סקר
איך הלימוד שלך בעקבת הקורונה?






 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתקע"ו, מדור "עלי הדף"
מסכת נזיר
דף ד ע"א

 

נזירות שמשון - האם אפשר להתירה על ידי שאלת חכם? (א)

 

שנינו במשנה (ד ע"א): "הריני כשמשון, כבן מנוח, כבעל דלילה, כמי שעקר דלתות עזה, כמי שנקרו פלשתים את עיניו, הרי זה נזיר שמשון". לשונות הללו הן קבלת נזירות עם הלכות מיוחדות, כמו שהיה לשמשון הגבור, ובמשנה הבאה מפרט התנא: "מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון, נזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער, ומביא שלש בהמות, ואם נטמא מביא קרבן טומאה, נזיר שמשון הכביד שערו אינו מיקל, ואם נטמא אינו מביא קרבן טומאה". והקשו בתוס' (ד"ה מה בין): "ואם תאמר, שאלה איכא בינייהו, דנזיר שמשון ליתא בשאלה, ונזיר עולם איתא בשאלה, כדאיתא בפרק בתרא דמכות (כב.) גבי חורש תלם אחד. וי"ל, מילתא דליתא בנזירות לא קתני, ואם ישאל על נזירות אז לא הוי נזיר, והכי קאמר 'מה בין נזיר שמשון' כו' - כששניהן נזירין".

והנה, מדברי הריב"ן בפירושו במס' מכות משמע שלא כדברי תוס', שכתוב שם: "בנזיר שמשון, על ידי מלאך קיבל נזירות עליו, דההוא אין לו שאלה, דצווי שלמעלה הוא", ומדבריו נראה שמה שאמרו שנזיר שמשון ליתא בשאלה, היינו, רק מי שקיבל נזירותו על ידי מלאך, כי בכה"ג 'צווי שלמעלה הוא', ולא ניתן לשאול עליו, אבל המתפיס נזירותו בנזירת שמשון, אפשר שאין עליו כי אם החומרות של נזירות שהיו על שמשון בעודו בנזירותו, אכן, יכול להשאל עליו, כי עצם הנזירות חל מחמת נדרו.

ואכן יש מן האחרונים שכתבו כן בדברי הריב"ן, כמ"ש בשו"ת 'חוות יאיר' (סי' טו): "י"ל דמה דמוקי הש"ס (במס' מכות)... בנזיר שמשון, רצ"ל באומר המלאך בחלום לזה החורש תלם שיהיה נזיר, שאז הוי ממש כנזיר שמשון, ואין לו התרה, וכן פירש"י שם בהדיא, משא"כ באומר 'הריני נזיר שמשון', דמה איכפת לן, אף דשמשון גופיה לא היה לו היתר, מ"מ זה שקיבל עליו נזירות שמשון בדיבורו למה לא יעקר קבלתו ודיבורו ע"י היתר פתח או חרטה, וכמאן דלא אמר ולא קיבל עליה מידי דמי, דכוותיה מי שנדר על דעת רבים איזה נדר, ושמע חבירו ואמר תוך כדי דיבור 'ואני כמותך', שנראה שזה השני מצי לשאול על מה דאמר 'ואני כמותך'..." (ראה 'גבורות ארי' מכות שם).

מאידך, בשו"ת מהרי"ט (ח"ב סי' כד. וראה עוד ח"א סי' ד) ביאר את דברי הריב"ן באופן אחר, וכפי שהוכיחו האחרונים מדברי הגמרא להלן (יד.), שגם במתפיס נזירותו בשמשון, וכדוגמת נזירות דמשנתנו, ליתא בשאלה, וז"ל: "נראה לי, דלזה בא הרב המפרש ז"ל לתת טעם אמאי ליתיה בשאלה... לכך כתב: 'אדם שיקבל נזירות על ידי מלאך', כלומר, כאלו קבל נזירותו על ידי מלאך, דהא קי"ל דבנזירות אפילו בדבר האסור יכול להתפיס... וכיון שהתפיס אותו כאילו נאסר על פי מלאך שאסר לשמשון, הרי זה כמי שתולה דעתו ומוסר למלאך, שאי אפשר לו לישאל עליו לומר אדעתא דהכי לא נדרי, וכי היכי דאמרינן דנודר על דעת רבים לית ליה הפרה, לפי שתלה נדרו בהם, אף זה כן". ביאור הדברים, כי גדר המתפיס נזירות בשמשון הוא, שמקבל עליו אותו סוג נזירות שהיה על שמשון, וכמי שהמלאך אסר גם עליו, ובכן הרי זה כתולה את דעתו במלאך, ומבטל את דעתו לדעת המלאך, ודינו כנודר על דעת רבים, שאין לו הפרה מאחר שמבטל את דעתו להם, והנדר תלוי בהם ולא בו, ולכן לא שייכי בנדר זה שאלת חכם, וכיו"ב היא נזירות שמשון, ולכן אין בה התרה על ידי חכם.

