סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתקע"ח, מדור "עלי הדף"
מסכת נזיר
דף יט ע"א

 

בענין אם כופין בחו"ל את הנזיר לעלות לארץ ישראל;
והאם מותר לקבל נזירות בזמן הזה בארץ ישראל

 

שנינו במשנה (יט ע"ב): "מי שנזר נזירות הרבה והשלים את נזירותו, ואחרי כן בא לארץ, בית שמאי אומרים, נזיר שלשים יום, ובית הלל אומרים נזיר בתחלה". הנידון הוא במי שקיבל עליו נזירות בחוץ לארץ, ושם השלים את נזירותו, ובעלותו לארץ קנסוהו חכמינו ז"ל שינהוג נזירות בטהרה. טעם הקנס הוא, כי מאחר שחז"ל גזרו טומאה על ארץ העמים, שתהא מטמאת כטומאת מת, והרי נזיר אסור להיות טמא מת, ולכן קנסוהו שבהגיעו לארץ ישראל עליו לנהוג מחדש נזירות בטהרה, ובזה נחלקו בית שמאי ובית הלל: ב"ש סוברים שקנסו שעליו לנהוג דין נזירות כסתם נזירות שהוא ל' יום, וב"ה סוברים שקנסו אותו לנהוג נזירות בטהרה כשיעור הזמן שנזר מתחילתו. בהמשך המשנה תנן: "מעשה בהילני המלכה שהלך בנה למלחמה, ואמרה, אם יבוא בני מן המלחמה בשלום אהא נזירה שבע שנים, ובא בנה מן המלחמה והיתה נזירה שבע שנים, ובסוף שבע שנים עלתה לארץ, והורוה בית הלל שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות...".

הנה, לפי הפשט הפשוט מובן שקנס זה אמור רק אחרי שהגיע הנזיר לארץ ישראל, כי מצד חובת נזירותו אין עליו חובה לעלות לארץ ישראל, ואם אמנם שאח"כ חייב לעלות לאר"י להקריב קרבנותיו ולהשלים נזירותו, אין זה כי אם אחרי שנהג נזירות, אולם לא היתה חובה עליו לעלות לארץ מהתחלת הנזירות בכדי שתהיה נזירותו בטהרה, וכן מבואר בתוס' (ד"ה מי שנדר). ולפי זה באם קיבל עליו נזירות בזמן הזה, שאי אפשר להקריב קרבן נזירות, אין עליו חובה לעלות לארץ ישראל.

אולם, בדברי הרמב"ם (הל' נזירות פ"ב הכ"א) מבואר שחובה על הנזיר גם בזמן הזה לעלות מחו"ל לאר"י, וכלשונו: "אין הנזירות נוהגת אלא בארץ ישראל, ומי שנזר בחוצה לארץ קונסין אותו ומחייבין אותו לעלות לאר"י ולהיות נזיר באר"י כמנין הימים שנזר, לפיכך מי שנדר בזמן הזה בחו"ל כופין אותו לעלות לאר"י, ולהיות נוהג שם נזירות עד שימות או עד שיבנה המקדש ויביא קרבנותיו במלאת ימי נזרו".

ותמה ה'כסף משנה' על מקורו, וכלשונו: "לא ידעתי מנין לו, אדרבה שנינו במשנה שהילני המלכה נדרה נזירות שבע שנים והשלימה נזירותה ואחרי כן עלתה לארץ, ואם כדברי רבינו למה לא חייבוה שתעלה לארץ", והיינו, כי לפי דברי הרמב"ם היה לנו לחייבה לעלות לארץ מיד עם קבלת הנזירות, כי חובת עליית הנזיר לארץ אינה תלויה בהקרבת הקרבנות אחרי סיום הנזירות, אלא, על עצם הנזירות שיהא בטהרה, וכענין חובת הנזיר לעלות לארץ בזמן הזה. ואכן הסיק התוס' יו"ט (נזיר פ"ג מ"ה) מחמת הערה זו, כי כל הקנס הוא רק אחרי העליה לאר"י, כי אז חובה לנהוג שוב נזירות בטהרה, אולם, לא קנסו לחייב את הנזיר לעלות, וכמו שהיה בהילני המלכה שלא חייבוה לעלות, ומוסיף וכותב, שאין הדבר דומה "לנוזר והוא בבית הקברות (-שחייב לצאת משם), שאם התרו בו ומשהה שם נחייבהו מלקות... דאותה טומאה מדאורייתא היא, אבל בטומאת ארץ העמים שהיא מדרבנן, לא חייבוהו לעלות מיד אלא משלים נזירותו".

וממשיך ה'כסף משנה' בביאור דעת הרמב"ם בזה: "ולענין מה שקשה על רבינו למה מחייבין אותו לעלות לאר"י, יש לומר, שהטעם מפני שכל שהוא בחו"ל בכל יום מיטמא בארץ העמים, ומה שלא חייבו להילני המלכה לעלות, אפשר שלא ידעו חכמים בנזירותה עד שעלתה לארץ; או אפשר, שהיתה צריכה לעמוד אותם שנים בחו"ל מפני תיקון המלכות; אי נמי אפשר שלא עלתה לארץ אלא מפני שחייבוה לעלות".

לפי דעת הרמב"ם העיר ה'מנחת חינוך' (מצוה רסג אות יז) כלפי כהנים בחו"ל, מדוע אין עליהם חובה לעלות לאר"י, וז"ל: "ונראה פשוט, דדוקא בנזיר קונסים אותו, דלמה קיבל עליו נזירות בחו"ל, כיון שהוא טמא בגזירת חז"ל, אבל הנהו כהני הנולדים בחו"ל, שלא פשעו כלל, אין עליהם שום איסור ומותרים להיות בחו"ל, וזה פשוט, ופוק חזי כמה כהני איכא בחו"ל, אבל כהן מארץ ישראל או שנסע מחו"ל לאר"י, בודאי אסור לצאת לחו"ל אם לא ללמוד תורה, עיין ר"מ פ"ג מאבל הי"ג דמכין כהן היוצא לחו"ל מכת מרדות...", ועעו"ש.

ברם גם כשננקוט כדעת הרמב"ם בגדר הקנס, שקנסו את הנזיר לעלות לאר"י, יתכן שקנס זה לא נאמר רק בזמן הבית, וכפי שהשיג עליו הראב"ד בזה"ל: "אמר אברהם, למה כופין אותו לעלות ולמנות, וכי יש שם טהרה, והלא כולנו טמאין טומאת מת, ואין כאן הפרש בין אר"י לחו"ל, ואסור להזיר בכל מקום". ואמנם העולה מדברי הראב"ד חידוש גדול, שבזמן הזה אסור לקבל נזירות גם באר"י, דמאחר שכולנו טמאי מתים, גם באר"י דינו כחו"ל, ואין לקבל נזירות בגלל טומאת מת שיש כבר עלינו.

ובביאור השקלא וטריא של הרמב"ם והראב"ד בזה, מן הנכון להביא את דברי הרדב"ז בפירושו על הרמב"ם בהלכה זו, וז"ל: "דקשיא ליה להראב"ד ז"ל, בשלמא בזמן שהיה להם טהרה מטומאת מת, כופין אותו לעלות ולמנות בטהרה, אבל עתה שכולנו טמאי מת, למה יכופו אותו לעלות לארץ, ואין כאן הפרש בין אר"י לחו"ל. ונ"ל לתרץ, דאע"ג דכולנו טמאי מת, מ"מ כל מאי דאפשר לן לתקוני מתקנינן, והואיל וגזרו טומאה על ארץ העמים נמצא כל שעה שהוא בחו"ל מוסיף טומאה על טומאתו, ואם כן יש הפרש בין אר"י לחו"ל, והלא מודה הרב שמי שנדר בנזיר שאסור ליטמא למתים, אף על גב דכולנו טמאי מתים, וכי מפני שנטמא בטומאה אחת יהיה מותר ליטמא בטומאה אחרת, ומשום הכי כופין אותו לעלות לארץ ישראל שלא יוסיף טומאה בכל שעה, וזה ברור אצלי". ואכן כיוצא בזה הקשה גם הכס"מ על הראב"ד: "איני יודע למה אסור להזיר עכשיו בארץ ישראל, שאף על פי שאנו טמאי מתים, אם אחר שנזר יזהר מלטמא במת, מה איסור יש בזה".

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר