הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"לחומרא שאני"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נדרים נח ע"א
אמרו לו: והלא שביעית אין לה מתירין, ולא נתנו בה חכמים שיעור,
דתנן: השביעית אוסרת כל שהוא במינה!
אמר להן: אף אני לא אמרתי אלא לביעור,
אבל לאכילה - בנותן טעם.
ודלמא הא נמי לחומרא שאני!
1.
הרי כבר נאמר לעיל - בעמוד הקודם במסכת נדרים דף נז עמוד ב - שניתן לומר "לחומרא שאני". והגמרא מדגישה זאת "הא נמי...".
2.
הביטוי "לחומרא שאני" הוא מופע יחידאי בש"ס - בסוגייתנו. גם בירושלמי הוא לא נזכר.
3.
כמובן שהבחנה בדבר שהוא "לחומרא" מוזכר אבל לא בנוסח הנ"ל.
דוגמאות:
3.1
מסכת ברכות דף סג עמוד ב:
"בשלמא הוא מטהר והם מטמאין - לחומרא, אלא הוא מטמא והם מטהרין, היכי הוי?"
3.2
מסכת שבת דף לה עמוד א:
"בשלמא הלכה כרבי יהודה לענין שבת - לחומרא, אבל לענין תרומה מאי היא?"
3.3
מסכת שבת דף עא עמוד א:
"...קא משמע לן: דלקולא - לא אמר, לחומרא - קאמר."
3.4
מסכת שבת דף קמב עמוד א:
"אימר דשמעת ליה לחומרא, לקולא מי שמעת ליה?"
3.5
מסקנה: "לשון נדרים משונה".