הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"תיקו"-"תיבעי"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נזיר יג ע"א-ע"ב
בעא מיניה רבי אבא מרב הונא: הריני נזיר לכשיהיה לי בן והפילה אשתו, והפריש קרבן וחזרה וילדה, מהו?
אליבא דמאן?
אי אליבא דר"ש, מאי תיבעי ליה? הא אמר ר"ש: ספק נזירות להחמיר!
ואלא אליבא דרבי יהודה, דאמר: ספק נזירות להקל, מאי? קדוש או לא קדוש?
מאי נ"מ? לגיזתו ולעבוד בו?
תיקו.
בעא מיניה בן רחומי מאביי:
הריני נזיר לכשיהא לי בן, ושמע חבירו ואמר ועלי, מהו?
אדיבוריה משמע, או אגופיה משמע?
את"ל אגופיה משמע, אמר הריני נזיר לכשיהא לי בן, ושמע חבירו ואמר ואני, מהו?
אנפשיה קאמר, או דילמא ה"ק: רחימנא לך כוותיך?
את"ל כל באנפיה
תלמוד בבלי מסכת נזיר דף יג עמוד ב
כסיפא ליה מילתא, אמר הריני נזיר לכשיהא לפלוני בן, ושמע חבירו ואמר ואני, מהו?
מי אמרינן: שלא בפניו אנפשיה קאמר, או דילמא הכי קאמר ליה: רחימנא ליה כוותיך?
תיבעי.
נעיר לגבי 3 עניינים:
1.
רבו הפירושים על הסבר הסוגיה הנ"ל ועל משמעות הביטויים: "אנפשיה"; "אדיבוריה"; "אגופיה".
2.
רבו הפירושים על התלות בין כל קטע לקטע הקודם לו, ובמיוחד בביטוי "אם תימצי לומר". ותלוי מאד בשיטת הרמב"ם שמכריע באופן כללי כ"אם תימצי לומר". כלומר, אם הגמרא מציגה שתי אפשרויות, וממשיכה לדון לפי אפשרות אחת, הרי שאותה אפשרות תיפסק להלכה.
3.
הבעיה הראשונה הסתיימה ב"תיקו" והבעיה השניה הסתיימה ב"תיבעי".
3.1
ראה ב"מתיבתא", הערה ג, בשם רבינו פרץ שפירוש "תיבעי" הוא כמו "תיקו" בכל הש"ס. ובמקום אחר אומרים הפרשנים שלשון "תיבעי" משמעותו שלמסקנה הבעיה נשארת בספק. והלשון "תיבעי" [במקום "תיקו"] הוא בגלל "לשון נזיר משונה".
4.
לגבי הבעיה הראשונה שהסתיימה בגמרא ב"תיקו":
רמב"ם הלכות נזירות פרק ט הלכה יג:
האומר הריני נזיר כשיהיה לי בן והפריש קרבן והפילה אשתו וחזרה וילדה, הרי הקרבנות ספק ואסורין בגיזה ובעבודה.
כסף משנה הלכות נזירות פרק ט הלכה יג:
[יג] האומר הריני נזיר וכו'. בפ"ב דנזיר דף י"ג) בעיא ועלתה בתיקו:
4.1
בדין זה הגמרא הסיקה "תיקו", ובדרך כלל ב"תיקו" פוסקים לחומרא, וכך גם כאן פוסק הרמב"ם.
5.
לגבי הבעיה השניה שהסתיימה בגמרא ב"תיבעי":
רמב"ם הלכות נזירות פרק ב הלכה ז:
האומר הריני נזיר כשיהיה לפלוני בן ושמע חבירו ואמר אני, הרי זה ספק שמא לא נתכוון אלא להיות נזיר כמותו או לומר שאני אוהב אותו כמותך, וספק נזירות להקל.
כאן הפסק בסופו של דבר הוא "לקולא". לפי הכלל של "תיקו" [ואולי כך אפשר היה לחשוב גם של "תיבעי"] הההלכה למעשה היתה צריכה להיות ספק - לחומרא, אלא, שהכלל של "ספק נזירות להקל" גובר עליו.
5.1
ואולי בדיוק בגלל זה הבעיה בסוגיה זו מסתיימת ב"תיבעי" ולא ב"תיקו".
6.
וכבר כתבנו במקום אחר, שאולי ההבדל בין "תיקו" ל"תיבעי" הוא על פי דברי המהרש"ל ביחס ל"תיקו", שאי אפשר ליישב את "תיקו" כי הספק קבוע, ואולי נוכל לומר לפי זה ש"תיבעי" אולי רומז שכן ניתן לפיתרון על ידי חכמי הדורות.
ונראה שדברים אלה מתאימים גם לדברינו לעיל בסעיף 5.1
