הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כלישנא קמא; בית הלל כרבי יוסי - והרי חיו לפניו?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נזיר ט ע"א-ע"ב
הריני נזיר מלא הבית או מלא הקופה, בודקין אותו,
/מתני'/. הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה -
בש"א: נזיר, ובה"א: אינו נזיר.
אמר רבי יהודה: אף כשאמרו ב"ש, לא אמרו אלא באומר הרי הן עלי קרבן.
גמ'. הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה - ב"ש אומרים: נזיר.
ואמאי? +במדבר ו+ מכל אשר יעשה מגפן היין אמר רחמנא!
ב"ש סברי לה כר"מ, דאמר: אין אדם מוציא דבריו לבטלה;
וב"ה סברי לה כרבי יוסי, דאמר: בגמר דבריו אדם נתפס, והאי נדר ופתחו עמו הוא.
מבנה הסוגיה:
הערה: סוגיה סבוכה ולכן אעיר "רק" על כמה נקודות עקרוניות:
1.
/מתני'/. הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה -
בש"א: נזיר, ובה"א: אינו נזיר.
מחלוקת בין בית הלל ובית שמאי. בדרך כלל בית
שמאי מוזכרים לפני בית הלל במשנה.
1.1
הערה: דווקא בגלל שההלכה מנוסחת בקצרה רבו הפירושים בגמרא ובפרשנים!
2.
אמר רבי יהודה: אף כשאמרו ב"ש, לא אמרו אלא באומר הרי הן עלי קרבן.
רבי יהודה מצמצם את דינו של בית שמאי. משמע שיש מחלוקת במשנה בין "תנא קמא" לרבי יהודה כיצד להסביר את דעת בית שמאי [ובפשטות, אינם חלוקים לגבי בית הלל].
2.1
הערה: אין במשנה ממש "תנא קמא", שהרי מייד מוזכרים בית הלל ובית שמאי, אלא, מכיוון שאחר כך רבי יהודה "מצמצם" את המחלוקת, לכן חובה לומר שהיה תנא [שהוא ה"תנא קמא"] שציטט כמו שציטט את בית הלל ובית שמאי ברישא של המשנה. ["תנא קמא" כללי]
3.
הגמרא מקשה על בית שמאי:
גמ'. הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה - ב"ש אומרים: נזיר.
ואמאי? +במדבר ו+ מכל אשר יעשה מגפן היין אמר רחמנא!
4.
הגמרא מיישבת:
ב"ש סברי לה כר"מ, דאמר: אין אדם מוציא דבריו לבטלה;
וב"ה סברי לה כרבי יוסי, דאמר: בגמר דבריו אדם נתפס, והאי נדר ופתחו עמו הוא.
הגמרא תולה את מחלוקת בית הלל ובית שמאי במחלוקת עקרונית בין רבי מאיר ורבי יוסי. לפי רבי מאיר יש לתת פרשנות גם לדברים שלכאורה נראים בטלים. ואילו לפי רבי יוסי יש לפרש שאדם התכוון - כשיש סתירה בין תחילת דבריו לסיום דבריו - רק ל"גמר דבריו". [הערה: המחלוקת היא לא סביב אותו עיקרון. הכלל של "בגמר דבריו אדם נתפס" לא קשור בהכרח ל"אין אדם מוציא דבריו לבטלה"]
4.1
יש בסוגיה דיון ארוך לגבי הסבר סברת בית שמאי אעפ"י שידוע שאין הלכה כבית שמאי נגד בית הלל! אלא מוכח מכאן שלבית שמאי יש "מעמד" מיוחד [אולי בדיעבד מי שפסק כמותם - יש לזה תוקף].
4.2
ההסבר הפשוט יותר - שלפי סברת בית שמאי תובן טוב יותר גם סברת בית הלל. אבל לפי זה יוצא שלכאורה אין משמעות לכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכה כוותיה".
4.3
קושי: כיצד יתכן לומר שבית שמאי סוברים כרבי מאיר וכו', הרי בית שמאי לא הכירו את רבי מאיר - ביניהם היו כ 150 שנה.
