הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"קשיא"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נדרים סה ע"א-ע"ב
כיצד? אמר קונם שאני נושא את פלונית שאביה רע,
אמרו לו מת או שעשה תשובה,
קונם לבית זה שאני נכנס שהכלב רע בתוכו או שהנחש בתוכו,
אמרו לו מת הכלב או שנהרג הנחש -
הרי הן כנולד ואינו כנולד, ואין חכמים מודים לו.
גמ'. קונם שאני (נכנס לבית זה שהכלב) וכו'. מת, נולד הוא!
א"ר הונא: נעשה כתולה נדרו בדבר;
ור' יוחנן אמר: כבר מת, וכבר עשה תשובה קאמרי ליה.
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף סה עמוד ב
מתיב רבי אבא: קונם שאיני נושא לפלונית כעורה והרי היא נאה,
שחורה והרי היא לבנה,
קצרה והרי היא ארוכה -
מותר בה, לא מפני שכעורה ונעשת נאה, שחורה ונעשת לבנה, קצרה ונעשת ארוכה,
אלא שהנדר טעות;
בשלמא לרב הונא, דאמר נעשה כתולה נדרו בדבר, תנא תולה נדרו בדבר, ותנא נדר טעות;
אלא לר' יוחנן, דאמר כבר מת, וכבר עשה תשובה, למה לי למתני תרי זימני נדר טעות? קשיא.
מבנה הסוגיה [קצר]:
1.
רבי מאיר אומר: יש דברים שהן כנולד ואינן כנולד,
ואין חכמים מודים לו.
יש מחלוקת גירסאות במשנה האם גורסים כבדפוסים כאן - "ואין חכמים מודים לו" - או שיש לגרוס "וחכמים מודים לו".
2.
המשנה מציינת דוגמאות:
כיצד? אמר קונם שאני נושא את פלונית שאביה רע,
אמרו לו מת או שעשה תשובה,
קונם לבית זה שאני נכנס שהכלב רע בתוכו או שהנחש בתוכו,
אמרו לו מת הכלב או שנהרג הנחש -
הרי הן כנולד ואינו כנולד, ואין חכמים מודים לו.
3.
הגמרא מקשה:
גמ'. קונם שאני (נכנס לבית זה שהכלב) וכו'. מת, נולד הוא!
הרי שני המקרים במשנה הם ממש "נולד" - האב עשה תשובה אחרי שהאדם נדר, והכלב מת אחרי שהאיש נדר - ומדוע לדעת רבי מאיר אין דינם כנולד [בנולד - לא פותחים פתח בנדר].
4.
תירוצי הגמרא:
א"ר הונא: נעשה כתולה נדרו בדבר;
ור' יוחנן אמר: כבר מת, וכבר עשה תשובה קאמרי ליה.
מחלוקת אמוראים בהסבר דבי רבי מאיר במשנה.
לפי רב הונא כוונת הנודר היתה לנדור על תנאי... ומכיוון שהתנאי בוטל ממילא כאילו לא נדר כלל.
ולפי רבי יוחנן כוונת המשנה לומר שכבר בזמן שהאיש נדר האב כבר עשה תשובה, או - בדוגמא השניה במשנה - הכלב כבר מת, ולא שייך כלל ההגדרה של "נולד".
4.1
הערה: לפי הגורסים במשנה "וחכמים מודים לו ..." - בסעיף 1 לעיל - הרי שכל הדיון סביב דעת רבי מאיר הוא גם אליבא דחכמים.
5.
הגמרא מקשה:
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף סה עמוד ב
מתיב רבי אבא: קונם שאיני נושא לפלונית כעורה והרי היא נאה,
שחורה והרי היא לבנה,
קצרה והרי היא ארוכה -
מותר בה, לא מפני שכעורה ונעשת נאה, שחורה ונעשת לבנה, קצרה ונעשת ארוכה,
אלא שהנדר טעות;
ציטוט משנה בדף הבא.
6.
הגמרא מקשה על רבי יוחנן:
בשלמא לרב הונא, דאמר נעשה כתולה נדרו בדבר, תנא תולה נדרו בדבר, ותנא נדר טעות;
אלא לר' יוחנן, דאמר כבר מת, וכבר עשה תשובה, למה לי למתני תרי זימני נדר טעות?
קשיא.
והגמרא נשארת ב"קשיא" על רבי יוחנן.
6.1
הערה: קושיית הגמרא איננה מתוכן המשנה אלא מכך שהיא מיותרת!
7.
רמב"ם הלכות נדרים פרק ח הלכה א:
מי שנדר או נשבע ופירש בשעת נדרו דבר שנדר או נשבע בגללו, הרי זה כמי שתלה נדרו או שבועתו באותו דבר, ואם לא נתקיים אותו דבר שנשבע בגללו הרי זה מותר.
הרמב"ם סובר כדעת רב הונא בסוגייתנו.
8.
רדב"ז הלכות נדרים פרק ח הלכה א:
[א] מי שנדר או נשבע וכו'. פ' ר"א במשנה קונם שאני נושא את פלונית שאביה רע אמרו לו מת או שעשה תשובה וכו'. ואקשינן עלה מת נולד הוא כלומר ואין פותחין בנולד
אמר רב הונא נעשה כתולה נדרו בדבר
ור' יוחנן אמר כבר מת כבר עשה תשובה קאמרי ליה כלומר בשעה שנדרת כבר כו' והוה ליה נדר טעות
ומסקינן לר' יוחנן בקושיא והלכתא כרב הונא.
ואמרי' בירושלמי דאפי' שאלה לחכם אין צריך וזה דעת רבינו שכתב הרי זה מותר:
כסף משנה הלכות נדרים פרק ח הלכה א:
...ואסיקנא לר"י בקשיא...
משמע משניהם שבגלל שהגמרא מקשה על רבי יוחנן ונשארה ב"קשיא" לכן יש לפסוק כרב הונא.
9.
כעיקרון, במחלוקת בין רב הונא ורבי יוחנן ההלכה צריכה להיות כרבי יוחנן, שהרי אפילו נגד האמורא רב [שהיה רבו של רב הונא] הכלל הוא שהלכה כרבי יוחנן.
לכן, רק בגלל ה"קשיא" על רבי יוחנן פוסקים בסוגייתנו כרב הונא.
9.1
ויש להעיר, שפעמים רבות בש"ס כן פוסקים כחכם שעליו נשארה הגמרא ב"קשיא", כי ניתן ליישב "קשיא" מה שאי אפשר לגבי "תיובתא" [וגם לזה יש חריגים], וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קל, שמביא יישוב ל"קשיא".
9.2
ואולי יש לומר: הגמרא היתה יכולה להקשות על רבי יוחנן בלי להקדים את הביטוי "בשלמא לרב הונא...", ובזה שהיא מקדימה באופן זה היא "רומזת" שהיא אכן פוסקת כרב הונא!
