הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הלכה היא בנזיר"; "תנא"-"תני"; "לאפוקי"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נזיר כו ע"א
אמר מר: הלכה היא בנזיר.
ותו ליכא? והתניא: ושאר חייבי קינין שבתורה
שהפרישו מעות לקיניהם, רצה להביא בהן חטאת בהמה - יביא, עולת בהמה - יביא, מת והיו לו מעות סתומין - יפלו לנדבה!
תנא נזיר וחייבי קינין דדמו ליה.
ולאפוקי מהא דתניא: מי שהיה מחוייב חטאת ואמר הרי עלי עולה, והפריש מעות ואמר הרי אלו לחובתי, רצה להביא בהן חטאת בהמה - לא יביא, עולת בהמה - לא יביא, מת והיו לו מעות סתומים - ילכו לים המלח.
1.
הביטוי "הלכה היא בנזיר" [שמעות "סתומין" יפלו לעולות נדבה] - 17 מופעים בש"ס [תמיד על ידי רבי יוחנן].
15 מו פעים במסכת נזיר ו 2 מופעים במסכת סוטה.
2.
אלא שמעניין לציין שגם הביטוי ה"פשוט": "הלכה היא" במובן של הלכה פסוקה מובא בש"ס רק פעמיים בלבד, וכל שאר הפעמים - 17 - בא בצירוף של "הלכה היא בנזיר".
3.
הפעמיים שבהם מובא "הלכה היא" שלא בעניין נזיר:
3.1
מסכת שבת דף צב עמוד ב:
"[תנא: כל באמת - הלכה היא...]"
וראה שם שלא גורסים את המשפט הנ"ל, וממילא מופע זה מתבטל.
3.2
מסכת בבא מציעא דף ס עמוד א:
אמר רבי אלעזר: עדא אמרה כל באמת אמרו - הלכה היא.
יתכן שזהו ["הלכה היא" במובן של הלכה פסוקה] מופע יחידאי [על פי ההערה לעיל בסעיף 3.1].
3.3
ויש לציין שבסעיף 3.2 מדובר ברבי אלעזר שהיה תלמידו של רבי יוחנן שאמר את הביטוי "הלכה היא בנזיר"!
4.
באחד המופעים [בין ה 17 מופעים - ראה לעיל בסעיף 1] מובא:
מסכת נזיר דף כט עמוד ב:
"...דרבי סבר: הלכה היא בנזיר..."
מכאן אולי ניתן להסיק שרבי יוחנן למד כלל זה מ"רבי", ו"רבי" כנראה הכריע כך להלכה גם אם לא מדובר ב"הלכה למשה מסיני".
4.1
אבל בפשטות משמעות הביטוי "הלכה היא בנזיר" שזו הלכה למשה מסיני - מוכח מסוגייתנו - ולכן צריך להסביר ש"רבי" בכח סמכותו הכריע שזו הלכה למשה מסיני והוא העביר כלל זה לתלמידו - רבי יוחנן! שמסר את כלליו של רבו - "רבי" - כגון: "הלכה כסתם משנה".
5
מסקנה ברורה היא ש"לשון נזיר משונה".
6.
הגמרא מקשה מברייתא שלא רק בנזיר - "הלכה היא בנזיר" - שמעות סתומין יפלו לנדבה אלא גם בחייבי "קינין":
"...שהפרישו מעות לקיניהם... מת והיו לו מעות סתומין - יפלו לנדבה"
"קן" - הכוונה לחייבי קרבן שחייבים להביא שני עופות [תורים או בני יונה] אחד לעולה ואחד לחטאת. זוג העופות נקרא "קן". החייבים להביא "קן" הם: יולדת עניה, מצורע עני.
הקושיה היא כנראה על רבי יוחנן מדוע הוא הזכיר רק את "נזיר".
7.
תשובת הגמרא:
תנא נזיר וחייבי קינין דדמו ליה.
יש אומרים שכוונת הגמרא "- "תנא" - שיש לגרוס בדברי רבי יוחנן לא רק "הלכה היא בנזיר", אלא "הלכה היא בנזיר וחייבי קינים דדמו ליה", או "הלכה היא בנזיר ובכל דדמו ליה". כך משמע בתוס'. ראה "שוטנשטיין", הערה 3.
