הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"לשון נזיר משונה" - "וזו טעות"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נזיר לב ע"אע"ב
עוד ביטויים מיוחדים / "לשון נזיר משונה"
1. "איבעית תימא" / "אימא"
2. "אמר מר" / "לשון ירושלמי"
3. "וזו טעות..."
4. "שטפוהו"
--------------------
1. "איבעית תימא" / "אימא"
בגמרא:
איבעית תימא ר' יוסי, ואיבעית תימא רבנן;
איבעית תימא ר' יוסי, כאן בנזירות מרובה, כאן בנזירות מועטת;
ואיבעית תימא רבנן,
לא תימא משעה שנזר, אלא אימא כמשעה שנזר.
"איבעית תימא" [ולא "איבעית אימא"] - לשון יחידאית בש"ס - "לשון נזיר משונה".
אבל "לא תימא... אלא אימא..." - כ-40 מופעים בש"ס.
דומה לביטוי "תני", שיש לגרוס "כמשעה" במקום "משעה", תוספת "כ" הדמיון. בפשטות נראה כפרשנות ולא כתיקון גירסא.
2. "אמר מר" / "לשון ירושלמי"
בגמרא:
אמר מר: אי אתם מודים שאילו קרא לתשיעי עשירי כו'.
"אמר מר..." - ביטוי שבדרך כלל לא מוסב על משנה אלא על ברייתא.
רש"י מסכת נזיר דף לב עמוד א:
"אמר מר אי אתם מודים כו' - מתני' היא אבל לשון ירושלמי כך הוא."
כנראה שהביטוי "אמר מר" בסוגייתנו - שבא בהקשר למשנה - הוא מופע יחידאי בש"ס [הבבלי], ולכן אומר רש"י - שזה לשון ירושלמי, וממילא מתאים לכלל של "לשון נזיר משונה".
2.1
הביטוי "לשון ירושלמי" במשמעות שביטוי/לשון מסויים בבבלי מנוסח בלשון ירושלמי מובא ברש"י [וב"מפרש"] על הש"ס סך הכל 3 פעמים. פעם אחת בסוגייתנו ופעמיים במסכת תמורה.
ובכלל, גם הלשון "לשון ירושלמי" במשמעות של "גירסא" מובא ברש"י רק על מסכת תמורה - 15 פעמים!
[/"מסכת תמורה"/]
3. "וזו טעות..."
בגמרא:
מתני'. מי שנדר בנזיר, והלך להביא את בהמתו ומצאה שנגנבה, אם עד שלא נגנבה בהמתו נזר - הרי זה נזיר,
תלמוד בבלי מסכת נזיר דף לב עמוד ב
ואם משנגנבה בהמתו נזר - אינו נזיר
וזו טעות טעה נחום המדי,
"וזו טעות טעה..." - מופע יחידאי בש"ס - "לשון נזיר משונה".
4. "שטפוהו"
בגמרא:
גמ'. אמר רבה: שטפוהו רבנן לר' אליעזר ואוקמיה בשיטתייהו,
"שטפוהו" - ביטוי יחידאי בש"ס - "לשון נזיר משונה".
4.1
רש"י מסכת נזיר דף לב עמוד ב:
שטפוהו רבנן לרבי אליעזר - והעבירוהו מדעתו כמו שטף מים (ב"מ ק:)
והעמידוהו בשיטה שלהן דאין פותחין בנולד
שכנעו את רבי אליעזר לשנות את דעתו ולסבור כרבנן - ולכן הוא לא חולק על משנתנו!
דאילו במסכת נדרים תנן בפ' רבי אליעזר פותחין בנולד דברי ר"א וחכמים אוסרין
ואילו כי הדר אתי להכא במסכת נזיר אודויי אודי להו מדקא חזינא דלא פליג עלייהו במתני' כבמס' נדרים דנדרים מקמי נזיר נשנית וכדמפרש ברישא דמסכתא דאיידי דתני כתובות דאית בה המדיר תנא נדרים ואיידי דתנא נדרים תנא נזיר.
