סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"הלכה היא בנזיר" 

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

נזיר כח ע"א-ע"ב
 

1. עקירת דבר תורה:

מתני'. נזרק עליה אחד מן הדמים - אינו יכול להפר,
ר"ע אומר: אפילו נשחטה עליה אחת מכל הבהמות - אינו יכול להפר.

תוספות מסכת נזיר דף כח עמוד א:

"רבי עקיבא אומר אפילו נשחט - ולא נזרק הדם אינו יכול להפר בגמרא מפרש משום הפסד קדשים ומסיק בגמרא כשנשחטה החטאת שאם יפר לה נמצאת בהמה זו תצא לבית השריפה שהיא אינה צריכה לחטאת וגם לא יוכל לזרוק דמה לשם שלמים דחטאת שלא לשמה פסולה
יש להסתפק אם היפר לה אם מופר או שמא יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה."

כלומר, אפילו אם ההפרה היא רק מדרבנן, בכל זאת יש כח לחכמים לעקור דבר תורה ב"שב ואל תעשה", וראה באחרונים שדנים בזה.

בד"א - בתגלחת הטהרה,
אבל בתגלחת הטומאה - יפר, שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מנוולת;
רבי (מאיר) אומר: אף בתגלחת הטהרה - יפר, שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מגלחת.

2. "מתניתין דלא כרבי..."

גמ'. מתני' דלא כר' אליעזר,

"מתניתין דלא כרבי..." - כך הלכה

דאי ר"א, האמר: תגלחת מעכבת,
וכיון דלא גילחה אסירה בחמרא,
וכיון דאית לה ניוול מצי מיפר; (ובהא פליגי),

תלמוד בבלי מסכת נזיר דף כח עמוד ב

3. "עינוי נפש קטן":

תוספות מסכת נזיר דף כח עמוד א:

"... וצ"ל דקאי אדר"ע דקאמר שנשחטה אחת מן הבהמות אינו יכול להפר מפני שאפשר [לבוא] להפסד קדשים אף על גב דאסורה ביין עד שישחטו שאר הבהמות ויזרוק דמן ויש כאן ענוי נפש פורתא בשביל ההוא פורתא אינו יכול להפר בשביל הפסד קדשים אבל בתגלחת דטומאה דאיכא עינוי נפש גדול שסותרת ובעי למימני נזירות אחרת [מודה] שיכול לומר לה אי אפשי [בעינוי] גדול..."

גם עינוי נפש לשעה קצרה - הזמן שבין שחיטת בהמה אחת לשחיטת שאר קרבנות הנזיר וזריקת הדם - מוגדר "עינוי נפש" לענין זה שהבעל יכול להפר את נדרי אשתו.

4. "תנא דידן":

תנא דידן סבר:

"תנא דידן" - תנא קמא במשנתנו.

כיון דאיזדריק עלה דם - לאלתר שריא בחמרא, והא לית לה ניוול;
ור"ע סבר: אפי' אישתחיטת בהמה אינו יכול להפר, משום הפסד קדשים.

5. "מתקיף"

מתקיף לה רבי זירא:

ה"מתקיף" הוא לא על המשנה [כי אין "מתקיף" של אמורא על משנה] אלא על ההסבר של ה"סתמא דגמרא" במחלוקת התנאים.
מכאן מוכח שה"סתמא דגמרא" היה לפני רבי זירא ולא נכתבה על ידי רב אשי עורך הגמרא.

ואולי באמת ה"מתקיף" הוא על המשנה ומתאים לכלל של "לשון נזיר משונה"!

6. "מי לא תניא"

ואמאי? לזרוק דמן שלא לשמן ויתיר בשר באכילה!
מי לא תניא:
כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן, או ששחטן לפני זמנן או לאחר זמנן -
הדם יזרק והבשר יאכל,
ואם היתה שבת - לא יזרק,
ואם זרק - הורצה להקטיר אימורין לערב!

בקטע זה הובא הביטוי "מי לא תניא". פירוש הביטוי "מי לא תניא" : וכי לא למדנו בברייתא...
הגמרא היתה יכולה להשתמש בביטוי השגרתי "דתניא..." ומדוע הגמרא שינתה? צריך עיון בדבר.
ונראה לי לומר שהביטוי הנ"ל מלמדנו שהלכה כאותה משנה/ברייתא ולכן השאלה "חזקה" יותר. יתכן שהביטוי הנ"ל נאמר בבית המדרש מפני שזה היה סגנונם לתאר ברייתא "מוסכמת" להלכה. כמובן שניתן לומר שהביטוי נקבע על ידי "עורך הגמרא".

 

7. "פאה נכרית"

ות"ק? אמר לך: אפשר בפאה נכרית.
ור"מ סבר: בפאה נכרית, איידי דזוהמא לא ניחא ליה.

דיון בפרשנים אם מכאן הוכחה לכשרות "פאה נכרית"! או שזה עניין ייחודי לגבי נזירה שמגלחת.

8. "הלכה היא בנזיר"

מתני'. האיש מדיר את בנו בנזיר,
ואין האשה מדרת את בנה בנזיר.
כיצד?...
גמ'. איש אין, אבל אשה לא,
מאי טעמא? ר' יוחנן אמר: הלכה היא בנזיר, ורבי יוסי ברבי חנינא אמר ריש לקיש: כדי לחנכו במצות.

"הלכה היא בנזיר" - הלכה למשה מסיני שרק האיש יכול להזיר את בנו ולא האשה, ואין זה דומה להלכה למשה מסיני שנאמרה לעיל בדף כו שם "הלכה היא בנזיר" מתייחסת למקרה שנזיר הכין מעות לקרבנותיו ומת, המעות - "סתומין" - ילכו לנדבה.

וקצת קשה, שריש לקיש אומר שאין הלכה למשה סיני בעניין זה, כלומר, יש מחלוקת אמוראים אם היתה הלכה למשה מסיני בעניין זה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר