מינוי שליח לדבר שטרם בא לעולם / הרב עקיבא כהנא

פורסם בעלון השבועי חמדת ימים - ארץ חמדה

נזיר יב ע"א-ע"ב

הגמרא (נזיר יב ע"א - ע"ב) דנה בשאלה מה הדין לגבי אדם ששלח שליח לקדש אשה, ולא פירש לו איזו אשה הוא רוצה לקדש. בסופו של דבר השליח לא חזר ולא ידוע מה הוא עשה. הדין הוא שהמשלח צריך להניח שהשליח עשה שליחותו וקידש אשה כלשהי, אך הוא אינו יכול לדעת מי היא האשה, לכן לכאורה הוא אסור בכל אשה שיש לה קרובות, ושיש סיכוי שאותן קידש השליח.

הגמרא מציינת שאם אחת האחיות של האשה שהאדם (המשלח) רוצה לשאת הייתה נשואה בזמן שהשליח נשלח, אף על פי שהתגרשה לאחר מכן, המשלח מותר באשה זו, משום שאדם לא עושה שליח אלא בדבר ש'מצי עביד השתא', כלומר, שהוא יכול לקדש באותו זמן, וכיון שאת האשה הזו הוא לא היה יכול לקדש, לכן השליח נשלח לכל הנשים פרט לנשים שבזמן השליחות לא היו יכולות להתקדש משום שהיו נשואות.

תוספות (ד"ה מאי טעמא) ביארו שאדם אינו יכול למנות שליח לדבר שבזמן המינוי לא נמצא בעולם, וזאת אפילו אם בידו להביא את הדבר לעולם, כדוגמא לכך הוא מביא שליחות להפרשת חלה, שלמרות שהבעלים צריכים להפריש, פעמים רבות נוהגים לשלוח אדם אחר להפריש, עוד לפני שהקמח נהפך לבצק, זאת למרות שהחיוב בחלה מתחיל רק כשהקמח הופך לעיסה. לדעת תוספות ההסבר בזה הוא שרק משום שגם כעת ניתן לקחת עיסה אחרת, ולהפריש חלה על הקמח לזמן שהוא יהפוך להיות עיסה, לכן ניתן גם למנות שליח. כמו כן הוא מבאר לפי זה גמרא ביבמות (נב) הקובעת שאדם יכול לכתוב גט לארוסתו שיחול רק בזמן שישא אותה, משום שבידו כעת לגרש אותה, אך אינו יכול לכתוב גט ליבמה הזקוקה לו באותו אופן, משום שהוא אינו יכול לגרש אותה כעת (שהרי היא כלל לא נשואה לו), אלא לאחר שישא אותה.

מהרי"ט (חושן משפט כב) חלק על דברי התוספות, וכתב שמהגמרא ניתן להוכיח ההפך מדבריו. שהרי הגמרא עצמה תולה באותה מחלוקת גם מקרה של נזירים שקיבלו על עצמם לגלח (=להביא קרבנות עבור) נזיר אחר, והם רוצים לגלח אחד את השני, וזהו מקרה שאינו שייך לשליחות כלל. לכן חייבים להסביר שהכוונה בגמרא היא שאין בדעת האדם בזמן שהוא ממנה שליח על דברים שהוא אינו יכול לעשות. ולא שהכוונה כדברי התוספות שהוא אינו יכול למנות שליח. וכל זה כשהמשלח לא אמר במפורש, אבל אם אמר במפורש שהוא רוצה למנות שליח על דבר שטרם הגיע לעולם, הוא יכול למנות.

המשנה למלך (אישות ט, ו) העיר שדברי המהרי"ט קשים מהמשך הגמרא שמשמע ממנה שאדם אינו יכול למנות שליח להפר נדרי אשתו לפני שהיא נדרה אותם, ומשמע שלא ניתן למנות שליח לדבר שטרם הגיע, גם אם המשלח אמר במפורש שהשליח יהיה שליח לכך. כמו כן לדעתו זהו ההסבר במהלך הגמרא בהבדל בין מה שרבא אמר בתחילה, למה שהוא הסיק בהמשך, ולמסקנה לא ניתן למנות שליח כלל לדבר שטרם בא לעולם.

רבי עקיבא אייגר (שו"ת מהדו"ק סימן קמא) הקשה איך יתכן שלדעת תוספות גם דבר שתלוי רק בעצמו (בידו) נחשב ל'דבר שלא בא לעולם' ולא ניתן למנות על זה שליח, והלא זה לא נחשב ל'דבר שלא בא לעולם' לעניין פעולות קנייניות, כלומר, שאדם יכול לקנות מחבירו בדבר שטרם בא לעולם, אם זה בידו להביא אותו לעולם (כמו עיסה כשיש בידו קמח), ואם כן איך יתכן שאת אותו חפץ הוא יכול לקנות ממישהו, אבל לא יכול למנות עליו שליח?

האבני מילואים (לה, יג) תירץ את קושייתו: שאכן כן יותר קל לאדם לקנות מאדם אחר ב'דבר שלא בא לעולם' מאשר למנות שליח, וזאת משום שאדם העושה עיסקת קנייה שתלויה רק בו ובמוכר, בזמן שלשניהם יש רצון לקיים את העיסקה, ובידם להביא את החפץ, יש גמירות דעת, ולכן הקניין מועיל, אולם כאשר אדם רוצה למנות שליח, המעשה תלוי גם בדעת השליח, ולכן הוא לא חל גם אם בידו לעשות שהדבר יבוא לעולם.

אמנם רבי שמעון שקופ (קונטרס השליחות יח) הקשה על דבריו, שאין זה נכון להגדיר את השליח כאדם נוסף שצריך להכניס גם את גמירות דעתו, שהרי השליח הוא רק הדרך להוציא לפועל את המעשה שנעשה על ידי הממנה, ולא צריך את דעתו במעשה השליחות. לכן הוא ביאר באופן אחר, שקניין שעושים כעת על דבר שלא בא לעולם יחול רק כאשר הדבר בא לעולם, ולכן הוא מועיל בכל מיני מקרים. מה שאין כן מינוי שליחות, השליחות צריכה לחול מיידית על מנת שהשליח יוכל לבצע את השליחות, ולכן אם הדבר לא נמצא ממש בעולם, לא ניתן גם למנות עליו שליח.

סיכום:
לדעת תוספות לא ניתן למנות שליח לדבר שטרם בא לעולם, גם אם ביד המשלח להביא את הדבר לעולם, המהרי"ט חלק עליו וכתב שלא משמע כך מהגמרא. המשנה למלך דחה את דברי המהרי"ט. רבי עקיבא אייגר התקשה איך יתכן שניתן להקנות דבר כזה, אך לא ניתן למנות עליו שליח, ואבני מילואים תירץ שמשום שהדבר תלוי גם בדעת השליח, לכן מינוי שליחות קשה יותר מהקנאה. רבי שמעון שקופ תירץ באופן אחר.