טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

וצווח ריש לקיש כי כרוכיא – עגור אפור

 

"ר' אסי לא על לבי מדרשא, אשכחיה לרבי זירא, אמר ליה: מאי אמור האידנא בי מדרשא? אמר ליה: אף אנא לא עייל, ר' אבין הוא דעייל ואמר: חברותא כולה כר' יוחנן, וצווח ריש לקיש כי כרוכיא ויצאה... והיתה, וליכא דאשגח ביה" (קידושין, מד ע"א).

פירוש: מסופר: פעם אחת ר' אסי לא על לבי מדרשא [נכנס לבית המדרש]. אשכחיה [מצא את] ר' זירא, אמר ליה [לו]: מאי אמור האידנא בי מדרשא [מה אמרו עכשיו בבית המדרש]? אמר ליה [לו]: אף אנא [אני] לא עייל [נכנסתי]. והוסיף ר' זירא: אבל ר' אבין הוא דעייל [שנכנס] ואמר: חברותא [החבורה] כולה סבורה כשיטת ר' יוחנן שמחלק בנערה בין קידושין וגירושין. וצווח ריש לקיש כנגדם בקול רם כי כרוכיא [ככרוכיה]: הלא נאמר "ויצאה... והיתה" (דברים כד, ב), שהכתוב משווה קידושין לגירושין לכל דבר, וליכא דאשגח ביה [ולא היה מי שישגיח בו, בדבריו] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: עגור אפור          שם באנגלית: common crane          שם מדעי: Grus grus


הנושא המרכזי: לזיהוי הכרוכיא והעגור 

 

כרוכיא – עגור

רש"י מפרש: "כי כרוכיא - תרגום של עגור גרוא"ה בלע"ז". את לעז זה מתרגם ד"ר מ. קטן(1) לעגור. שמו הלטיני של העגור הוא Grus ובצרפתית בת זמננו הוא נקרא Grue (תמונות 1,3). ניתן למצוא קשר בין השמות הלטיני והעברי של העגור שהרי הוא gru בתוספת העיצור "א" המקובל בספיחה תחילית במילים שאולות בעיקר מיוונית. מקור השם הלטיני הוא בשורש הפרוטו-הודו-אירופי gere שמשמעותו "לצעוק בצרידות". ניתוחים אטימולוגיים (ראו למשל כאן) מצביעים על הקשר לשמו של העגור בשפות אירופאיות דוגמת ה – crane באנגלית. ייתכן, אם כן, שקיים כאן גם דמיון פונטי לכרוכיא (כרוכיא = כרו = גרו = גרוא"ה שהרי "כ" מתחלפת עם "ג" לפי גיכ"ק, אותיות החיך). ניתוח זה הולם היטב את הביטוי המובא בסוגייתנו "וצווח ריש לקיש כי כרוכיא" (ניתן לראות ולשמוע כאן) אם כי קיימים מיני עופות נוספים הצווחים בצרידות. יש המזהים את ה – gru עם האווז שאף קולו נשמע כצעקה צרודה. בדומה לשם הארמי גם בערבית נקרא העגור כּוּרְכִּי (كركي). הראשון לתרגם כך היה הרס"ג שהתבסס על השם הערבי ובעקבותיו מפרשי ימי הביניים והמפרשים החדשים. באופן דומה מזהה גם ח. י קאהוט ב"ערוך השלם" (ערך "כורכיא"). קולו המיוחד של העגור נובע אולי מהמבנה ה"כרוך" של קנה העגור. הקנה ארוך מאד ומפותל בצורת S בתוך עצם החזה, והוא האחראי לקולם העמוק והמיוחד. היה מי שראה במבנה הכרוך של קנה העגור הסבר לשם "כרוכיא". השוואה של מכלול שמות העגור בשפות השונות רומזת לאפשרות שמדובר בשם אונומטופֵאי (תודה לר' יוסי אביב"י על הניתוח האטימולוגי).

את השם כרוכיא אנו מוצאים גם בתרגום יונתן לפסוק בירמיהו (ח ז'): "גַּם חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ וְתֹר וְסִיס וְעָגוּר שָׁמְרוּ אֶת עֵת בּאָנָה וְעַמִּי לֹא יָדְעוּ אֵת מִשְׁפַּט ה'". מתרגם יונתן: "אַף חִוָרִיתָא בִּשְׁמַיָא יָדְעָא זִמְנָהָא וְשַׁפְנִינָא וְכוּרְכַיָא וּסְנוּנִיתָא נַטְרִין יַת עִדַן מֵיַעלְהוֹן וְעַמִי לָא הֲווֹ יָדְעִין לְמֶעְבַּד יַת קְיָמָא דַיָי". באופן זה מתרגמים גם התרגום הארמי והסורי. גם כאן מזכיר רש"י את שם העוף "גרוא"ה", הנקרא בלשוננו עגור, כתרגום ל"כרוכיא" אלא שפירוש זה מתייחס לסיס ולא לעגור המופיע אחרון ברשימת העופות בפסוק: "ותור וסיס ועגור - ושפנינא וכורכיא וסנוניתא, כורכיא גרוא"ה בלעז סנונית ארונדיל"א בלעז". המכנה המשותף בין שני הפירושים הוא משמעות השם הארמי כרוכיא אלא שהשם העברי איננו עקבי והוא סיס או עגור הצעה שהיא בעלת סבירות נמוכה. 

על פי חלק מהמפרשים שני מיני עופות אלו מוזכרים בפסוק נוסף: "כְּסוּס עָגוּר כֵּן אֲצַפְצֵף אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה דַּלּוּ עֵינַי לַמָּרוֹם אֲדֹנָי עָשְׁקָה לִּי עָרְבֵנִי" (ישעיהו, לח י"ד). יש הסוברים שהעגור הוא תואר השם ל"סוס" ואילו אחרים סבורים שחסרה כאן האות "ו" ויש לקרוא "כסוס ועגור". "מצודת ציון" למשל מפרש: "כסוס עגור - כמו כסוס ועגור והם מיני עופות וכן ותור וסיס ועגור". גישה זו מסתברת יותר משום שבירמיהו אנו מוצאים "ותור וסוס ועגור שמרו עת בואנה" שם לא ניתן לצרף את "עגור" ל"סוס". הרד"ק מציג את שתי הגישות:

"כסוס עגור - חסר וי"ו השמוש, ופירוש כסוס ועגור, וכן שמש ירח, ראובן שמעון, והדומים להם, וסוס הוא עוף, והוא נכתב בירמיה ותור וסיס ועגור, ותרגם יונתן וכורכיא, ובדברי רבותינו ז"ל קם ריש לקיש וצוח ככרוכיא, ופירש רש"י שהוא גרוא"ה בלע"ז, ועגור, תרגם יונתן וסנוניתא והוא סנונית הנזכר בדברי רז"ל, ופירוש רבינו האיי כטאף בערבי והוא שקורין ארונד"א, אבל בכאן תרגם יונתן כסוס עגור בענין אחר כמשמעו כמו סוס ורוכבו כסוסיא דאחיד ומנציף כן נצפית, תרגם עגור כענין צפצוף, וענין מנציף כמו הפוך בדברי רז"ל סוס שצנף, אמר אני בחליי אצפצף כמו העופות המצפצפים ואהגה כמו היונה והוא נהימות החולה בחליו".
 

כרוכיא – כחל או עורב

בין החוקרים אנו מוצאים שני זיהויים ל"כרוכיא" המבוססים על דמיון שם זה לאחד משני שמות לטיניים. רבי בנימין מוספיא כתב ב"מוסף הערוך" (ערך "כורכיא"): "... כן בלשון יוני והוא עוף כמו עורב". ל. לויזון וח. י. קאהוט שיערו שכוונתו לשם היווני κόραξ כלומר עורב (Corex) (תמונה 6). מ. דור הציע שהכוונה לכחל (תמונה 2) ששמו המדעי הוא Coracias. את שם זה קבע אריסטו והוא מציין מין הבולט בקולו הצרחני. פירוש שמו המדעי של הכחל (Coracias garrulus) "צווחן דמוי עורב". garrulous הוא שמו המדעי של העורבני ושם זה מבטא את דמיונו לעורבים הן בצורתו והן בקולותיו. גם הכחל מקייץ בארץ בדומה לסיס ולסנונית. ייתכן וגם בעל "מוסף הערוך" התכוון למין דומה לעורב ולא לעורב עצמו שהרי כתב "והוא עוף כמו עורב" ולא עורב. מ. דור תומך בסברה שכורכיא הוא הכחל הן בגלל הדמיון לשם הלטיני והן משום שאת הכחל רואים עומד בודד וצורח כדברי הגמרא "וצווח ריש לקיש כי כוריכא".
 

תמונה 1.  עגור אפור         צילם:  Andreas Trepte		תמונה 2.  כחל         צילם:   (Christian Svane (csv

 

תמונה 3.  עגורים אפורים בעמק החולה       צילם: אהד איילי		תמונה 4.  סנונית מערות        צילם: J.M.Garg

   

מהו עגור?

כפי שמשתמע מרש"י בסוגייתנו ה"עגור" המקראי הוא המין הנקרא גם בימינו עגור אלא שמפירושו לפסוק בירמיהו עולה שהעגור הוא סנונית. המקור לזיהוי זה הוא התרגום (שם) שפירש את השם "עגור" "סנוניתא". בערוך (ערך "כורכיא") אנו מוצאים: "... קם ריש לקיש צווח כי כורכיא ויצאה והיתה וליכא דמשגח ביה. וסיס ועגור תרגומו וכורכיא וסינונית. ואת החגב למינהו תרגום ירושלמי כרוכה למינה". הסיס הוא כורכיא ואילו העגור הוא "סינונית". אבן ג'נאח (שורש ע.ג.ר): "ותור וסיס ועגור פרשו בו סנוניתא והיא בלשון ערבי כטאף [וכן אמר התרגום ושפנינא וכרכיא וסנוניתא] וכן פרש בו רבינו האי ז"ל ב"פרוש שבת". ב"פירוש שבת" הכוונה לדברי הגמרא "אימת סנונית על הנשר" (שבת, עז ע"ב). אמנם חלק ממיני הסנוניות נקראים בערבית בשם סנונו (سنونو) אך מינים אחרים במשפחה כמו סנונית הסלעים, כוכית גדות טסית אכן נקראים ח'טאף (خظاف). הרד"ק (ספר השורשים ערך "סוס") מוסיף גם את פירוש רש"י: "ושם עוף בזה השם כסוס עגור כן אצפצף. פירוש כסוס ועגור כמו שמש וירח. ובמקום אחר אמרו ביו"ד תחת הו"ו ותר וסיס ועגור. והוא שם עוף. ואמר בו התרגום ושפנינא וכורכיא וסנוניתא ובדברי רז"ל קם ריש לקיש צוח ככורכיא ופירש רבינו שלמה ז"ל גרוא"ה בלעז". הרד"ק משמיט מדברי רש"י את הקשר בין "כרוכיא" ו"עגור" ובערך "עגר" כתב: "... ותר וסיס ועגור אמר בו התרגום וסנוניתא, היא סנונית הנזכרת בדברי רבותינו ז"ל אימת סנונית על הנשר. ופירש רבינו היי ז"ל כטא"ף בערבי והוא שקורין לו בלעז אר"ונדונא. ויש מפרשים עגור הוא עוף שמצפצף בלשון בני אדם כשמלמדין אותו. גאצ"ה בלעז". 

הצעתם של ה"יש מפרשים" מזכירה לנו את כישוריהם של התוכים לחקות בני אדם ולהשמיע צרחות הנשמעות למרחקים. הלעז גאצ"ה הוא כנראה שמו של התוכי אפרור אפריקני (תמונה 5) הנחשב לתוכי בעל כושר החיקוי הטוב ביותר(2). כינויו של האפרור האפריקני הוא ג'אקו ובספרדית yaco(3). מין זה שימש כחיית מחמד כבר מהעת העתיקה וקיימות עדויות בנות אלפי שנה על גידולו(4).

מ. דור מצטרף למסורת זיהוי ה"עגור" כסנונית, ובעיקר סנונית המערות, מכמה סיבות. לדעתו הביטוי "כסוס עגור כן אצפצף" רומז על עוף בגודל קטן המצפצף ולא על העגור שקולו החזק מגיע למרחק של עד 2 ק"מ. הצפצוף במקרא הוא צליל חלש, רפה כדברי הנביא ישעיהו (ח י"ט): "דרשו אל האובות והידעונים, המצפצפים והמהגים". מפרש רש"י: "דרשו אל האבות וגו' המצפצפים והמהגים - לשון גנאי הוא שאף הדבור אין בהם אלא כעופות הללו שמפטפטין בקולם לשון ציפצוף והגה נופל בעופות כסוס עגור כן אצפצף אהגה כיונה וכן מצינו לשון ציפצוף בקול נמוך שנאמר והיה כאוב מארץ קולך ומעפר אמרתך תצפצף". האובות המצפצפים או מהגים, הם רוחות מתים המצויים בשאול, וקולותיהם חלשים ודורשים רוב קשב, שאותו מספקים המעלים באוב. בנוסף לכך קשה להניח שחזקיהו יכול היה לצעוק, בעת תפילתו לקב"ה, כעגור בעת שהיה על ערש דווי.

הסנונית עשוייה לשמש כתקבולת לסיס משום ששני מינים אלו בגודל דומה, מתעופפים בלהקות ובעלי קול בולט אם כי שקט הדומה לצפצוף. העגור הוא עוף גדול שגובהו מגיע ל – 140 ס"מ המשמיע קריאות רמות. הפסוק בירמיהו מחזק את ההשערה שמדובר בצפור קטנה משום שהיא נכללת בין מיני עופות קטנים כסיס ותור. מ. דור מבחין בפסוק בירמיהו בין החסידה החולפת בשמי הארץ בסתיו ובאביב בדרכה לאפריקה במועדים קבועים ("ידעה מועדיה") לבין המינים המקייצים הדוגרים בארץ ושוהים בה באביב ובקיץ ("שמרו את עת באנה"). התור, הסיס והסנונית הם מינים מקייצים בניגוד לעגור האפור החורף בארץ ודוגר בצפון. העגור דומה לחסידה בגודלו ולכן הנביא היה צריך לצרף אותו לחסידה בתקבולת ולא לעופות קטנים כסיס והתור.  
 

תמונה 5.  אפרור אפריקני       צילם: L.Miguel Bugallo Sánchez		תמונה 6.  עורב אפור

 
 

---

(1) ב"אוצר לעזי רש"י". 
(2) תודה לר' יוסי אביב"י על עזרתו בזיהוי הגאצ"ה.
(3) האות c בלטינית נהגית כאות ק או כאות צ העבריות. משום כך, למשל, המלה circus נהגית בעברית קרקס, והמלה cicero נהגית קיקרו וגם ציצרו.
(4) השם תוכי המוזכר ביבוא של חירם מתרשיש: "... אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ נֹשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף שֶׁנְהַבִּים וְקֹפִים וְתֻכִּיִּים" (מלכים א', י כ"ב) מתייחס כנראה לטווס משום שהשם תוכי שניתן ל – Parrot הוא שם מחודש. ראו במאמר "אייתו לקמיה רישא דטיוסא בחלבא".  

 

רשימת מקורות:

מ. דור, 'החי בימי המקרא המשנה והתלמוד', תל אביב תשנ"ז, עמ' 142-144.

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)