הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
מדוע אין הלכה כרב?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נזיר טו ע"א-ע"ב
מתני'. הריני נזיר לכשיהא לי בן ונזיר מאה יום, נולד לו בן עד שבעים - לא הפסיד כלום,
לאחר שבעים - סותר שבעים, שאין תגלחת פחות משלשים יום.
גמ'. אמר רב: יום שבעים עולה לכאן ולכאן.
תנן: נולד לו עד שבעים - לא הפסיד כלום; ואי סלקא דעתך עולה לכאן ולכאן, איתגורי מיתגר!
אלא, בדין הוא דלא ליתני עד שבעים, ומשום דקתני סיפא אחר שבעים - סותר שבעים, קתני רישא שבעים.
ת"ש מסיפא:
נולד אחר שבעים - סותר שבעים!
מאי אחר? אחר אחר.
אבל אחר ממש מאי? הכי נמי דלא סתר,
אי הכי, מאי איריא דתני נולד עד שבעים לא הפסיד כלום? אפי' אחר שבעים נמי, הא אמרת לא סתר!
אלא ש"מ אחר ממש,
וכן מתני' לרב! שמע מינה.
ורב כמאן אמרה לשמעתיה?
מבנה הסוגיה:
1.
דין המשנה:
מתני'. הריני נזיר לכשיהא לי בן ונזיר מאה יום, נולד לו בן עד שבעים - לא הפסיד כלום,
לאחר שבעים - סותר שבעים, שאין תגלחת פחות משלשים יום.
2.
חידושו של "רב":
גמ'. אמר רב: יום שבעים עולה לכאן ולכאן.
3.
קושיה על רב ממשנתנו:
תנן: נולד לו עד שבעים - לא הפסיד כלום; ואי סלקא דעתך עולה לכאן ולכאן, איתגורי מיתגר!
4.
דחיית הקושיה והסבר לשון המשנה:
אלא, בדין הוא דלא ליתני עד שבעים, ומשום דקתני סיפא אחר שבעים - סותר שבעים, קתני רישא שבעים.
5.
קושיה על "רב" מהסיפא של המשנה:
ת"ש מסיפא:
נולד אחר שבעים - סותר שבעים!
6.
דחיית הקושיה:
מאי אחר? אחר אחר.
7.
דחיית הדחייה וחוזרת הקושיה על רב:
אבל אחר ממש מאי? הכי נמי דלא סתר,
אי הכי, מאי איריא דתני נולד עד שבעים לא הפסיד כלום? אפי' אחר שבעים נמי, הא אמרת לא סתר!
אלא ש"מ אחר ממש,
8.
מסקנה - לא כרב:
וכן מתני' לרב! שמע מינה.
9.
ורב כמאן אמרה לשמעתיה?
הגמרא שואלת מה היה המקור התנאי של "רב"?
9.1
וקשה מאד. הרי דברי רב כבר נדחו ומדוע ממשיכים לדון על דבריו? הרי ניתן כך לומר על כל אמורא שדבריו נדחו ולשאול "ו... כמאן אמרה לשמעתיה".
9.2
הביטוי "כמאן אמרה שמעתיה" - 5 מופעים בש"ס. 3 פעמים על "רב"; פעם אחת על רבי יוחנן ופעם אחת על רב הונא.
ויש להבחין: בכל שאר 4 הפעמים מובא הביטוי "מכדי.." לפני הביטוי "כמאן אמרה..." - פתיחה לקושיה, ואילו בסוגייתנו - מופע יחידאי בש"ס - הביטוי מלמדנו שהגמרא מחפשת מקור אחרי שכבר נדחית דעתו של "רב".
אלא יש לומר שמדובר ב"לשון נזיר משונה" והמשמעות היא, שלמרות שיש קושיה על רב בכל זאת מחפשים מקור שאולי רב יוכל לסמוך עליו, וכך במהלך הסוגיה הגמרא מוצאת מקור תנאי שאפשר לרב לסמוך עליו, אבל מכיוון שזה לא מוכרח לכן לא מתבטלת כאן הקושיה על רב.
9.3
ובכלל קשה, הרי "רב" יכול לחלוק על משנה על פי הכלל "רב תנא הוא ופליג".
9.4
אלא יש לומר שרב בא להסביר את משנתנו שהיא "סתם משנה" ולכן כל הדיון הוא מה סוברת משנתנו, ובזה אין לרב "יתרון" בגלל היותו "תנא".
10.
