סקר
איך הלימוד שלך בעקבת הקורונה?






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

בזורע שבת וחרדל בשנים ושלשה מקומות – שבת ריחני

 

"אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא, אמר נחום הלבלר: כך מקובלני מרבי מיאשא, שקיבל מאבא שקבל מן הזוגות שקבלו מן הנביאים, הלכה למשה מסיני: בזורע שבת וחרדל בשנים ושלשה מקומות, שנותן פאה מכל אחד ואחד; ואילו יהושע וכלב לא קחשיב, שמע מינה" (נזיר, נו ע"ב).

פירוש: אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אַף אֲנַן נַמִי [אנו גם כן] כך תָּנֵינָא [שנינו], אָמַר נַחוּם הַלַּבְלָר: כָּךְ מְקוּבְּלַנִי מֵר' מְיָאשָׁא שֶׁקִּיבֵּל מֵאַבָּא, שֶׁקִּבֵּל מִן הַזּוּגוֹת, שֶׁקִּבְּלוּ מִן הַנְּבִיאִים: הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי בַּזּוֹרֵעַ צמחי שֶׁבֶת וְחַרְדָּל בִּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת נבדלים בתוך שדה אחד, שֶׁנּוֹתֵן (מניח) פֵּאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד ממינים אלו לעצמו, ולא יתן פאה אחת עבור כולם. וְאִילּוּ את שמם של יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב לֹא קָחָשֵׁיב [מנה], אף על פי שהם היו הזקנים שמסרו ממשה לנביאים. שְׁמַע מִינָּהּ [למד מכאן] שכששונים מסורת אין מונים את כל האנשים שמסרוה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: שבת ריחני   שם באנגלית: Dill   שם מדעי: Anethum graveolens


נושא מרכזי: מהו השבת וכיצד גידלו אותו?


השבת והחרדל הוזכרו בסוגייתנו רק כבדרך אגב וכראיה לכך שאין מזכירים את שמות מעבירי שמועה אלא אם כן הם ראשונים או אחרונים בשרשרת המסורת. על פי גרסת רש"י גידולים אלו כלל לא מופיעים בסוגייה: "הכי גרסינן - הזורע את שדהו שני מיני חטין אם עשאן גורן אחת נותן פאה אחת, דהואיל ובשדה אחת זרען, אף על פי שהן שני מינים, הואיל ושניהם מין חטין אינו חייב אלא פאה אחת אלא אם כן שם דעתו לחלקן ולעשות מהן שתי גרנות. ואית ספרים דכתיב בהו הזורע שבת וחרדל אני"ס בלע"ז ותו לא, ואנן לא גרסינן לה".

ההלכה של הזורע שבת וחרדל מופיעה במשנה בפאה (פ"ג מ"ב): "המנמר את שדהו ושייר קלחים לחים, רבי עקיבא אומר: נותן פאה מכל אחד ואחד, וחכמים אומרים מאחד על הכל. ומודים חכמים לרבי עקיבא בזורע שבת או חרדל בשלשה מקומות שהוא נותן פאה מכל אחד ואחד". בטעם דינם המיוחד של השבת והחרדל אנו מוצאים בירושלמי (פאה, וילנה, פ"ג הלכה א') מחלוקת: "... והתנינן מודים חכמים לר"ע בזורע שבת או חרדל בשלשה מקומות. כיני מתני' שבת בשלשה מקומות חרדל בשלשה מקומות. שמואל אמר: מפני שאין הראשון ממתין לאחרון שבהן, ור' יוחנן אמר: מפני שדרכן ליזרע ערוגות ערוגות. על דעתיה דשמואל מפריש מכל קלח וקלח, על דעתיה דרבי יוחנן מפריש מכל ערוגה וערוגה". הסברו של שמואל מתבסס על ההנחה שסדר הבשלת הגידולים הוא על פי מועד זריעתם. הנחה נוספת היא שכל הצמחים בערוגה נובטים ומבשילים באופן סימולטני. לדעת רבי יוחנן השבת והחרדל הם תבלינים שגידלו אותם גם בערוגות קטנות ומכאן ההלכה המיוחדת להם. מפרש רש"י (נדה, נא ע"א): "מודים חכמים לרבי עקיבא בזורע שבת או חרדל כו' להכי נקט הני שאין דרכן לעשות מהן ערוגה אלא זורען לתבלין בעלמא בשנים ושלשה מקומות, שבת אני"ט". גם הרמב"ם מפרש על פי שיטת רבי יוחנן: "ושבת, הוא "אלשבת". וחרדל, "אלכ'רדל". והטעם שכן דרך בני אדם לזרען מפורדות במלבנות, והוא אמרם לפי שדרכן לזרוע ערוגות ערוגות. ואין הלכה כר' עקיבה". השימוש העיקרי בחרדל היה בזרעיו ואילו בשבת השתמשו גם בזרעים ולכן היו חייבים בפאה: "... והאי דמיחייבי שבת וחרדל בפאה אף על גב דאין נותנין פאה לירק הני מיחייבי דלזרע עבידי דתנן בפ"ג [דכלאים מ"ב] חרדל מין זרעים ותנן נמי בפ"ד (מ"ה) דמעשרות השבת מתעשרת זרע וירק" (ר"ש, שם).

 

 
תמונה 1. שבת ריחני 
צילום: PatríciaR
  תמונה 2. שבת ריחני –  עלים בדוכן בשוק
צילם: אריאל פלמון

 

הרחבה  

לזיהוי השבת

השבת מזוהה על פי חלק מהמפרשים והחוקרים כצמח "שבת ריחני". השבת, ממשפחת הסוככיים, מקובל כצמח תבלין להחמצת מלפפונים ומשתמשים בו לתיבול מרקים, סלטים וכד'. בערוך מתורגם השבת לאניט"ו וכך גם בפירוש רש"י (עבודה זרה, ז ע"ב): "השבת - ירק של תבלין שקורין אוי"ר ובלשון רומי אניט"ו". אכן השם הלטיני של השבת הריחני הוא Anethum. ד"ר משה קטן ב"אוצר לעזי רש"י" מתרגם את השמות אוי"ר (בשינוי גירסה לאניי"ד (aneid)) ואת השם אניט"ו לשבת ריחני הנקרא בצרפתית בת ימינו aneth. לדעתו תרגום זה אינו מדברי רש"י משום שנוסף רק החל מדפוס שונצינו (המאה ה – 15-16). יש סוברים שהכוונה לצמחים אחרים ממשפחתו כמו הכמנון או אחישבת. אגב, הכמנון נקרא גם אניס ושם זה דומה לשם אניי"ד המיוחס לרש"י. הרמב"ם מתרגם בפיהמ"ש (פאה פ"ג מ"ב, מעשרות פ"ד מ"ה) לערבית: "אל-שבת". השם העממי הנוכחי של צמח זה בשפת העם הוא "שמיר". שם זה מבטא את הבלבול בין צמח זה לבין בן משפחתו, השומר, הדומה לשבת. 
 

ביולוגיה

השבת הריחני הוא שיח חד שנתי גבוה ממשפחת הסוככיים וגדל בתרבות או כפליט תרבות. עלי הצמח באורך של כ – 40 ס"מ דמויי נוצה. העלים גזורים פעמיים או שלוש לאונות נימיות. התפרחות בקצות הענפים בצורת סוככיים גדולים רבי קרניים (15-30) וגדולים (עד 15 ס"מ) (תמונות 3-4). עלי הכותרת בצבע זהוב לבן והפרי דו-זרעון בעל זרעים אליפטיים (תמונות 5-6). על המושגים הבוטיניים השונים ראה במשפחת הסוככיים. התפוצה הטבעית של השבת מתפרסת בדרם אירופה ומערב אסיה עד הודו. מוצאו מדרום מערב אסיה. השבת נפוץ כעשב רע בשדות בספרד, פורטוגל ובאיטליה. בארץ ניתן למוצאו כפליט תרבות בשפלה, ובצפון ומערב הנגב.
 