7.1
לפי הנ"ל, כך היה נוסח ה"הלכה למשה מסיני".
7.2
לפי הנ"ל, הביטוי "תנא" כוונתו ל"תני" - שיש לגרוס כך בדברי רבי יוחנן.
7.3
אולי אפשר לומר שבכוונה נאמר הביטוי "תנא" ולא "תני" - כיוון שאין כאן שינוי גירסא בדברי רבי יוחנן, אלא זוהי פרשנות לדבריו.
7.4
לפי כל הסעיפים לעיל 1-5, ברורה יותר לשונו של רבי יוחנן שהיא מיוחדת לנזיר כי מדובר בכל מי שחייב כמה קרבנות על עניין אחד [ולא על שני חטאים נפרדים].
7.5
וקצת קשה מדוע בסוגיות אחרות בש"ס בעניין קינים לא מוזכר "הלכה היא בקינין".
7.6
ואולי זוהי "הלכה למשה מסיני" מיוחדת שקבעה רק "הלכה היא בנזיר" וקבעה גם שכך הדין גם לגבי הדומה לנזיר, וחכמים - "רבי" ורבי יוחנן - קבעו מי דומה לנזיר - חייבי קינין.
8.
סוגייתנו ממשיכה:
ולאפוקי מהא דתניא: מי שהיה מחוייב חטאת ואמר הרי עלי עולה, והפריש מעות ואמר הרי אלו לחובתי, רצה להביא בהן חטאת בהמה - לא יביא, עולת בהמה - לא יביא, מת והיו לו מעות סתומים - ילכו לים המלח.
כלומר, רבי יוחנן בא ללמד שלא כדין שנאמר בברייתא שאין המעות הסתומין הולכים לנדבה. וראה ב"שוטנשטיין", הערה 5, שאין הכוונה בביטוי "לאפוקי" שיש כאן מחלוקת, אלא משמעות הביטוי "לאפוקי" היא, שרבי יוחנן אומר שבמקרה שבברייתא לא נאמרה ה"הלכה למשה מסיני" כי בברייתא מדובר בשני חטאים נפרדים.
[הערה: יש בש"ס משמעויות שונות לביטוי "לאפוקי"]
8.1
הביטוי "לאפוקי מהא דתניא" - 2 מופעים בש"ס. בסוגייתנו, ופעם אחת במסכת בכורות דף מג, ושם הכוונה שבא לשלול את הדין שבברייתא - ולכן בסוגייתנו נחשב כמופע יחידאי - "לשון נזיר משונה".
9.
סיכום ההלכה:
רמב"ם הלכות מעילה פרק ד הלכה ג:
המפריש מעות לנזירותו אסור ליהנות בהן ואם נהנה לא מעל מפני שהן ראויין לבא כלם שלמים ואין בשלמים מעילה אלא באימוריהן אחר זריקת דמים,
מת יפלו לנדבה,
היו מפורשים
דמי חטאת ילכו לים המלח ולא נהנין ולא מועלין,
דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהן,
אמר אלו לחטאתי והשאר לנזירותי אם נהנה בכל השאר מעל נהנה במקצתו לא מעל,
וכן אם אמר אלו לעולתי והשאר לנזירותי ונהנה בכולן מעל
נהנה במקצתן לא מעל
שאין בדמי שלמים מעילה,
הפריש מעות ואמר אלו לעולתי ואלו לחטאתי ואלו לשלמים ונתערבו מועלין בכולן ומועלין במקצתן,
וכיצד יעשה יקח שלש בהמות ומחלל דמי חטאת בכל מקום שהוא על החטאת, ודמי עולה על העולה, ודמי שלמים על שלמים.
רמב"ם הלכות נזירות פרק ט הלכה ה:
המפריש בהמה בעלת מום הרי היא כמעות סתומין,
וכן המפריש לשון של כסף ושל זהב או כלי אף על פי שאמר זה לחטאתי ולעולתי ולשלמי הרי הוא כמעות סתומין.