נסיון למצוא מקור תנאי ל"רב":
אילימא כאבא שאול, דתנן: הקובר את מתו שלשה ימים קודם לרגל - בטלה ממנו גזירת שבעה, שמנה ימים קודם לרגל - בטלה ממנו גזירת שלשים, ומותר לספר ערב הרגל, ואם לא סיפר ערב הרגל - אסור לספר אחר הרגל;
תלמוד בבלי מסכת נזיר דף טו עמוד ב
אבא שאול אומר: אפי' לא סיפר קודם הרגל - מותר לספר אחר הרגל, שכשם שמצות שלשה מבטלת גזירת שבעה, כך מצות שבעה מבטלת גזירת ל';
מ"ט דאבא שאול? לאו משום דקסבר: שביעי עולה לכאן ולכאן;
11.
דחיית ההוכחה מהמקור - "אבא שאול":
דלמא עד כאן לא קאמר אבא שאול - אלא באבילות ז' דרבנן,
אבל בנזיר דאורייתא לא!
12.
נסיון למצוא מקור תנאי נוסף ל"רב":
אלא רב דאמר כר' יוסי; דתניא, ר' יוסי אומר: שומרת יום כנגד יום, ששחטו וזרקו עליה בשני שלה ואח"כ ראתה - הרי זו אינה אוכלת, ופטורה מלעשות פסח שני;
מ"ט דר' יוסי?
לאו משום דקסבר: מקצת היום ככולו.
13.
דחיית ההוכחה מהמקור - "רבי יוסי":
ממאי? ודלמא משום דקסבר: מכאן ולהבא הוא מטמא!
14.
דחיית דחיית ההוכחה [בסעיף 13]:
ומי סבר ר' יוסי הכי? והתניא, ר' יוסי אומר: זב בעל שתי ראיות ששחטו וזרקו עליו בשביעי,
וכן שומרת יום כנגד יום ששחטו וזרקו עליה,
ואח"כ ראו,
אע"פ שמטמאין משכב ומושב למפרע - פטורין מלעשות פסח שני!
15.
דחיית האמור בסעיף 14:
מאי למפרע? מדרבנן.
16.
ההוכחה לאמור בסעיף 15:
הכי נמי מיסתברא, דאי ס"ד מדאורייתא, אמאי פטורין מלעשות פסח שני?
17.
לעולם אימא לך: טומאה דאורייתא, תהום דזיבה התירו.
חזרה לאמור בסעיף 14.
ראה ב"שוטנשטיין", הערה 18, שמסכם, שכפי הנראה רב פירש את דברי רבי יוסי ש"עולה לכאן ולכאן" [אולם אין זה פירוש הכרחי בדעת רבי יוסי, ראה שם, ב"שוטנשטיין"].
18.
חזרה לאמור בסעיף 15.
ואף רבי אושעיא סבר: למפרע - מדרבנן; דתניא, רבי אושעיא אמר: (אבל) הרואה זב בשביעי שלו - סותר את שלפניו,
ואמר ליה ר' יוחנן: לא נסתור אלא יומו.
מה נפשך?
אי סתר, כולהו סתר!
אי לא סתר, לא נסתור ולא יומו!
אלא אימא: לא נסתור ולא יומו...
19.
הפרשנים דנים בהרחבה כיצד פוסקים בכל הנושאים שהובאו בסוגייתנו.
20.
רמב"ם הלכות נזירות פרק ד הלכה ד:
כיצד האומר הריני נזיר כשיהיה לי בן, והריני נזיר מאה יום והתחיל בנזירות שלו ונולד לו בן, אם נשאר מן המאה שנדר שלשים יום או יתר כשנולד הבן לא הפסיד כלום, שהרי פוסק נזירות שלו ומתחיל ומונה של בנו ומגלח ומביא קרבנותיו ומשלים השלשים או יתר שנשארו מנזירותו ומגלח לנזירותו, ואם נשאר מן המאה פחות משלשים סותר עד שבעים.
21.
לחם משנה הלכות נזירות פרק ד הלכה ד:
... וממ"ש רבינו ז"ל ואם נשאר מן המאה פחות משלשים משמע דלית ליה כרב דאמר בגמרא יום שבעים עולה לכאן ולכאן דלדידיה אפי' נולד ביום שבעים ואחד נמי מתחיל נזירות בנו דיום שבעים ואחד עולה לכאן ולכאן ולא בעינן שלשים וכדאמרו שם בגמ'...
הרמב"ם פסק שלא כרב!
22.
והרי מכך שהגמרא דנה הרבה בדברי רב ההלכה היתה צריכה להיות כמותו על פי הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה", ולכן יש לצרף לכאן מה שכתבנו לעיל בסעיפים 8-9.4 .
