סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 944

"אמו דידעין דילידתיה ליטמא לה"

נזיר מט ע"א


לכהן הדיוט כידוע אסור להטמא למת מלבד ל- 7 קרובים אבל לכה"ג נאמר: "לאביו ולאמו לא יטמא" והגמ' דנה באיסור המפורט בתורה לאביו ולאמו, מדוע לא מספיק היה לכתוב אחד מהם והיינו למדים את איסור הטומאה לשני מכח בנין אב – מסברה. וכך אומרת הגמ' אם כתב אביו לא היינו לומדים אמו, משום שלגבי אמו יש לנו עדות ברורה לכך שזו אמו, אבל ביחס לאב אין לנו אלא חזקה, בדרך כלל לזוגות הנשואים נולדים ילדים שמתייחסים אחר הבעל אבל אין כאן ראיה מוחלטת, מה שאין כן אמו של הוולד היא האם באופן החלטי.

על דברי גמ' אלו מפורסמת מאד בעולם התורה קושייתו של אחד מהראשונים הרי צרפתי בשו"ת הרשב"א ח"א סי' כ"ז: מדובר כאן בכה"ג שאמו נפטרה ואנו אומרים שאילולא היה כתוב מפורשות בפסוק שאסור לכה"ג להטמא לאמו היינו אומרים שלאמו חייב הכה"ג להטמאות למרות שהכתוב כבר גילה לנו שלאביו אסור לו להטמאות, וזאת משום שהיינו אומרים שמה שנאמר בתורה שאסור לכה"ג להטמא לאביו אין זה משום איסור הטומאה לקרובים, אלא משום שאנו חוששים שמא אביו של אותו כה"ג אינו אביו, משא"כ לגבי האם שאנו יודעים בבירור שזוהי אמו יתכן שמותר לו להטמא לה, שואל הרי צרפתי: כה"ג שאביו נפטר ויש לנו מקום לחשוש שמא אביו הנפטר אינו אביו, נמצא שהכה"ג מחולל מקדושת כהונה, שהרי הוא ממזר, אין שום אפשרות בעולם לומר שהאדם שנשא את אמו של הכה"ג וחי אתה כל השנים, ונולד להם בן שאינו ממנו, והבן אינו ממזר. והרי לממזר אין קדושת כהונה, כיצד יתכן א"כ שהיינו טועים לומר שמה שנא' בתורה שאסור לכה"ג להטמא לאביו המת אין זה משום שכה"ג אינו נטמא לקרובים.

לאמו הוא כן נטמא ואסור לו להטמא לאביו מחשש שמא אביו אינו אביו, ואילו היינו בטוחים שאביו הנפטר הוא אביו היינו מתירים לו להטמא, במקרה כזה היה צריך להיות הדין שיכול הוא להטמא לאביו ממה נפשך אם הוא באמת כה"ג בקדושת כהונה, בהכרח שאביו הנפטר הוא אביו האמיתי, ואם יש לנו מקום לחשוש שמא אותו נפטר אינו אביו, מ"מ לממזר אין קדושת כהונה ומדוע שלא יטמא לו הוא הרי בכלל לא כהן.

הרשב"א בעצמו שם בתשובה מאריך ליישב את הקוש' החריפה ואחריו האריכו האחרונים בעשרות תירוצים שונים. מענינת מאד תשובתו של החת"ס הנמצאת בשו"ת חת"ס יור"ד. טוען החת"ס שאנו תמיד הולכים אחר חזקה ואחר רוב ותולים שבעל האם הוא גם האב של הבן, ואין בזה שום מקום להסתפק, אבל מתבאר בכמה אופנים שכאשר האב מתכחש מאבהות על בנו באופן שאנו תולים שהאב אינו צודק, מ"מ האב לעצמו נאמן. וא"כ יש מקום להעמיד את הפסוק באופן שהאב התכחש לאבהות על בנו, וכיוון שההתעסקות במת היא לצורך האב היה מקום לומר, למרות שהאב אינו נאמן בהכחשתו, מ"מ כאשר אנו דנים ביחס לתועלת האב אנו צריכים לומר, הרי האב טען שבן זה איננו בנו ואין לנו ראיה מוכחת נגד טענה זו, ולכן במקרה כזה אמרה התורה שא"צ הכה"ג להטמא לאביו. מה שא"כ אמו דידעינן, ושם לא מועילה שום הכחשה היינו סבורים לומר שבכהאי גוונא יטמא הכה"ג לאמו, קמ"ל בתורה שגם בכהאי גוונא אין לו לכה"ג להטמא לאמו משום שהתורה מנעה את ההטמאות מעצם קדושת הכה"ג ולא משום שאנו מסתפקים באבהות או באמהות.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר