הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"מאן תנא... רבי... היא"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

נדרים לג ע"א-ע"ב

/מתני'/. אין בין המודר הנאה מחבירו למודר הימנו מאכל - אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהם אוכל נפש.
המודר מאכל מחבירו - לא ישאילנו נפה וכברה וריחים ותנור, אבל משאיל לו חלוק וטבעת וטלית ונזמים.
גמ'. מאן תנא?
אמר רב אדא בר אהבה: רבי אליעזר היא; דתניא, ר' אליעזר אומר: אפי' ויתור אסור במודר הנאה.
המודר מאכל מחבירו - לא ישאילנו כו'.
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לג עמוד א
והא מן מאכל נדר!
...
מתני'. וכל דבר שאין עושין בו אוכל נפש, מקום שמשכירין כיוצא בהן - אסור.
גמ'. מכלל דרישא אף על פי שאין משכירין,
מאן תנא? אמר רב אדא בר אהבה: ר' אליעזר הוא.

מבנה הסוגיה:

1.
המשנה:

/מתני'/. אין בין המודר הנאה מחבירו למודר הימנו מאכל - אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהם אוכל נפש.
המודר מאכל מחבירו - לא ישאילנו נפה וכברה וריחים ותנור, אבל משאיל לו חלוק וטבעת וטלית ונזמים.

2.

גמ'.
מאן תנא?

הגמרא רוצה לברר מי הוא התנא שסובר שגם דבר פעוט - כגון "דריסת הרגל" - אסור על מי שמודר הנאה מחברו.

3.
עונה הגמרא:

אמר רב אדא בר אהבה: רבי אליעזר היא; דתניא, ר' אליעזר אומר: אפי' ויתור אסור במודר הנאה...

שיטת התנא רבי אליעזר היא באופן כללי: " אפי' ויתור אסור במודר הנאה". כלומר, אפילו דבר שאדם נוהג לוותר לחברו [כגון מוכר שמוסיף כמות קטנה לטובת קונה] הרי שאסור למודר הנאה.

4.
הערה: לא מצינו בברייתא מחלוקת ממש [ולא במקום אחר בש"ס]. לא מובאת בברייתא דעה אחרת חולקת. אלא שבדרך כלל כשמשנה או ברייתא פותחות בשם של חכם משמע שיש מי שחולק עליו [יחיד או רבים].

הר"ן מסכת נדרים דף לב עמוד ב

מאן תנא - דמודר הנאה אסור בדריסת הרגל.

הוא מסביר את הקשר בין איסור דריסת הרגל [לעבור בשטח חצרו של המדיר את חברו מהנאה] לעניין הויתור:

אפי' - ויתור, מה שדרכן של מוכרים לוותר ללוקחין שמוסיפין להם כשלוקחין פירות אחד או שנים אפילו אותו ויתור אסור במודר הנאה ואף על גב דהוי זבינא דרמי על אפיה הלכך דריסת הרגל אסור אף על גב דלא קפדי בה

המשך: הר"ן מסכת נדרים דף לג עמוד א:

אינשי אסור במודר הנאה
אבל רבנן דפליגי עליה סברי דכל היכא דלא אסר עליו אלא הנאתו כה"ג לא מקרי הנאה דכיון דמידי דלא קפדי בה אינשי הוא אין זה קרוי נהנה מחבירו

חכמים חולקים ואומרים שדבר שאנשים לא מקפידים עליו אינו מוגדר כלל כהנאה, ולכן גם במשנתנו מותר לפי אותם "רבנן" למודר ההנאה לעבור בשטח חברו.

4.1
משמע מהר"ן ש"רבנן" [רבים?] הם שחולקים על רבי אליעזר. אולם מנין לו?

5.
המשך הגמרא:
משנה נוספת:

מתני'. וכל דבר שאין עושין בו אוכל נפש, מקום שמשכירין כיוצא בהן - אסור.

6.

גמ'. מכלל דרישא אף על פי שאין משכירין,

הגמרא מכנה את המשנה הקודמת בדף לב עמוד ב כ"רישא" - ובאמת בספר המשניות שתי המשניות הן "רישא" ו"סיפא" של משנה אחת.

הגמרא מסיקה על הרישא מכח דיוק בסיפא.

7.

מאן תנא? אמר רב אדא בר אהבה: ר' אליעזר הוא.

שואלת הגמרא כמי סוברת הרישא.
ועל כך היא עונה שמתאים לרבי אליעזר [כמו שכבר אמרנו על הרישא - המשנה בדף הקודם - לעיל בסעיף 3.

8.
רש"י מסכת נדרים דף לג עמוד א:

מאן תנא - דאפילו הכי אסור.
ר' אליעזר היא - אבל סיפא דקתני מקום שמשכירין אסור דברי הכל היא דהנאה גמורה היא.

הסיפא - לעיל בסעיף 5 - היא לא רק כרבי אליעזר אלא אף לשיטת "רבנן" - "דברי הכל".

9.
לגבי המשנה הראשונה - הרישא:
רמב"ם הלכות נדרים פרק ו הלכה ג:

אין בין מודר הנאה מחבירו למודר ממנו הניית מאכל אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש במקום שמשאילין אותם שם בחנם.

10.
לחם משנה הלכות נדרים פרק ו הלכה ג:

[ג] אין בין מודר הנאה מחבירו וכו'. כר' אליעזר (נדרים דף ל"ב ב) דאמר (אפילו) ויתור אסור:

כלומר, הרמב"ם פסק כרבי אליעזר במשנה הראשונה - ברישא.

11.
הר"ן מסכת נדרים דף לג עמוד א:

ולענין הלכה - פסק הרמב"ן ז"ל כר' אליעזר דאמר ויתור אסור כיון דסתם לן תנא הכא כוותיה

הרמב"ן פוסק כרבי אליעזר [כרמב"ם] מפני שהרישא סוברת כמותו [ראה לעיל בסעיף 3]. ולכאורה הוא מגדיר אותה כ"סתם משנה"!

ניתן להסביר את דבריו בכמה אופנים:

11.1
הסבר אחד:
הרישא נכתבה באמת כמשנה עצמאית [כמובא בדפוסי הגמרא - כלפנינו], ולכן היא מוגדרת כ"סתם משנה", והכלל הוא שהלכה כסתם משנה, למרות שחכמים חולקים על רבי אליעזר בברייתא.

11.2
ואולי אף אם המשנה הראשונה מוגדרת כ"רישא" של כל המשנה אזי גם יתכן ש"רישא" בלבד מוגדרת כ"סתם משנה" - ובוודאי אם בסיפא לא ממש חולקים עליה.

11.3
הסבר שני:
ההלכה היא כרבי אליעזר בגלל שהגמרא לעיל [בסעיף 3] וגם בסוגייתנו לעיל [בסעיף 7] קובעת שהמשנה הראשונה [=הרישא] היא כרבי אליעזר ובכוונת הגמרא לומר בניסוח זה - " מאן תנא? אמר רב אדא בר אהבה: ר' אליעזר הוא" - שכך היא פוסקת - ראה להלן - בלי קשר אם היא מוגדרת כ"סתם משנה".

12
הרמב"ן מוסיף נימוק לפסוק כרבי אליעזר:

ועוד דסוגיין דפ' השותפין שנדרו (לקמן /נדרים דף מח) כוותיה אזלא

במסכת נדרים דף מח משמע מהגמרא שהיא מתייחסת-פוסקת כרבי אליעזר.

13.
ממשיך הר"ן:

אבל ר"ח ז"ל כתב בפרק חזקת הבתים [גבי] אלו דברים שאין להם חזקה דלית הלכתא כרבי אליעזר וכן דעת ר"ת ז"ל.

ר"ח ור"ת פוסקים במסכת בבא בתרא שלא כרבי אליעזר.
כנראה בגלל הסוגיה שם ולא כפי סוגייתנו [מחלוקת סוגיות?].

14.

"יד מלאכי", כלל תנד:
הביטוי "מאן תנא" וכן הביטוי "מני" משמעותם לברר באמת כאיזה תנא סוברת המשנה/ברייתא.
הוא גם מתייחס לביטוי "מאן תנא... דלא כ..".

