הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ספק נזירות להקל
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נזיר ח ע"א-ע"ב
הריני נזיר מלא הבית או מלא הקופה, בודקין אותו,
אם אמר אחת גדולה נזרתי - נזיר ל' יום,
ואם אמר סתם נזרתי - רואין את הקופה כאילו היא מלאה חרדל, ונזיר כל ימיו.
...
גמ'. רואין את הקופה כאילו מלאה חרדל, ונזיר כל ימיו.
ואמאי? וליחזייה כאילו מלאה קישואין ודלועין, ותיהוי ליה תקנתא!
אמר חזקיה: במחלוקת שנויה, ור"ש היא,
דאמר: אדם מכניס את עצמו לדבר שספיקו חמור מודאי;
דתניא: הריני נזיר ע"מ שיהא בכרי זה מאה כור,
והלך ומצאו שנגנב או שאבד -
ר"ש אוסר, שספק נזירות להחמיר;
ר' יהודה מתיר, שספק נזירות להקל.
רבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבי יהודה, התם לא נחית ליה לנזירות, הכא נחית ליה לנזירות,
במאי לסלוקיה מיניה?
אמאי לא?
ליחזיה לקופה כאילו מלאה קישואין ודלועין, ותיהוי ליה תקנתא!
הא ס"ד, נזירות הוא דקביל עילויה,
מבנה הסוגיה:
1.
הריני נזיר מלא הבית או מלא הקופה, בודקין אותו,
אם אמר אחת גדולה נזרתי - נזיר ל' יום,
ואם אמר סתם נזרתי - רואין את הקופה כאילו היא מלאה חרדל, ונזיר כל ימיו...
אם הוא מפרש את נזרו - "מלוא הקופה" באופן של "סתם נזרתי" - ומתכוון כפי מה שיפרשו חכמים את לשונו. אזי מפרשים את דבריו שהתכוון לקופה מלאה חרדל, וממילא יצטרך להיות נזיר מספר רב של נזירויות, כמספר גרגרי החרדל - כלומר, כל ימיו.
2.
הגמרא מקשה:
גמ'. רואין את הקופה כאילו מלאה חרדל, ונזיר כל ימיו.
ואמאי? וליחזייה כאילו מלאה קישואין ודלועין, ותיהוי ליה תקנתא!
מדוע חכמים מפרשים שהתכוון לקופה מלאה גרגרי חרדל, הרי אולי עדיף לפרש שהתכוון לקופה מלאה קישואין ודלעין שהם גדולים ומספרם מועט משל גרגרי חרדל, וממילא יצטרך להיות נזיר במספר מועט יותר של נזירויות, ויתכן שבחייו יספיק לסיים את ימי נזרו.
3.
חזקיה עונה:
אמר חזקיה: במחלוקת שנויה, ור"ש היא,
דאמר: אדם מכניס את עצמו לדבר שספיקו חמור מודאי;
דתניא: הריני נזיר ע"מ שיהא בכרי זה מאה כור,
והלך ומצאו שנגנב או שאבד -
ר"ש אוסר, שספק נזירות להחמיר;
ר' יהודה מתיר, שספק נזירות להקל.
חזקיה אומר שמשנתנו היא לפי שיטת רבי שמעון בברייתא ש"ספק נזירות לחומרא". ומכיוון שיש ספק כיצד לפרש את דבריו - מפרשים לחומרא - שיהיה נזיר יותר פעמים [כל פעם 30 יום].
ורבי יהודה חולק על רבי שמעון.
4.
רבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבי יהודה, התם לא נחית ליה לנזירות, הכא נחית ליה לנזירות,
במאי לסלוקיה מיניה? ...
רבי יוחנן אומר שמשנתנו מיושבת גם לפי רבי יהודה, אלא, שרבי יהודה מיקל רק בספק אם בכלל קיבל עליו נזירות - כמו המקרה בברייתא - אבל במשנתנו הרי הוא התכוון בוודאות להיות נזיר והשאלה היא רק על איזה היקף הוא התכוון - במקרה כזה יש להחמיר גם לפי רבי יהודה!
5.
אם נאמר שהלכה כרבי יוחנן נגד רבו - חזקיה, הרי שמשנתנו שהיא "סתם משנה" מתאימה גם לפי שיטת רבי יהודה ומתיישבת עם הכלל הכללי, שבמחלוקת בין רבי שמעון ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה.
6.
וגם מכך שהגמרא ממשיכה לדון בשיטתו של רבי יהודה משמע שהלכה כמותו.
7.
רמב"ם הלכות נזירות פרק ב הלכה ט:
וכן האומר הריני נזיר אם יהיה בכרי זה מאה כור והלך למודדו ומצאו שנגנב או שאבד אינו נזיר וכן כל כיוצא בזה, שספק נזירות להקל.
הוא פוסק במקרה של הברייתא כרבי יהודה.
8.
רדב"ז הלכות נזירות פרק ב הלכה ט:
[ט] וכן האומר הריני נזיר אם יהיה בכרי זה וכו'. פ' ב"ש תניא הריני נזיר ע"מ שיהיה בכרי הזה מאה כור והלך ומצאו שנגנב או שאבד ר"ש אוסר ור' יהודה מתיר ופסק הלכה כר' יהודה לגבי ר"ש ובכל ספיקות נזירות פסקינן להקל כר' יהודה:
הוא קובע שבכל ספקות נזיר פוסקים כרבי יהודה להקל.
9.
כסף משנה הלכות נזירות פרק ב הלכה ט:
[ט] ומ"ש וכן האומר הריני נזיר אם יהיה בכרי זה מאה כור וכו'. שם (דף ל"ד) בסוף הפרק פלוגתא דר"י ור"ש בברייתא ופסק כר"י דהלכה כותיה לגבי ר"ש ועוד דסתם מתני' כוותיה:
הכלל הכללי הוא שהלכה כרבי יהודה נגד רבי שמעון, והוא מוסיף נימוק "דסתם מתניתין כוותיה". לא נראה שהוא מתכוון למשנתנו שאמנם רבי יוחנן קבע שהיא מיושבת גם לפי רבי יהודה.
וראה עוד במסכת נזיר דף יט.
10.
לגבי משנתנו עצמה:
רמב"ם הלכות נזירות פרק ג הלכה יז:
האומר הריני נזיר מלא הבית או מלא הקופה, בודקין אותו אם אמר לא היה בדעתי שאהיה נזיר כל ימי ולא נתכוונתי אלא להאריך זמן הנזירות זמן מרובה הרי זה נזיר שלשים יום בלבד,
ואם אמר סתם נדרתי רואים את הקופה כאילו היא מלאה חרדל ויהיה נזיר כל ימיו, ויש לו לגלח משנים עשר חדש לשנים עשר חדש ויביא קרבנותיו כשאר נזירי עולם.
הוא פוסק כסתם משנתנו, ולפי רבי יוחנן משנתנו מתאימה גם לשיטת רבי יהודה שספק נזירות להקל. אבל כשהספק הוא לגבי היקף הנזירות הרי ש"ספק נזירות לחומרא".
11.
הפרשנים לא מזכירים את דברינו לעיל בסעיף 10.