ובעיקר הטעם שאין מועיל באומר הריני נזיר כשמשון, נתחבטו המפרשים, דלכאורה מאוד תמוה, הלא אין כאן כי אם קבלת נזירות כמו שאר נזירות, ולמה לא תועיל התרה, אם לא דנימא כסברת המהרי"ט - שהיא בגדר נזירות על דעת מלאך ודינו כנדר על דעת רבים שאי אפשר להתירו. המהרש"ל בספרו 'עמודי שלמה' על הסמ"ג (ל"ת רמג-רנ) הביא שדין זה אינו אלא מדרבנן, וז"ל: "ובגירסת תוס' בשם ר"א ממיץ נמצא, וז"ל: לא אפשר לאתשולי וכו', שהרי תלה נזירותו בדבר שלא היה ע"י נדר אלא ע"י מלאך במצות היוצר, ויש לנו לומר הואיל שטרח לתלות נזירותו בדבר שאין לו שאלה, שאין דרך בני אדם לנדר בעניין זה, החמירו חכמים כנדר שהודר על דעת רבים..." (ועי' 'אורח מישור' נזיר יד.).

בשו"ת חוות יאיר (שם) כתב בזה שתי סברות, האחת שדבר זה הוא מגזירות חז"ל, "דאם אתה אומר להתיר נזירות שמשון, אם כן באם אחר שנה או זמן מה יניח להתיר נדרו, אם כן מצינו נזירות שמשון לזמן, וזה נגד גדר ותנאי נזירות שמשון שהיא לעולם, ויש פתחון פה ללעוז שמעתה למפרע היה נזירתו כשאר נזיר שהיא לזמן, ואיך טימא למתים, דנזיר שמשון מותר...".

סברא נוספת כתב החוו"י: "מפני דסבירא להו מאחר שגוף הנדר שהוא הנזירות וגם איסור שאלה קיבל עליו במלה אחד, והוא מה שאמר 'הריני נזיר שמשון', תיכף שבא לשאל עובר על קבלתו ונדרו...", והיינו, כי אינו דומה מי שמתפיס נדרו במי שנדר על דעת רבים בעלמא, ואמר 'אני כמותך', כי במילים אלו אינו כלול במפורש נדר נוסף שלא יתיר את נדרו, כי יתכן שכוונתו רק שיחול עליו נדר כמו שחל על חבירו, ולכן שפיר תועיל התרה, ומשא"כ האומר 'הריני נזיר שמשון', הריהו כאומר שרוצה להיות נזיר כמו שמשון עם כל דיניו, וכמי שנדר שלא יתיר את נדרו, וכלשונו בהמשך: "משא"כ נזיר שמשון, דהמלות עצמן שגורמים הנזירות, גורמים שלילת ההתרה, דחל עליו איסור התרת הנדר של נזירות זו, כמו שחל עליו איסור יין ושכר ותגלחת עולמית, והכל במלה אחת ובפעם אחת". ולדבריו צ"ל, דמה שמצינו שהאומר הריני נזיר שמשון ליתא בשאלה, אינו כי אם כששואל רק על עצם הנזירות, אכן אם יעשה שאלת חכם על מה שנדר שלא יתיר נזירותו יועיל הדבר, שהרי דין זה ד'ליתא בשאלה', אינו כ"א מחמת נדרו, והרי התיר את נדרו.

בגליון הבא נדון בע"ה בנוסח הנאמר בערב ראש השנה בהתרת נדרים, בו מזכירים גם נזירות שמשון, ותמהו רבים בזה, הלא נזירות שמשון אין לה התרה.


גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתקע"ז, מדור "עלי הדף"
מסכת נזיר
דף ד ע"א

 

"ואפילו נזירות שמשון" – אופנים שאפשר להתירה על ידי שאלת חכם (ב)

 

בהמשך למה שעסקנו בדין נזירות שמשון, שאין ניתרת על ידי חכם, ידועה התמיהה על נוסח התרת הנדרים הנהוג לאמרו בערב ראש השנה: "שמעו נא רבותי דינים מומחים, כל נדר או שבועה וכו' וכל מיני נזירות שקבלתי עלי ואפילו נזירות שמשון וכו', בכלהון, אתחרטנא בהון מעקרא, ושואל ומבקש אני ממעלתכם התרה עליהם" וכו', ונתקשו רבים, הלא נזירות שמשון אין מועיל בה חרטה. ואמנם כבר כתב ה'פתחי תשובה' (יו"ד סי' רלט סק"ו) ש"נוסחא מוטעת היא, שהרי נזירות שמשון אין לה התרה כלל, כמו שכתב ב'באר היטב' (סקי"ג), והוא ש"ס ערוך והלכה פסוקה, וכנזכר בש"ך (סכ"ח)", וישנם אכן שהשמיטו התיבות "ואפילו נזירות שמשון" (ראה 'שער הכולל' פרק מא אות ב).

מאידך, הלא נוסח זה יסודתו בהררי קודש, והובא בשל"ה הק' (מס' יומא עמוד התשובה אות ב) במלואו, ולכן אכן יגעו רבים מן האחרונים ליישבו. יש שכתבו, ליישב על פי מה שמצינו בכמה מקורות ('עמודי שלמה' למהרש"ל על הסמ"ג ל"ת רמג-רנ; שו"ת 'חוות יאיר' סי' טו), כי דין זה שבנזירות שמשון אין מועילה התרה ישנם שני אופנים: באופן שקיבל האדם את נזירותו על ידי מלאך - כמו שהיה בשמשון, שאין מועילה התרה מן התורה, ובאופן שהאדם מתפיס את נזירותו במי שקיבל נזירותו על ידי מלאך, הא דאין התרה מועילה היא מדרבנן, ולפי זה תועיל ההתרה להנצל עכ"פ מאיסור נזירות דאורייתא (עי' שו"ת 'בנין ציון' סי' פא; קונ' 'שלמי נדר' נדפס בספר 'הליכות שלמה' אות ג). ובתירוץ זה יש לדון, כי יתכן שבכלל גזירת חכמים, לא רק שאין ההתרה מועילה, אלא גם שאסור על החכם להתיר נזירות כזו, ולפי זה אין היתר לכתחילה להתיר הנזירות, ושלא יהא אז על הנזיר כי אם דין נזירות דרבנן.

רבים כתבו (ראה מאסף 'שומר ציון הנאמן' עמ' קפא; שו"ת 'חבלים בנעימים' ח"ב סי' כח) ליישב הנוסחא על פי מה שחידש בשו"ת מבי"ט (ח"א סי' צח), שרק בנדר הניתר על ידי 'חרטה' בלבד, צריכים התרת חכם, אבל נדר הניתר על ידי 'פתח חרטה', אשר גדרו הוא כנדר שנעשה בטעות, ולכן אינו צריך התרת חכם כי אם מדרבנן. ובכן חידש המבי"ט שנזירות שמשון שאי אפשר להישאל עליה, כי אין כח ביד החכמים להתירה, אין הדבר אמור כי אם כשרוצים להתירה בשאלה, אבל כשניתרת על ידי פתח חרטה, אשר היתירו מדין נדר טעות, העמידו החכמים את הדין על הדין דאורייתא, ויכולים להתירה. [חידוש זה מובא גם בדברי בנו בשו"ת מהרי"ט (ח"א סי' יט וח"ב סי' כו), שם דן בדבריו וחולק עליהם, אולם, גם בדבריו מבואר שבהיתר על ידי 'פתח' ישנם שני אופנים: פעמים - צריכים היתר חכם מן התורה, ויש אופנים - שאינו אלא מדרבנן, ובכה"ג יועיל ההיתר גם בנזירות שמשון (וראה עוד 'ידות נדרים' סי' רכח; 'יד שאול' ס"ק כב - שהאריך להוכיח מדברי הרמב"ם שלא כדברי המבי"ט)].

גם הגאון מהרימלוב זצ"ל בשו"ת 'כוכב מיעקב' (ח"א סי' עה) רצה ליישב כן אך דחהו, בכותבו כי לפי זה "הנוסח שאנו אומרים 'אפילו בנזירות שמשון', הוא משום דפתח דמעיקרא מהני שאלה אפילו בנזירות שמשון, כן היה נראה לי בהשקפה ראשונה. אבל אחר העיון אני רואה דהא עקתא, דבאמת בהנוסח בהתרת נדרים אין כאן שום פתח, רק בלשון 'אני מתחרט', ובחרטה בודאי צריך התרה מחכם מדאורייתא, וממילא בנזיר שמשון לא מהני שאלה ע"י חרטה".

בהמשך כותב ליישב באופן נוסף, על פי יסוד דברי המהרי"ט (ח"ב סי' כד וע"ע ח"א סי' ד) בטעם הדבר שבמתפיס נזירותו בשמשון ליתיה בשאלה, כי הריהו כמקבל עליו הנזירות על דעת המלאך, ודינו כמי שנודר על דעת רבים שאין מועיל לו התרה, כי שמא הרבים אין דעתם להתיר, וכמו כן התולה נזירות על דעת המלאך, לא תועיל התרה, כי מי יאמר שדעת המלאך להתירו מחמת החרטה, וכותב המהרי"ט (ח"ב שם): "ואם הדבר כן דדמי לתולה נדרו בדעת אחרים, כי היכי דאמר בנודר על דעת רבים דלדבר מצוה יש לו הפרה כדאמרינן בהשולח (גיטין לו.)... דודאי דעת הרבים מסכמת להתרו, אף בנזירות שמשון מסתמא דעת המלאך מסכמת בכך", ולפ"ז כותב: "והנה ה'משנה למלך' (הל' שבועות פ"ו ה"ח) הביא בשם הרשב"א, דאם כבר עבר על השבועה מהני שאלה אפילו על דעת רבים, דאין לך דבר מצוה גדול מזה, דחכם עוקר הנדר, ובהתרתו יתקן האיסור שעשה כבר, ולפי זה שפיר אנו אומרים 'ואפילו נזירות שמשון', דבנוסח של התרת נדרים אנו אומרים 'כי יראתי פן אכשל ונלכדתי ח"ו בעון נדרים ושבועות', וכיון דאנו חוששין שמא כבר עברנו על האיסור נדר ושבועה, ובזה כתב המל"מ בשם הרשב"א דהוי דבר מצוה, ומהני שאלה אפילו על דעת רבים, אם כן אפילו בנזירות שמשון מהני שאלה, מאחר שכתב המהרי"ט דלדבר מצוה מהני שאלה אפילו בנזיר שמשון, ודוק בזה כי נכון הוא" (עי' שו"ת דובב מישרים ח"א סי' מב).

יישוב נוסף מובא ב'לחם הפנים' (על קיצשו"ע סי' קכח) על פי מה שהביא ה'מנחת חינוך' (מצוה שסח אות יד): "ראיתי בספר 'לקט הקמח' למהר"מ חאגיז בהל' נזירות למהריק"ש סי' נ"ח [בסו"ס 'הלכות קטנות' ח"א] שהביא ששמע מפי הרב המובהק כמהר"מ בן חביב ז"ל, משם הרב ן' מיגש ז"ל, דהא דאמרינן 'נזירות שמשון אין לה התרה', היינו דוקא היכא דכבר התחיל לנהוג בעצמו דין נזירות, ובא לשאול מבית דין שיבקשו לו התרה, אבל אם קיבל נזירות עליו ועדיין לא נהג הנזירות, אז כשבא לבית דין והבית דין מוצאים לו פתח מתירין לו" (לתירוצים נוספים ראה: שו"ת 'זרע אמת' או"ח סי' צ; שו"ת 'בנין ציון' שם; 'לחם הפנים' שם; שו"ת 'זכר יהוסף' או"ח סי' ריא; שו"ת 'שם משמעון' ח"א יו"ד סי' כא; שו"ת 'חבלים בנעימים' שם; קונטרס 'עובר אורח' להגאון האדרת, נדפס בסו"ס 'ארחות חיים' - ספינקא או"ח סי' תקפא; 'קצה המטה' על מט"א סי' תקפא סקצ"ג; שו"ת יביע אומר ח"ט או"ח סי' צה).

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר