הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"אין הלכה כאותו הזוג"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נדרים עו ע"ב
מתני'. הפרת נדרים כל היום, יש בדבר להקל ולהחמיר.
כיצד? נדרה בלילי שבת - יפר בלילי שבת וביום השבת עד שתחשך,
נדרה עם חשכה - מפר עד שלא תחשך,
שאם חשכה ולא הפר - אינו יכול להפר.
גמ'. תניא: הפרת נדרים כל היום,
רבי יוסי בר' יהודה ור"א בר' שמעון אמרו: מעת לעת.
מאי טעמא דתנא קמא? אמר קרא: +במדבר ל+ ביום שמעו.
ורבנן מאי טעמייהו? דכתיב: +במדבר ל+ מיום אל יום.
ולת"ק, הא כתיב מיום אל יום.
איצטריך, דאי ביום שמעו - הוה אמינא ביממא אין, בליליא לא, כתיב מיום אל יום.
ולמ"ד מיום אל יום, הא כתיב ביום שמעו!
איצטריך, דאי כתיב מיום אל יום - הוה אמינא מחד בשבא לחד בשבא ליפר לה, כתיב ביום שמעו.
מתני'. הפרת נדרים כל היום, יש בדבר להקל ולהחמיר.
כיצד? נדרה בלילי שבת - יפר בלילי שבת וביום השבת עד שתחשך,
נדרה עם חשכה - מפר עד שלא תחשך,
שאם חשכה ולא הפר - אינו יכול להפר.
גמ'. תניא: הפרת נדרים כל היום,
רבי יוסי בר' יהודה ור"א בר' שמעון אמרו: מעת לעת.
מאי טעמא דתנא קמא? אמר קרא: +במדבר ל+ ביום שמעו.
ורבנן מאי טעמייהו? דכתיב: +במדבר ל+ מיום אל יום.
ולת"ק, הא כתיב מיום אל יום.
איצטריך, דאי ביום שמעו - הוה אמינא ביממא אין, בליליא לא, כתיב מיום אל יום.
ולמ"ד מיום אל יום, הא כתיב ביום שמעו!
איצטריך, דאי כתיב מיום אל יום - הוה אמינא מחד בשבא לחד בשבא ליפר לה, כתיב ביום שמעו.
א"ר שמעון בן פזי אריב"ל: אין הלכה כאותו הזוג.
לוי סבר למיעבד כהני תנאי,
א"ל רב, הכי אמר חביבי: אין הלכה כאותו הזוג.
מבנה הסוגיה:
1.
מתני'. הפרת נדרים כל היום, יש בדבר להקל ולהחמיר.
כיצד? נדרה בלילי שבת - יפר בלילי שבת וביום השבת עד שתחשך,
נדרה עם חשכה - מפר עד שלא תחשך,
שאם חשכה ולא הפר - אינו יכול להפר.
דעת משנתנו - שהיא "סתם משנה" - שהפרת נדרים אפשרית "כל היום" - רק עד סוף יום השמיעה.
2.
גמ'. תניא: הפרת נדרים כל היום,
דעת ה"תנא קמא" בברייתא כדעת משנתנו לעיל בסעיף 1.
3.
רבי יוסי בר' יהודה ור"א בר' שמעון אמרו: מעת לעת.
דעה חולקת - שני התנאים בברייתא - שהפרת נדרים אפשרית עד סוף 24 שעות [="מעת לעת"] מיום - מרגע - השמיעה.
4.
מאי טעמא דתנא קמא? אמר קרא: +במדבר ל+ ביום שמעו.
הנימוק - מקור מפסוק - לדעת תנא קמא [ולמשנתנו].
5.
ורבנן מאי טעמייהו? דכתיב: +במדבר ל+ מיום אל יום.
הנימוק - מקור מפסוק - לדעת רבנן. "רבנן" - הכוונה לדעת שני התנאים בברייתא שחולקים על תנא קמא!
5.1
אולי משמעות "רבנן" היא "רבים" שהרי דעת רבי יוסי בן רבי יהודה ודעת רבי אלעזר בן רבי שמעון נחשבות כרבים נגד דעת "תנא קמא" שנחשב כיחיד!
הערה: "רבי יוסי בן רבי יהודה" איננו "רבי יוסי" הרגיל במשנה שהיה בן דורו של רבי יהודה בר אילעי שהיה אביו של רבי יוסי כאן בברייתא.
וכן "רבי אלעזר" כאן הוא בנו של רשב"י ולא רבי אלעזר הרגיל במשנה - כל רבי אלעזר "סתם" במשנה הוא רבי אלעזר בן שמוע. רשב"י היה בן דורו של רבי יהודה בר אילעי.
5.2
ואולי דעת "תנא קמא" נחשבת תמיד כרבים והיא דעה עדיפה על פני דעת יחיד שחולקת, וכאן נוצר מצב של רבים מול רבים, ואולי הגמרא מכנה את דעת שני התנאים כ"רבנן" לתת להם תוקף חזק יותר של הכרעה כרבים.
5.3
הערה: האם יש משמעות לביטוי "רבי יוסי בר' יהודה ור"א בר' שמעון אמרו..." [וכך גם לגבי כל מקום שבמשנה מצורפים דעות שני חכמים, ואולי גם לגבי שני אמוראים שמצורפים בגמרא], כלומר, האם שניהם נחשבים כ"דעה אחת" או כשתי דעות לצורך חישוב של יחיד מול רבים.
6.
ולת"ק, הא כתיב מיום אל יום.
איצטריך, דאי ביום שמעו - הוה אמינא ביממא אין, בליליא לא, כתיב מיום אל יום.
ולמ"ד מיום אל יום, הא כתיב ביום שמעו!
איצטריך, דאי כתיב מיום אל יום - הוה אמינא מחד בשבא לחד בשבא ליפר לה, כתיב ביום שמעו.
הסבר כל דעה לגבי הפסוק/מקור של הדעה החולקת.
הערה: הגמרא משתמשת בביטוי "למאן דאמר" ולא מזכירה את שם התנאים - "תנא קמא" ורבי יוסי בר' יהודה ור"א בר' שמעון - במפורש.
7.
א"ר שמעון בן פזי אריב"ל: אין הלכה כאותו הזוג.
אמוראים פוסקים כמשנתנו וכתנא קמא בברייתא.
7.1
אולי הנימוק שלו כי משנתנו היא "סתם משנה", והכלל הוא שהלכה כסתם משנה גם אם יש מחלוקת בברייתא ["סתם משנה ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם"].
אבל מדוע הם מנסחים את פסיקתם בלשון שלילית - "אין הלכה כאותו הזוג", וכן יש לשאול מהי המשמעות של הביטוי "אותו הזוג"?
7.2
לכן נראה להסביר שריב"ל מנמק את פסיקתו - "אין הלכה כאותו הזוג" - בזה ששני התנאים הם "זוג". אולי המשמעות היא ששניהם אמרו את דינם יחד ותוקפם כדעת יחיד ולא כרבים. כי אחד מהם שמע את חברו והסכים לדבריו בלי דיון, ולא כבמקרה רגיל כשהמשנה אומרת ששני תנאים פסקו באופן מסויים וכוונתה היא, שכל אחד מהם הגיע למסקנה בכוחות עצמו - אז יש להם הגדרה של "רבים".
ולכן נאמר במשנה "אמרו" ולא "אומרים".
8.
לוי סבר למיעבד כהני תנאי,
לוי חולק ורוצה לפסוק כאותו הזוג. בכל זאת קצת קשה מדוע לוי לא אומר ישר ופשוט "הלכה כאותו הזוג"?
8.1
לפי ההסברים לעיל בסעיפים 7-7.2 אולי כוונת לוי לפסוק כשני התנאים כי הם כן נחשבים "רבים", והוא גם סובר שאין הלכה כסתם משנה נגד רבים!
9.
א"ל רב, הכי אמר חביבי: אין הלכה כאותו הזוג.
רב בשם רבי חייא פוסק גם כריב"ל - לעיל בסעיפים 7-7.2.
10.
מה מוסיפה פסיקת רב בשם רבי חייא.
נראה ש"רב" בא להדגיש שרבי חייא ידע ש"רבי" פסק כאן כסתם משנה, ולכן אין הלכה כאותו הזוג.
11.
רמב"ם הלכות נדרים פרק יב הלכה טו:
הפרת נדרים כל היום ואינה מעת לעת, כיצד נדרה בתחלת ליל שני הרי מפר אותה הלילה וכל יום שני, נדרה ביום שני בתחלת היום מפר כל אותו היום, נדרה בסוף היום עם חשכה אם הפר לה עד שלא תחשך מופר, ואם לא הפר לה עד שחשיכה אינו יכול להפר.
הוא פוסק כסתם משנתנו וכדעת תנא קמא בברייתא וכפסיקת ריב"ל ו"רב" ולא כפסיקת "לוי".
12.
כסף משנה הלכות נדרים פרק יב הלכה טו:
[טו] הפרת נדרים כל היום ואינה מעת לעת כיצד נדרה בתחלת ליל שני וכו'. משנה בפ' נערה מאורסה (נדרים דף נ"ט) ואף על גב דמייתי בגמ' ברייתא דאיכא תנאי דס"ל מעת לעת
הא איפסיקא בגמ' דלית הלכתא כוותייהו
נראה מדבריו כדברינו לעיל בסעיף 11. אבל הוא לא מתייחס כלל לכלל של "יחיד ורבים" וגם לא ל"סתם משנה".
13.
כאן הוא מביא גירסא שונה בסוגייתנו:
ואף על גב דאיכא ספרים דגרסי בגמ' דהלכתא כוותייהו כבר כתב הרא"ש שר"ח והרי"ף לא גרסי הכי וראוי להחמיר כמותם עכ"ל:
יש גירסא שבגמרא אמרו "הלכה כאותו הזוג". ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד כד, ובסעיף הבא.
14.
פירוש הרא"ש מסכת נדרים דף עו עמוד ב:
אין הלכה כאותו הזוג. משום דרבים נינהו איצטריך למיפסק דלא כוותייהו או משום דקרא כוותייהו דיקא דכתיב מיום אל יום.
הוא מתייחס לסעיף 7 לעיל לדברי ריב"ל, שהיה צריך לפסוק לא כאותו הזוג, כי בפשטות כן הלכה צריכה להיות כמותם כי הם רבים [נגד "תנא קמא"].
הוא לא מזכיר כלל את משנתנו שהיא "סתם משנה".
14.1
ויש ספרים גורסין הלכה כאותו הזוג.
כסעיף 13.
משום דבשילהי שבת [מסכת שבת דף קנז עמוד א] גרסינן והלכתא הפרת נדרים מעת לעת
ממסכת שבת משמע שהלכה כאותו הזוג [ראה שם בעיון אם אמנם כך משמע].
וזוהי כוונת ריב"ל כאן בסוגייתנו [וממילא אין כאן לשון שלילית - ראה הערתנו לעיל בסעיפים 7.1-7.2]
14.2
ממשיך הרא"ש:
ומפרשי סבר למיעבד כי הני תנאי פירוש תנא דמתני' ותנא קמא דברייתא דאמרי כל היום
"לוי" התכוון - "לוי סבר למיעבד כהני תנאי" - לא כשני התנאים בברייתא - "כאותו הזוג" - שהרי אז הוא לא חולק על ריב"ל ועל "רב" - לפי הרא"ש, אלא כוונת "לוי" לשני התנאים - תנא קמא בברייתא ו"תנא דמתניתין" שהוא סתם משנתנו.
14.3
המשך הרא"ש:
א"ל רב הכי אמר חביבי הלכה כאותו הזוג
גם רב פסק כאותו הזוג.
15.
והוא מחדש חידוש גדול:
ואפי' אי גרסי' אין הלכה כאותו הזוג מצינן למימר דסתמא דהש"ס פליג אדריב"ל...
הרא"ש טוען שהלכה צריכה להיות כגמרא במסכת שבת אפילו אם כאן בסוגייתנו הגירסא היא "אין הלכה כאותו הזוג". והסיבה היא, ש"סתמא דגמרא" - במסכת שבת - חולקת על ריב"ל [ו"רב"?] בסוגייתנו!
משמע מדבריו שדיון בגמרא ללא שמות אמוראים "חזק" יותר מהלכה שנקבעה במפורש על ידי אמוראים.
16.
הערה על סעיף 15: האמוראים בסוגייתנו הם אמוראים קדמונים - ריב"ל ו"רב" - ואילו ה"סתמא דגמרא"[="סתמא דהש"ס"="סתמא דש"ס"] היא מאוחרת יותר [ואולי אפילו מהווה דיון של רב אשי עצמו] ושייך להחיל כאן את הכלל "הלכה כבתראי", ולכן הלכה כ"סתמא דגמרא".
16.1
אלא שיש לבדוק היטב אם שם - במסכת שבת - באמת מדובר ממש ב"סתמא דגמרא" שפוסקת שהלכה היא "הלכה כאותו הזוג".