השימוש בשבת 

מגדלים את השבת בתרבות באיזורים טרופיים וממוזגים בעיקר באירופה, בארצות הברית בהודו וביפן. השימוש העיקרי הוא בזרעי הצמח בתעשיית המזון (החמצה), טבק, אפייה, תיבול סלטים וכמרכיב בתבלין קארי. משתמשים גם בעלים כאשר הם טריים או מיובשים לתיבול סלטים ומרקים. מפיקים מהצמח שמן אתרי בעל ארומה חריפה מתוקה הדומה לכמון (קימל). השימוש בשמן דומה לשימוש הנעשה בחלקי הצמח עצמו. את השמן האתרי מפיקים בעיקר מהזרעים משום שריכוזו בהם הגבוה ביותר (3%) אך גם משאר חלקי הצמח (ריכוז השמן האתרי הוא רק (0.3%). עיקר השימוש בצמח ברפואה העממית על ידי כתישת העלים או לעיסתם הוא להרגעה. שמו המסחרי של הצמח Dill נגזר ממילה נורדית עתיקה Dilla שפירושה להרגיע. הצמח משמש גם להסדרת העיכול, לריפוי סכרת ולרענון הנשימה.

כפי שנהוג היום גם בתקופות קדומות היה לשבת תפקיד כפול. ניתן היה לאכלו חי והשתמשו בו כתבלין בעת בישול: "השבת משנתן טעמו בקדרה, אין בו משום תרומה, ואינו מטמא טומאת אוכלים וכו'" (עוקצין פ"ג מ"ד). פוסק הרמב"ם: "השבת עד שלא נתנה טעם בקדרה יש בה משום תרומה, משנתנה טעם בקדרה אין בה משום תרומה" (תרומות פט"ו הלי"ב). מפרש הרדב"ז במקום: "השבת עד שלא נתנה טעם בקדרה וכו'. השבת הוא מין ירק וכן נקרא בערבי שבת, ומשנה היא פ"ג דעוקצין. והשבת הוא נאכל כמות שהוא חי אלא שיבושל בקדרה ולפיכך קודם שיתבשל חייב בתרומה ואחר שנתבשל ביין שהשליך כל כחו בבישול וימצא בבישול טעם השבת, כבר תמה תועלתו והנשאר ממנו הוא במדרגת השמרים שאינן ראויים לאכילה, ועל כן אינו חייב בתרומה". בתבואות הארץ ליהוסף שוורץ נאמר: "שבת בלשון ערב אלסאבּתּ. מין ירק הנאכל מבושל בתוך המאכלים והוא מעט חריף והוא דומה לירק הנקרא בלשון אשכנז קאטצען שווענצכען". 

מד"ר יואב ברזילי שמעתי שייתכן ול"שבת" המוזכר/ת בשיחתם של קיסר ורבי יהושע בן חנניא יש משמעות כפולה: "אמר לו קיסר לרבי יהושע בן חנניא: מפני מה תבשיל של שבת ריחו נודף? אמר לו: תבלין אחד יש לנו, ושבת שמו, שאנו מטילין לתוכו וריחו נודף. אמר לו: תן לנו הימנו! אמר לו: כל המשמר את השבת מועיל לו, ושאינו משמר את השבת אינו מועיל לו" (שבת, קיט ע"א). התבלין שבת מזכיר בשמו את יום השבת. מאוחר יותר הפנה את תשומת לבי הרב עקיבא האניג שיואב כיוון לדברי המהרש"א בחידושי אגדות (שם):

"תבלין אחד יש לנו ושבת כו'. שמעתי לפרש כי רמז לו תבלין ושמו שבת שיסבור הקיסר שהוא מין ירק עביד לריח ולטעם כמו ששנינו בסוף מס' עוקצין השבת משנתן טעם בקדירה וכוונת ריב"ח האמיתית על השבת גופיה ולפי הבנתו של הקיסר שהוא מין ירק דעביד לריח אמר לו הקיסר תן לי ממנו מאותו המין ירק וא"ל שאינו מועיל אלא למי ששומר שבת דהיינו כוונתו האמיתית ששבת שמה שמועיל למי ששובת בה ודו"ק".

על חלקי השבת השונים: ראו במאמר "השבת מתעשר זרע וירק וזירין".
 

          
תמונה 3. מבנה סכמטי של תפרחת השבת.
עוקצי הפרחים הם הזירין
  תמונה 4. פטרוזיליה -  משפחת הסוככיים

  

          

 תמונה 5. מבנה סכמטי של זרע משפחת הסוככיים 

 

תמונה 6. זרעי פטרוזיליה  (משפחת הסוככיים

  

רשימת מקורות:

אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 10 (עמ' 246-247, 262). 

לעיון נוסף:

להכרת השימוש בחלקי צמח השבת "השבת מתעשר זרע וירק וזירין".
אתר צמח השדה שבת ריחני


 
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר