכה ג:

[ג] וכן אם אכלם זה אחר זה. בפ' שלשה מינים (מסכת נזיר דף לז ל"ז ב) גבי פלוגתא דר"ע ורבנן דר"ע אית ליה גבי נזיר היתר מצטרף לאיסור הקשו שם אלא הא דתניא מכל אשר אשר יצא מגפן היין למד על איסורי נזיר שהם מצטרפין זה עם זה לר"ע השתא י"ל היתר מצטרף לאיסור איסור לאיסור מבעיא אמר ליה היתר לאיסור בבת אחת איסור לאיסור בזה אחר זה
ואף על גב דלא קי"ל כר"ע דהיתר מצטרף לאיסור כדכתב רבינו ז"ל בסמוך כתב רבינו ז"ל בזה אחר זה מצטרף דודאי הך זה אחר זה דמצטרף הוא ששהה כדי אכילת פרס ולא יותר וכיון דכל האיסורים מצטרפים בכדי אכילת פרס הוא הדין ודאי גבי נזיר אך אם שאר איסורים ילפינן מנזיר דיצטרפו בכדי אכילת פרס קשה דנימא דקרא לא אתא אלא כשנותנו בבת אחת בפיו ואיצטריך לומר דמצטרפין זה עם זה דלרבנן איצטריך קרא להכי:

עיקר דבריו הם על כל דברי רב אשי ורב כהנא שדנים לפי שיטת רבי עקיבא, והרי הרמב"ם פוסק שלא כרבי עקיבא שאפילו לגבי נזיר אין היתר מצטרף לאיסור וממילא התרוץ בגמרא לשיטת רבי עקיבא אינו נצרך, וניתן לקבל את דברי הברייתא כפשוטה, שאיסור מצטרף לאיסור רק כשאכלם יחד. ומדוע הרמב"ם פסק שאיסור מצטרף לאיסור גם אם אכלם זה אחר זה. וה"לחם משנה" מסביר שהרמב"ם מתכוון שאיסור מצטרף לאיסור דווקא אם אכלם בכדי אכילת פרס שדין זה אינו ייחודי דווקא לנזיר.

4.1
ונראה להעיר שלא כדבריו: כוונת רב כהנא לומר, כשם שלפי רבי עקיבא חובה להסביר את הברייתא בשאכלם זה אחר זה, הרי שגם חכמים מקבלים דין זה, למרות שלפי שיטתם הוא לא מחוייב. והלשון בסוגיה – בשאלת רב אשי - "השתא לרבי עקיבא..." רומז כך: מה שתיישב לרבי עקיבא ייתכן שכך נסביר גם בדעת חכמים.

4.2
כי לכאורה צריך לומר שסוגייתנו פוסקת כרבי עקיבא, שהרי הגמרא - ובעיקר שמדובר ברב אשי וברב כהנא, שהיו מ"עורכי הגמרא" - דנה בדברי רבי עקיבא, והכלל הוא, שהלכה כמי ש"שקיל וטרי אליביה". אבל אם כדברינו, שרב אשי מתכוון ללמוד מדברי רבי עקיבא על שיטת חכמים, הרי שלהיפך, משמע, שדווקא הלכה כחכמים ולא כרבי עקיבא.

5.
הערה: בדף מד עמוד ב נאמר במפורש – כשדנה בדרשות של רבי עקיבא וחכמים - שהגמרא משליכה מדברי רבי עקיבא לדברי חכמים, ולהיפך:

אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי: מדרבנן נשמע לרבי עקיבא, מי לא אמרי רבנן משרת ליתן טעם כעיקר - מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה. לרבי עקיבא נמי: משרת - להיתר מצטרף לאיסור, מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה כולה! אמר ליה:...