ועוד דבכמה דינים חמורים הצריכים תלמוד קאמר תלמודא עלייהו מאן תנא וכו' דלא כפלוני ומי הוא זה אשר יערב לבו לומר ולשקול בכף מאזנים איזהו הדין הפשוט ואיזהו הבלתי פשוט

14.1
דיון מעניין לגבי רבי יהושע ורבי אליעזר:

ועיין שער יוסף דף נ"ה ע"ג ומדי דברי בזה הכלל זה חזיתי ואספרה שמצאתי להרשב"א בחידושיו לחולין דף ל"ד ג' דעלה דאמרינן שם בגמ' דלא כר"י כתב הוא ז"ל דמשום דר' יהושע הוא מתלמידי ב"ה ור"א מתלמידי ב"ש ניחא ליה לאוקומי כר' יהושע כל היכא דמצי לאוקומי כוותיה

שיטת הרשב"א:
כעיקרון יש להעדיף להעמיד משנה כרבי יהושע שהיה מתלמידי בית הלל ולא כרבי אליעזר שהיה מתלמידי בית שמאי!
ולכן כשלא מיושב כרבי יהושע עדיף לנסח בגמרא "דלא כרבי יהושע" ולא לנסח "כרבי אליעזר"!

14.2

אבל כר"א לא מוקי אלא מדוחק
ולפיכך קאמר דלא כר' יהושע ולא קאמר ור"א היא

כמו לעיל: יש עדיפות לא לומר "רבי אליעזר היא" - אלא רק מחוסר ברירה - "מדוחק"!

14.3
הסבר אחר, שלא "מקבל" את ההבחנות בסעיפים לעיל:

אי נמי דמשום דר"א לא קאמר בהדיא לא מצי לאוקמי כר"א אבל כר' יהושע וודאי דלא אתיא עכת"ד,

15.
הערות ה"יד מלאכי":

וגם זה לא זכיתי להולמו דאי כפי טעם ראשון קשה שהרי מצינו בבכורות דף ל"ג א' דקאמר מאן תנא אמר רב חסדא ב"ש היא דאמר וכו' ואם כדבריו הוה ליה למימר דלא כב"ה דפליגי עליה שם

לפי הכלל בסעיף 14.1-14.2 היה צריך לומר בקטע הנ"ל "דלא כבית הלל" ולא "בית שמאי היא".

15.1
ולעניין רבי אליעזר בסוגייתנו - במסכת נדרים דף לג [ודף לד]:
כמו שהובא לעיל בסעיפים 3, 7.

ותו דאף בר"א גופיה מצינו בנדרים דף ל"ב ול"ג ובשבת דף ק"ז ב' ובמנחות דף י"ב ב' דקאמר מאן תנא ר"א היא

אע"ג דהוה מצי למימר דלא כבר פלוגתיה דר"א ואע"פ שהוא מוזכר בלשון חכמים ואין זה דרך התלמוד לומר דלא כרבנן מ"מ ר"א שאני דידעינן בבירור דסתם רבנן דפליגי עליה דר"א היינו ר' יהושע דהוא בכל דוכתא בר פלוגתיה כמ"ש הר"ן במסכת נדרים דף ע"ד ב' .

הרי בסוגייתנו הגמרא אומרת "מאן תנא? רבי אליעזר היא" למרות שיכלה לומר "דלא כרבי יהושע". אם באמת חכמים [="רבנן"] הם אלה שחולקים על רבי אליעזר מובן מדוע לא נאמר "דלא כרבנן" כי לא מקובל כך בש"ס. - 0 מופעים בש"ס!

אבל באמת יש לקבוע [לפי דברי ה"יד מלאכי"] שרבי יהושע הוא זה שחולק על רבי אליעזר [ולא "רבנן"] כי ידוע לכולי עלמא שהם היו שני בני פלוגתא!

- ראה לעיל בסעיף 4-4.1

לפי זה הוא מקשה על הרשב"א לעיל - שהיה צריך לומר בסוגייתנו "דלא כרבי יהושע" ולא "רבי אליעזר היא"!