4.4
אלא יש לומר: מדובר כאן על מחלוקות עקרוניות. רבי מאיר הולך אחרי מחשבת האדם, ועל כן יש לפרש את דבריו אפילו שלא כפשוטם . ואילו רבי יוסי מתחשב בעיקר ב"נראה" וב"גלוי", ונראה יותר שאדם חזר בו מראש דבריו והתכוון רק לסוף דבריו שהם פשוטים וברורים.
ולכן יש לומר שרבי מאיר ורבי יוסי למעשה ידעו שאלה הם שיטות בית הלל ובית שמאי [בהתאמה]. אלא שהם - רבי מאיר ורבי יוסי זכו שניסוח הכללים ייעשה בדורם ועל ידם.
4.5
מקור נוסף:
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כו עמוד א:
".. ב"ש סברי לה כרבי מאיר, דאמר: תפוס לשון ראשון, ובית הלל סברי לה כרבי יוסי, דאמר: בגמר דבריו אדם נתפס..."
4.6
וראה עוד על כך בהמשך - לגבי פסיקת ההלכה.
5.
קושיה על בית שמאי ותירוץ:
ובית שמאי נמי, נדר ופתחו עמו הוא!
אלא, ב"ש סברי לה כרבי מאיר, דאמר: אין אדם מוציא דבריו לבטלה, וכיון דאמר הריני נזיר הוה ליה נזיר, כי קאמר מן הגרוגרות ומן הדבילה לאיתשולי הוא דקאתי,
במסכת סנהרין דף טו כתבנו ש"רב" סובר כרבי מאיר! - כך משמע במסכת ערכין דף ו. האם יש כאן "שיטה" של "רב"?
6.
מחלוקת עקרונית נוספת בין בית הלל ובית שמאי:
וב"ש לטעמייהו, דאמרי: אין שאלה בהקדש, וכיון דאין שאלה בהקדש, אין שאלה בנזירות;
ובית הלל סברי כר"ש, דתנן: ור"ש פוטר, שלא התנדב כדרך המתנדבים.
תלמוד בבלי מסכת נזיר דף ט עמוד ב
7.
הגמרא קובעת שמשנתנו - שהיא "סתם משנה" - איננה כרבי נתן להלן בברייתא:
מתני' דלא כי האי תנא; דתניא: רבי נתן אומר,
בש"א: נדור ונזיר,
וב"ה אומרים: נדור ואין נזיר;
ב"ש סברי לה כר"מ וכר' יהודה,
וב"ה סברי לה כרבי יוסי.
יש דיון בפרשנים אם הגירסא בגמרא היא "מתניתין דלא כ..." או להיפך: מתניתין כ...".
בכל אופן, רבי נתן מבאר את מחלוקת בית הלל ובית שמאי באופן שונה.
8.
לשון אחר בדברי רבי נתן:
לישנא אחרינא אמרי לה:
רבי נתן אומר, בית שמאי אומרים: נדור ואינו נזיר, ובית הלל אומרים: לא נדור ולא נזיר;
ב"ש כרבי יהודה, וב"ה כר"ש.
9.
רמב"ם הלכות נזירות פרק א הלכה י:
אבל האומר הריני נזיר מן הגרוגרות או מן הדבילה וכיוצא בהן הרי זה אסור בהן ואינו נזיר.
/השגת הראב"ד/ אבל האומר הריני נזיר מן הגרוגרות וכו'. א"א זה אינו מחוור דסתם מתני' דלא כרבי נתן דקאמר לבית הלל נדור ואינו נזיר.
10.
רדב"ז הלכות נזירות פרק א הלכה י:
[י] אבל האומר הריני נזיר מן הגרוגרות וכו'. שם פ"ב הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבלה ב"ש אומרים נזיר וב"ה אומרים אינו נזיר
ואמרי' עלה בלישנא קמא מתני' דלא כי האי תנא דתניא ר' נתן אומר בש"א נדור ונזיר ובה"א נדור ואינו נזיר.
ופסק רבינו כהאי לישנא וכר' נתן דאמר אליבא דב"ה נדור ואינו נזיר
דב"ה סברי לה כר' יוסי דאמר בגמר דבריו אדם נתפס.
כיוון שאמר "הריני נזיר מן הגרוגרות" - יש כאן שני היגדים שונים. מצד אחד הנזירות עצמה ומצד שני - נדר שלא לאכול גרוגרות. ולפי רבי יוסי במצב כזה מפרשים את דבריו שחזר בו מההיגד הראשון, ורק ההיגד השני מחייב, כלומר לא תחול עליו הנזירות ויחול הנדר מן הגורגרות.
והוא מסביר שהרמב"ם פסק כ"לישנא קמא" בגמרא.
11.
הוא מעיר על השגת הראב"ד:
וכתוב בהשגות א"א כל זה אינו מחוור דסתם מתני' כר' נתן דקאמר לב"ה נדור ואינו נזיר עכ"ל.
ואם הלשון הוא מתוקן אין כאן השגה שכ"כ רבינו אסור בהם ואינו נזיר.
וע"כ יש טעות בלשון ההשגה
וכך הוא דסתם מתני' כר' נתן דאמר לב"ה אינו נדור ואינו נזיר ותפס לשון אחרון עיקר,
12.
ואינו מתיישב אצלי
דללישנא קמא מוקמינן לב"ה כר' יוסי דהלכתא כוותיה לגבי ר' יהודה
וללישנא בתרא מוקמינן לב"ה כר"ש דלית הלכתא כוותיה לגבי ר' יהודה
הוא מנמק את ההכרעה בסוגיה כלישנא קמא ולא כלישנא בתרא בכך שהלישנא קמא מתיישבת עם הקביעה שבית הלל סוברים כרבי יוסי. והכלל הוא שבמחלוקת בין רבי יוסי ורבי יהודה - הלכה כרבי יוסי, וממילא מתיישב עם הכלל שהלכה כבית הלל נגד בית שמאי.
13.
וקשה מאד:
הרי הלכה נקבעה כבית הלל נגד בית שמאי כבר בזמן תקופתם של בית הלל ובית שמאי, הרבה לפני תקופת רבי יוסי ורבי יהודה, ומה בכך שהיתה הלכה כבית הלל גם אם היה מתאים בסופו של דבר לרבי יהודה.
14.
אלא מכאן, שאם הלכה כרבי יוסי שהוא סובר שלא כבית הלל אזי ההכרעה היתה צריכה להיות על פי רבי יוסי ולא על פי בית הלל!
כלומר כשיש "התנגשות" בין שני כללי הכרעה הרי שהמסקנה הסופית תהיה ככללי ההכרעה בין התנאים האחרונים יותר [כאילו לפי הכלל של "הלכה כבתראי"].
אע"פ שמדובר בסוגייתנו שהתנאים הקדמונים שנחלקו הם "בית הלל ובית שמאי".
15.
ותו
דמתני' לא מכרעא כר' נתן דלא פליגי ב"ש וב"ה אלא לענין נזירות
אבל כ"ע מודו דהוי נדור.
הוא מביא סיבה נוספת להכרעת הרמב"ם - כמשנתנו.
כנראה שהוא לא מקבל את ההסבר בסעיף הקודם כהסבר מכריע - שיש להכריע כרבי יוסי וממילא כבית הלל.
16.
וכולי סוגיין נמי משמע דמתני' דלא כר' נתן וכלישנא קמא
נימוק נוסף לפסוק כ"לישנא קמא". אולי כוונתו היא לכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה".
17.
נימוק נוסף לפסוק כ"לישנא קמא":
ותו דלישנא קמא הוי להחמיר.
מדוע הוא מביא נימוק נוסף, אולי בגלל הקשיים שהבאנו לעיל.
18.
מסקנתו:
כללא דמילתא דברי רבינו מחוורים ולשון ההשגה בלתי מתוקן וצ"ע:
19.
הערה כללית: בדרך כלל אומרים מפרשי הרמב"ם שהוא - ככלל - מכריע כלשון ראשון בגמרא - "הלכה כלישנא קמא", וגם כשמוזכר בש"ס הביטוי "לישנא אחרינא". ואילו על הרמב"ם בסוגייתנו אף אחד מפרשניו לא מזכיר את הכלל הזה!
20.
הערה כללית: למדנו למעלה שרבי יוסי סובר ש"בגמר דבריו אדם נתפס". זה מתאים לכאורה לכלל של הלכה כ"לישנא בתרא" דווקא! ואילו שיטת רבי מאיר ש"אין אדם מוציא דברין לבטלה" - מתאימה למי שפוסק - כעיקרון - דווקא כ"לישנא קמא".
