האם לנזיר מותר לעשות קידוש על היין? / הרב עקיבא כהנא

פורסם בעלון השבועי חמדת ימים - ארץ חמדה

נזיר ג ע"ב - ד ע"א

בגמרא (נזיר ג ע"ב - ד ע"א) נאמר שלדעת רבי שמעון, מהפסוק 'יין ושכר' לומדים שנזיר אסור גם ביין רשות וגם ביין מצווה, הגמרא העלתה אפשרות שיין מצווה הוא יין קידוש והבדלה, אך הגמרא דוחה הסבר זה כיון ש'מושבע ועומד מהר סיני'.

שני פירושים בראשונים למימרא זו:

לדעת המפרש (רש"י) כוונת הגמרא לומר שגם אדם המקבל על עצמו נזירות מותר לקדש ולהבדיל על היין, זאת מכיוון שעל קידוש והבדלה על היין הנזיר 'מושבע ועומד מהר סיני', דהיינו שהוא מצווה לשתות את יין הקידוש וההבדלה עוד לפני שנדר את הנזירות, ולכן איסורי הנזירות כלל לא חלים על יין קידוש והבדלה.

רבינו תם (ספר הישר סב) הביא גם הוא את דברי המהר"י קרא ששמע מרבי קלונימוס שמותר לנזיר לקדש ולהבדיל על היין, וכתב שהוא טעה בפירוש הגמרא הזו. והגמרא אמרה בלשון תמיהה: 'מושבע ועומד מהר סיני?!' כלומר, פשוט לגמרא שלא זו דרשתו של רבי שמעון מהפסוק המדובר וזאת משום שאין כלל מצווה מהתורה לקדש או להבדיל על היין.

והרא"ש (ד"ה אלימא קידושא) הקשה על פירוש המפרש שלכאורה המצווה מהתורה היא רק לקדש בדיבור את השבת בכניסתה וביציאתה, אך אין חיוב מהתורה לקדש על היין, ומדוע הגמרא כתבה שלגבי קידוש על היין האדם מושבע ועומד מהר סיני?

בספר הפרדס (כא, א וכן בשבולי הלקט שבת קל) הביא בשם רש"י פירוש שונה במקצת: שאמנם אסור לנזיר לשתות יין גם בקידוש ועליו לקדש על הפת, אמנם הגמרא התכוונה שאם כבר קידש הנזיר על היין, אז הוא חייב לשתות מהתורה, כיון שהמקדש חייב לשתות, ובזה לא נאסר גם בתור נזיר.

בראב"ן (שו"ת) כתב פירוש נוסף שבאופן סתמי הנזיר מותר ביין קידוש והבדלה, אלא אם אסר אותם במפורש. על דבריו אלו הקשה השאגת אריה (ס) שהנזיר רק מקבל על עצמו נזירות, ואין הוא רשאי לקבוע באילו איסורים יהיה אסור ובאילו לא, כמו שכתבה הגמרא לגבי 'נזיר מן החרצן' שהוא נזיר לכל הדינים.

שאגת אריה (ס) הקשה קושיות נוספות על דברי המפרש: א. אפשר לקיים את הקידוש בפחות משיעור האיסור (פחות מרביעית). ב. ניתן לקדש על לחם או חמר מדינה (קושיה שהובאה גם ברא"ש). ג. אין אף דעה שהבדלה על היין היא מדאורייתא. לכן הוא מסיק שפירוש המפרש אינו נכון, ויש לפרש כהסבר התוספות. ומגמרא זו למד השאגת אריה ראייה נגדית לאלה הסוברים שקידוש הוא דאורייתא, שכן לפי פירוש התוספות שכתבו זאת בתמיה וודאי קידוש על היין אינו מהתורה. כך הביא הבית יוסף (רלט) באופן פשוט.

בעל ה'הפלאה' (פנים יפות במדבר ו, ג) וכן החתם סופר (פסחים כג, א ד"ה מערבין) הביאו ראיה מגמרא מפורשת שממנה עולה שלנזיר אסור לקדש ולהבדיל על היין: המשנה בעירובין (כו, ב) כתבה שמותר לערב עירובי תחומין לנזיר על היין (כלומר, לשים לו יין במקום שהוא במרחק אלפיים אמה ממקומו על מנת שילך עוד אלפיים אמה ממקום היין) זאת למרות שצריך להניח סעודה בתור עירובי תחומין, והגמרא מסבירה שהסיבה לכך היא משום שזה סעודה לאנשים אחרים. מזה מוכח שלנזיר אסור לקדש ולהבדיל על היין, שכן אם היה מותר לו, הייתה הגמרא יכולה לומר שהיין ראוי גם לנזיר עצמו לקידוש והבדלה.

מעניין לציין שההפלאה חלוק עם ה'משך חכמה' (במדבר ו, יד): לדעת ההפלאה הנזיר לא נענש על כך שביטל מצוות קידוש, משום שהוא יכול לשמוע מאחרים את הקידוש, ואילו לדעת ה'משך חכמה' הנזיר מביא חטאת על כך שציער את עצמו מהיין, וגם על כך שביטל מצוות קבורה ומצוות קידוש והבדלה על היין.

סיכום:
בפירוש הגמרא נחלקו המפרש ורבינו תם האם כוונתה היא לומר שאכן לנזיר מותר לשתות יין בקידוש והבדלה, או שפשוט שאסור לו. להלכה רוב הפוסקים כתבו שאסור לנזיר לשתות יין, אפילו אם קרה מצב שאין לו משקה אחר לעשות עליו קידוש.