סקר
כמה זמן אתה כבר גולש בפורטל הדף היומי






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 


המטה והעריסה משישופם בעור הדג – תריסנית 

 

"איתמר: איזהו מטה ואיזהו דרגש? אמר רבי ירמיה: מטה מסרגין אותה על גבה, דרגש מסרגין אותו מגופו. מיתיבי: כלי עץ מאימתי מקבלין טומאה? המטה והעריסה משישופם בעור הדג; ואי מטה מסתרגת על גבה, למה לי שיפת עור הדג? אלא הא והא מגופן, מטה אעולי ואפוקי בבזיני, דרגש אעולי ואפוקי באבקתא" (נדרים, נו ע"ב).

פירוש: אִיתְּמַר [נאמר], אֵיזֶהוּ מִטָּה וְאֵיזֶהוּ דַּרְגָּשׁ? אָמַר ר' יִרְמְיָה: מִטָּה מְסָרְגִין אוֹתָהּ עַל גַּבָּהּ שקושרים את הסירוג המחזיק את המצע על גבי מוטות המיטה, דַּרְגָּשׁ מְסָרְגִין אוֹתוֹ מִגּוּפוֹ שהסירוג נקשר בחורים המצויים בתוך המוט של המיטה. מֵיתִיבֵי [מקשים] על כך ממה ששנינו: כְּלֵי עֵץ מֵאֵימָתַי נחשבים ככלים גמורים הראויים להיות מְקַבְּלִין טוּמְאָה? הַמִּטָּה וְהָעֲרִיסָה מִשֶּׁיְּשׁוּפֵם בְּעוֹר הַדָּג, שהיו משפשפים בו את העץ כדי להחליקו. וְאִי [ואם] מִטָּה מִסְתָּרֶגֶת עַל גַּבָּהּ, לָמָּה לִי שִׁיפַת עוֹר הַדָּג? הרי בין כה וכה אין העץ של המיטה נראה לעין! אֶלָּא צריך לומר כי הָא וְהָא [זה וזה], מיטה ודרגש, סירוגם מִגּוּפָן של המוטות, וההבדל ביניהם הוא כך: מִטָּה אַעוּלֵי וְאַפּוּקֵי בִּבְזִינֵי [מכניסים ומוציאים את הסירוג בנקבים שבמוטות], דַּרְגָּשׁ אַעוּלֵי וְאַפּוּקֵי בְּאִבְקָתָא [מכניסים ומוציאים בלולאות הקשורות למוטות] וזהו שאמר רבן שמעון בן גמליאל כי כשמתירים את הלולאות נופל הסירוג. (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 


שם עברי: כריש   שם באנגלית: Shark   שם מדעי: דגי סחוס (Chondrichthyes)

שם נרדף במקורות: תורא דימא, באטי


נושא מרכזי: מהו ה"דג" וכיצד ניתן לשייף עץ בעזרת עורו?


תקציר:  רבי יוחנן תיאר את ההבדל בין דרגש ובין מטה בכך שבדרגש הסירוג, כלומר הרצועות, מושחל בתוך נקבים במוטות הדרגש, ואלו במיטה הרצועות נקשרות מבחוץ ועל פני המוטות. מקשה הגמרא ממשנה בכלים (פט"ז מ"א) שממנה משתמע שגמר מלאכת עשיית מטה (לעניין קבלת טומאה) הוא לאחר שמחליקים אותה ב"עור דג" אך אם רצועות המטה קשורות מבחוץ על פני המוטות אין צורך להחליק אותן שהרי הן אינן גלויות(1). כתוצאה מסתירה זו מציעה הגמרא שבשני הכלים המוטות גלויים ולכן יש צורך להחליקם אלא שההבדל בין מטה ודרגש הוא בצורת חיבור הרצועות למוטות (נקבים לעומת לולאות). (ראה שרטוטים ב"תלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ). השאלה שבה נעסוק היא מהו "עור הדג" ששימש לשיוף העץ והחלקתו לקראת השימוש? נראה שהכוונה לעורם של מיני דגים השייכים למחלקת דגי הסחוס (Chondrichthyes) קבוצה הכוללת בתוכה גם את הכרישים המוכרים לכל כמסוכנים לאדם (ראה ב"הרחבה"). הרמב"ם מזהה את ה"דג" כמין ספציפי הנקרא "אלספן" שהוא שמה הלטיני של התריסנית (עטלף ים) (תמונות 1-2).

עורם של כרישים ובמיוחד עורם המיובש של כרישי קרקע מעל-סדרת הבטאים שימש בעת העתיקה כנייר ליטוש. רקמת החיבור האלסטית של העור והשיניים הקשות והעמידות לשחיקה הפכו אותו ליעיל מאד. עד לא מכבר היה מקובל שימוש ב"עור הדג" בגרמניה וביפן. גם היום מתהדרים נגרי ריהוט יוקרה, הנעשה בעבודת יד, בליטוש בעזרת עור כריש. איכותו ועמידותו של עור כרישים הפכה אותו לחומר גלם בתעשיית מוצרי עור יוקרתיים כמו ארנקים וכד' (תמונה 3). 
 

    
 תמונה 1. תריסנית       צילם:  Julien Willem
 
  תמונה 2. תריסנית   Pastinachus sephen   
צילם:  eNil from Portsmouth, UK

   

 

תמונה 3.  קופסה עתיקה מצופה בעור כריש       צילם:   P.j.alfaiate

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מחלקת דגי הסחוס מתחלקת לקבוצות רבות והכרישים המוכרים לנו נכללים באחת מקבוצות המחלקה. קבוצה גדולה וחשובה היא על-סדרת הבטאים. על-סדרה זו כוללת מינים רבים של דגי קרקע כמו גיטרן, טריגון, תריסנית וחשמלן (ראה תמונות 4-5). ייתכן ו"עור הדג" הופק בעיקר מסוגים אלו משום שהם נפוצים יחסית במי חופים ופרטים רבים נפלטים לחוף בעקבות סערות. כותב שורות אלו מצא ביום סיור בחוף עכו עשרות פרטים של גיטרנים שנפלטו לחוף. הרמב"ם בפיהמ"ש (כלים, פט"ז מ"א) מזהה את "הדג", שבעורו מחליקים כלי עץ, כמין ספציפי: "וענין משישופם, משישפשפם בעור הדג, והוא עור דג מסויים שיש בו גבשושיות ונקרא "אלספן" משפשפים בו את הכלים ומחליקם ומצחצחם". כנראה שכוונתו לכריש הקרקע תריסנית הנקרא בלטינית Trygon sephen (למין זה כמה שמות נרדפים הכוללים את המילה sephen כמו Pastinachus sephen או Raja sephen). זיהוי של מין ספציפי נוסף מובא על ידי קרויס (קדמוניות התלמוד ב א עמ' 86) על פי פליניוס הזקן המספר שהיו משתמשים לצורך שיוף עצים ושנהבים בעור דג סחוס הנקרא Squinta (מלאך ים). (2) 

באנגלית נקראת התריסנית Cowtail Stingray כלומר "טריגון זנב פרה". שם זה קשור למבנה זנבה של התריסנית הדומה בצורתו לזנב פרה המעובה בבסיסו. הדבר מזכיר לנו את הדג הטמא "תורא דימא" (שור הים) האסור באכילה: "אמר אביי: האי חמרא דימא שרי תורא דימא אסיר" (עבודה זרה, לט ע"א). לויהזוהן המסתמך על אריסטו ופליניוס מזהה את "תורא דימא" עם התריסנית. דג זה כמובן טמא משום שאין לו קשקשים מתקלפים. בהמשך הסוגיה בעבודה זרה (שם) מוזכרת התריסנית פעם נוספת בשם אחר: "רבה בר בר חנה איקלע לאקרא דאגמא, קריבו ליה צחנתא, שמעיה לההוא גברא דהוה קרי ליה באטי, אמר: מדקא קרי ליה באטי שמע מינה דבר טמא אית ביה, לא אכל מיניה. לצפרא עיין בה, אשכח ביה דבר טמא, קרי אנפשיה: לא יאונה לצדיק כל און" (3). קרוב לוודאי ש"באטי" (Batos) הוא שמם היווני של התריסניות. 
  

      

תמונה 4. חשמלן משוייש
 

   

תמונה 5. חשמלן משוייש – שני הנקבים משמשים להזרמת מים לזימים

 
הרחבה 

דגי הסחוס 

אמנם רבים מבני מחלקת דגי הסחוס מזכירים לנו בצורתם והתנהגותם את הדגים אך המרחק הטקסונומי בינם ובין הדגים גדול מאד ובין שתי הקבוצות קיימים הבדלי מבנה עקרוניים.

כפי ששמם מעיד, שלד דגי הסחוס עשוי מסחוס בניגוד לשלד הגרמי של דגי הגרם (הדגים המוכרים לנו מצלחתינו). עור דגי הסחוס עבה ועליו קשקשים קשים (בנושא זה הרחבנו לעיל) ואילו עור דגי הגרם רירי בעל קשקשים רכים יחסית. הוא עשוי מרקמת חיפוי רב שכבתית העשירה בתאי בלוטה רבים ומתחתיה נמצאת רקמת חיבור שבתוכה משובצים קשקשים הבנויים בעיקר מרקמת חיבור סיבית בתוספת לוחית זעירה מחומר גרמי (עצם). הקשקשים ערוכים זה על זה כרעפים בשורות אלכסוניות מפנים לאחור. מבחינים בין מיני דגים בעלי קשקשים ששפתם עגולה (למשל הקרפיון) לכאלו ששפתם משוננת.

מאפיינים נוספים של דגי הסחוס: סנפיריהם אינם גמישים והם אינם זוגיים. הנחיריים ממוקמים בקדמת הראש ופיהם בדרך כלל בתחתיתו. מאפיין בולט הוא הזימים חסרי המכסים שהוא למעשה סימן ההיכר הבולט ביותר של הכרישים הניכרים בסדקי הזימים בצידי הראש. המים חודרים לזימים דרך שני נקבים בצד העליון של הראש. לדגי הסחוס אין שלפוחיות אוויר ולכן, על מנת שלא לשקוע, הם חייבים להיות בתנועה מתמדת או לרבוץ על הקרקעית.  את הכרישים ניתן לזהות בקלות גם על פי האונה העליונה הארוכה יותר של סנפיר הזנב. רוב דגי הסחוס טורפים בעלי חוש ריח מפותח מאוד. ראייתם מכוונת למרחק, ובעזרתה הם מסוגלים לזהות טורף וטרף מרחוק. אצל רובם ההפריה פנימית והם משריצים ולדות חיים. 
 

עור דגי הסחוס

עורם של דגי הסחוס עשוי רקמת חיפוי בעלת בלוטות חד-תאיות. העור שמתחת לרקמה זו יוצר יחד איתה קשקשים רבים החופים את הגוף (קשקשים פלקואידים). כל קשקש עשוי לוחית עגולה ששמנה בולטת שן הנטויה לאחור. הלוחית עשויה מחומר עצם, והשן המחודדת  עשויה דנטין מצופה שכבת אמייל קשה (חומרים אלו מרכיבים את השיניים שלנו). דרך נקב שבתוך הלוחית חודרת לתוך חלל השן רקמה רכה ובה עורקי דם ועצבים. נמצא, שקשקשי דגי הסחוס דומים במבנם לשיני החוליתנים. בעור הלסתות של דגי הסחוס קשקשים אלו הופכים להיות לשיניים ממש. הקשקשים בעור והשינים בלסתות נשחקים ומתחלפים באופן הדרגתי. בגלל דמיון מבנה הקשקשים לשיניים הם נקראים בדגי הסחוס גם שיני עור. מבנה השיניים שונה בין מיני דגי הסחוס השונים וניתן להשתמש בהן כמגדיר לקביעת זהות המין ממנו נלקח העור (ראה תמונות 6-8 שצולמו במיקרוסקופ אלקטרוני סורק). מבנה שיני העור נועד להגן על גוף הכריש ולהפחית את החיכוך עם המים בשעת השחייה. מחקרים מראים שיש קשר בין מבנה שיני העור ודגם השחייה הספציפי של הכריש. השיניים קשות מאד בגלל אופי החומרים מהם הן עשויות וכאשר מחליקים את עור הכריש מאחור לפנים מתקבלת תחושה של נייר זכוכית. בתנועה מלפנים לאחור התחושה היא של עור חלק משום שהקשקשים חופים זה את זה באופן המקטין את התנגדות המים.
  

         

תמונה 6. כריש לבן  - White Shark  

        
   

 תמונה 7. כריש  קוצני - Brier Shark




תמונה 8. כריש לוויתן  - Whale Shark

הצילומים המיקרוסקופים מתפרסמים באדיבות סו לינדזיי
 Sue Lindsay, Manager of the Scanning Electron Microscopy SEM Unit

 
 


(1) בחברה מודרנית בעלת תעשייה ממוכנת שאלת הגמרא תמוהה אך עלינו לזכור את הטירחה הרבה ומשך הזמן הנדרש לשיוף ידני של מוט עץ גולמי, למשל, בעזרת נייר זכוכית.
(2) את הצעת הזיהוי עם התריסנית מצאתי במדור "העולם" ב"תלמוד המבואר" ואילו הזיהוי של פליניוס הובא לידיעתי על ידי הרב ה. גרשוני. לענ"ד כמעט כל המינים במחלקת דגי הסחוס עשויים היו לשמש למטרה זו. עורם של מינים מעטים בלבד איננו מתאים לשיוף משום ששיני העור שלהם אינן מסודרות בכיוון אחיד אלא קבועות כשהן נוטות לכיונים שונים.
(3) פירוש: רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אִיקְלַע [הזדמן] לְאַקְרָא דְּאַגְמָא, קְרִיבוּ לֵיהּ צַחַנְתָּא [הביאו לו מאכל עשוי מדגים קטנים], שַׁמְעֵיהּ לְהַהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה קָרֵי לֵיהּ [שמע לאדם אחד שהיה קורא לו] בָּאטֵי, אָמַר: מִדְּקָא קָרֵי לֵיהּ [מכיון שהוא קורא לו] בָּאטֵי שְׁמַע מִינָּהּ [למד מכאן] שדָּבָר טָמֵא אִית בֵּיהּ [יש בו], משום שבאטי הוא שם של דג טמא, לֹא אָכַל מִינֵּיהּ [ממנו]. לְצַפְרָא [בבוקר] עִיֵּין בָּהּ בדק מאכל זה, אַשְׁכַּח בֵּיהּ [מצא בו] דָּבָר טָמֵא, קָרֵי אַנַּפְשֵׁיהּ [קרא על עצמו] את הפסוק: "לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן" (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

 

רשימת מקורות:

מ. דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 180).
ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה (עמ' 35).
ל. פישלזון, זואולוגיה – דגים עמ' (עמ' 82,109).
 




א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 

כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר