פילפולא בעלמא
נדרים לח ע"א
"אמר רבי יוסי ברבי חנינא: לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר: (שמות לד, כז) כְּתָב לְךָ (שמות לד, א) פְּסָל לְךָ, מה פסולתן שלך אף כתבן שלך, משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר: (משלי כב, ט) טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ וגו' [כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל].
מתיב רב חסדא: דברים ד, יד וְאֹתִי צִוָּה ה' בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם [חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים]! - ואותי צוה, ואני לכם.
(דברים ד, ה) רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה' אֱלֹהָי! - אותי צוה, ואני לכם.
(דברים לא, יט) וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת [וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם]! - השירה לחודה.
(המשך הפסוק שם) לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל! - אלא פילפולא בעלמא".
פירשו המפרשים שאת עצם האפשרות להבנה וחריפות בתורה (רא"ש), את שיטת החריפות והבינה (תוספות), להבין דבר מתוך דבר (המפרש), קיבל משה לבדו להנחיל לזרעו, ואילו את ישראל נצטוה ללמד רק את גוף דברי התורה.
וקשה, מדוע אם כן סתם רבי יוסי ברבי חנינא "לא ניתנה תורה" – משמע כולה, ולא פירט שאין הדברים אמורים אלא באפשרות לחדש מסברא בדברי תורה?
אלא שיש אומרים שרבי יוסי ברבי חנינא היה בנו של רבי חנינא. לפיכך, רבי יוסי שהיה מזרעו של רבי חנינא – כפי מידתו בתורה דיבר, שכך אמר רבי חנינא על עצמו: "חס ושלום, אי משתכחא תורה מישראל - מהדרנא לה מפילפולי" (מסכתות כתובות דף קג ע"ב; ובבא מציעא דף פה ע"ב, וראה עוד בקישור זה). יכולת פילפול זו ניתנה למשה לבדו ולזרעו אחריו לירושה. אך עינו לא היתה רעה בשל אחרים (אבות ה משנה יג), וגם את אותה יכולת הפילפול ציוה לנו משה מורשה לכל קהילת יעקב. משום כך יכל עתניאל בן קנז להחזיר מתוך פלפולו את אותן ההלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה (מסכת תמורה דף טז ע"א), אף שבעצמו היה משבט יהודה ולא מזרעו של משה. ומשום כך יכל גם רבי חנינא להתהדר באותה מידה ולהנחילה לזרעו אחריו.
ורב חסדא שהקשה על דברי רבי יוסי ברבי חנינא וביאר לבסוף את דבריו, אף הוא אותה מידה היתה בו, כמו שאמרו במסכת עירובין דף סז ע"א: "רב חסדא ורב ששת כי פגעי בהדי הדדי... רב ששת מרתע כוליה גופיה מפלפוליה דרב חסדא".