15.2
הוא מביא דוגמא נוספת:

ומצינו עוד במועד קטן דף י"א א' דקאמר דלא כר' יוסי הגם דקיימא לן דנמוקו עמו אע"פ שהיה יכול לומר דאתיא כר"י בר פלוגתיה

יש להניח שרבי יהודה היה בן מחלוקתו של רבי יוסי - ודומה למה שמובא לעיל בסעיף 15.1

15.3
והוא מביא דוגמאות נוספות:

דנוכל לדון משם דלא הוי טעמא כר"א משום דלא מוקי כוותיה אלא מתוך דוחק כיון שאף בר' יוסי דנמוקו עמו מצינו דוגמתו

ואף בר"א גופיה מצאתי בהוריות דף ה' א' דקאמר דלא כר"א והוה מצי למימר ר' יהושע היא שהוא בר פלוגתיה מוזכר להדיא בההוא ברייתא

וכן בריש תמורה דף ב' א' קאמר לאתויי יורש ודלא כר' יהודה אע"ג דהוה מצי שפיר למימר לאתויי יורש וכר' מאיר שהוא בר פלוגתיה דר"י המוזכר שם בברייתא וכן בע"ז דף ל"ב ב' ובחולין דף י"ג א' ובתמורה דף י"ב א'

מסקנת דבריו שהוא לא מקבל את ההבחנות של הרשב"א!

16.
בסוגייתנו - משנה שלישית:

מתני'. המודר הנאה מחבירו -
שוקל לו את שקלו,
ופורע את חובו,
ומחזיר לו את אבידתו;
מקום שנוטלין עליה שכר, תפול הנאה להקדש.

גמ'. אלמא אברוחי ארי בעלמא הוא ושרי,

17.

מאן תנא?

אמר רב הושעיא: זו

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לג עמוד ב

דברי חנן היא.

18.

רבא אמר: אפי' תימא דברי הכל, גבי מודר הנאה דיהיב על מנת שלא לפרוע.

19.

מאי חנן? דתנן:
מי שהלך למדינת הים, ועמד אחד ופירנס את אשתו,
חנן אמר: איבד את מעותיו,
נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו: ישבע כמה הוציא ויטול;
א"ר דוסא בן הרכינס: כדבריהם,
אמר ר' יוחנן בן זכאי: יפה אמר חנן הניח מעותיו על קרן הצבי.

מבחינת ה"משקל" של החולקים לא לגמרי ברור שהלכה כחנן, כי משמע שה"רבים" לא סוברים כמותו, אבל כנראה בגלל הכרעתו של רבי יוחנן בן זכאי נקבע שהלכה כמותו - כחנן.

20.
גם כאן הגמרא יכלה לומר - בלשון שלילית - "דלא בני כהנים גדולים"!
אבל כנראה שאין כללי הכרעה מבחינת "משקל" החולקים בברייתא - ראה לעיל סעיף 19 - לכן הגמרא נקטה לעיל בסעיף 17 "דברי חנן היא".

21.
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קט עמוד א:

אמר ר' זירא אמר רבה בר ירמיה: ב' דברים שאמר חנן - הלכה כיוצא בו,

כלומר, בשתי ההלכות היחידות שאמר התנא "חנן" בש"ס הלכה כמותו, ואחת מהן - בסוגייתנו.

גם יתכן שהגמרא בסוגייתנו ידעה כבר מהכרעה זו ולכן כתבה - בסעיף 17 - "חנן היא".

22.
הערה מעניינת: אחרי השאלה "מאן תנא" - לעיל בסעיף 17 - לא מובא רק "חנן היא", אלא "זו דברי חנן היא" [הביטוי "מאן תנא... זו דברי... היא" - מופע יחידי בש"ס].

22.1
כנראה בא ללמדנו - כמו בכל מקום בש"ס שמובא הלשון "זו דברי.." - שרבים חולקים עליו ולכאורה הלכה היתה צריכה להיות כמותם ולא כחנן - ראה לעיל בסעיף 19
 

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)