סקר
איך הלימוד שלך בעקבת הקורונה?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

דין נזיר מבטל דין תורה

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

נזיר ד ע"א


ור' שמעון נמי הכתיב: מיין ושכר יזיר!
ההוא מיבעי ליה: לאסור יין מצוה כיין הרשות.
מאי היא? קדושתא ואבדלתא,
תלמוד בבלי מסכת נזיר דף ד עמוד א
הרי מושבע ועומד עליו מהר סיני!
אלא כי הא דאמר רבא: שבועה שאשתה, וחזר ואמר הריני נזיר, אתיא נזירות חיילא על שבועה.
ורבנן נמי הא מיבעי ליה: לאסור יין מצוה כיין רשות!
א"כ, לימא קרא מיין, מאי ושכר? שמעת מינה תרתי.

תוספות מסכת נזיר דף ד עמוד א:

1.

מאי היא קידושא ואבדלתא מושבע ועומד מהר סיני הוא - דקדוש היום דאורייתא ואיך תחול עליו נזירות

בשלב זה מבין תוס' שהגמרא טוענת ששתיית יין של קידוש ושל הבדלה היא חובה מדאורייתא, ועל כך שואלת הגמרא כיצד דין נזירות [שלא לשתות יין] מבטל מצוה זו.

2.

מקשה תוס':

וקשה דאדרבה להכי איצטריך קרא מיותר לומר דחייל עליה נזירות

גם על פי ההנחה בסעיף 1, הרי לזה בדיוק נועד הפסוק, כדי לחדש שבאמת דין הנזיר שלא לשתות יין "מבטל" את מצות דאורייתא לשתות יין בקידוש ובהבדלה [שאלה: הרי בפשטות יכול לצאת על ידי אחרים?]

3.

קושיה ב:

ועוד קשה מאי משני בתר הכי כגון שנשבע לשתות וחזר ונדר בנזיר דאתיא נזירות וחייל אשבועה מ"מ תקשי לו הרי מושבע ועומד מהר סיני כלומר דאין מושבע ועומד גדול מזה שנשבע לשתות

אם כוונת הגמרא שהאיסור על נזיר לשתות יין מבטל דין תורה אחר שמחייב אותו לשתות יין, אם כן גם בדוגמא הבאה של הגמרא שנשבע שישתה יין [ואז חובה עליו מדאורייתא לשתות יין] ואחר כך נהיה נזיר הרי שדין הנזירות מבטל את דין התורה - שנוצר בעקבות שבועתו - וסותר לאמור לעיל בסעיף 1.

4.

קושיה ג:

ועוד קשה דקדוש היום לאו דאורייתא הוא דנהי נמי דכתיב זכור ודרשינן זוכרהו על היין אסמכתא הוא

הוא מבטל את ההנחה בסעיף 1, וקובע שדין שתיית יין בקידוש ובהבדלה הן חיובים מדרבנן ולא מדאורייתא.

5.

ומסביר את הגמרא באופן שונה:

לכ"נ לר"ת דגרסינן בתמיה וכי מושבע ועומד מהר סיני
כלומר ל"ל קרא מיותר לאסור יין מצוה וכי מושבע וכו' דנהי דקידוש היום דאורייתא על היין לאו דאורייתא דזוכרהו על היין אסמכתא

רבנו תם מסביר שבאמת הגמרא עצמה שואלת את שאלת התוס' לעיל בסעיף 4, ואת הביטוי "מושבע ועומד מהר סיני" יש לקרוא כקושיה ולא כקביעה חיובית כמו שתוס' הבין בתחילת דבריו [הערה: אם הגמרא היתה נלמדת במנגינה - כמו שיש אומרים שכך נלמדה המשנה במנגינה - ראה דברינו על הביטוי "חסורי מחסרא" לעיל בדף ב הרי שיש לזה משמעות ברורה].

5.1

והשתא משני כגון שנשבע לשתות וקמ"ל קרא יתירא דחייל עליה אף על גב שנשבע לשתות.

ודרשת הפסוק נועדה באמת ללמדנו שדין הנזירות - שלא לשתות יין - גובר על דין תורה כשחייב לקיים את שבועתו כשנשבע לשתות יין.

5.2

ראה "שוטנשטיין", הערה 4 שמביא בשם רבנו תם, שלשון מסכת נזיר שונה מהלשון הרגילה בש"ס - "לשון נזיר משונה"
וכך גם בסוגייתנו שיש לקרוא את דברי הגמרא - "מושבע ועומד מהר סיני" - כקושיה ולא ב"ניחותא".

6.

רמב"ם הלכות נזירות פרק ז הלכה יא:

הנזיר מותר בטומאת מת מצוה ובתגלחת מצוה, ואסור ביין המצוה כיין הרשות,
כיצד מי שנשבע שישתה היום יין שהרי מצוה עליו לשתות ואחר כך נדר בנזיר חלה נזירות על השבועה ואסור ביין,
ואין צריך לומר שהוא אסור ביין קדוש והבדלה שאינו אלא מדברי סופרים.

משמע מהרמב"ם שפסק כרבנו תם לעיל בסעיף 5-5.1

7.

ראה בהרחבת הדברים ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים".

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר