הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"תרי תנאי אליבא..."

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

נדרים יא ע"א

והתניא, ר' יהודה אומר: האומר כירושלים - לא אמר כלום, עד שידור בדבר הקרב בירושלים! 
כולה ר' יהודה היא, ותרי תנאי אליבא דר"י.

1.

והתניא, ר' יהודה אומר: האומר כירושלים - לא אמר כלום, עד שידור בדבר הקרב בירושלים!
כולה ר' יהודה היא, ותרי תנאי אליבא דר"י.

כלומר התנא של המשנה אמר דבר אחד בשם רבי יהודה והתנא בברייתא אמר אחרת בשם רבי יהודה. למעשה יש כאן מחלוקת תנאים מה אמר רבי יהודה.

1.1
נמצאנו למדים דבר "מעניין" שלא מודגש כל צורכו: כשמוזכר במשנה שם תנא מסויים - רבי יהודה בסוגייתנו - יתכן שמדובר, שתנא אחר אמר זאת בשם אותו תנא - רבי יהודה.

2.
קצת קשה, שהרי בכל הש"ס כשיש סתירה בדברי תנא ניתן ליישב "תרי תנאי אליבא" - שני תנאים חולקים מה אמר אותו תנא מסויים [רבי יהודה בסוגייתנו] - ראה בהמשך.

3.
קושי נוסף: מדוע תלמידיו השונים של רבי יהודה לא הוזכרו בשמם. תלמידיו של רבי יהודה בר אילעי היו: רבי ישמעאל בנו של רבי יוסי, וכן רבי יהודה הנשיא עצמו, ועוד...

3.1
לפי זה ניתן לחדש חידוש מעניין: הגמרא בכוונה לא מזכירה כאן את שמות תלמידיו מפני שכנראה אחד מהם היה רבי יהודה הנשיא ואז ההלכה היתה צריכה להיות כמותו...[ובעיקר אם דבריו נאמרו דווקא בברייתא ולא במשנה...]

4.
ספר הכריתות לשון למודים שער ג:

כד. כמו שאנו אומרים תרי תנאי ואליבא דפלוני תנא כך אנו אומרים תרי אמוראי ואליבא דפלוני אמורא, תרי אמוראי ואליבא דר' יוחנן, תרי אמוראי ואליבא דרב:

כלומר, הביטוי "תרי תנאי אליבא ד..." מתאים גם לגבי תנאים וגם לגבי אמוראים. וקצת קשה עליו, שהרי הביטוי "תרי אמוראי אליבא..." - מופע יחידאי בש"ס.

5.
מחלוקת פרשנים האם את התרוץ של "תרי תנאי אליבא ד..." אפשר לכל אחד לתרץ כך קושיות שונות, או שמא רק במקומות שהש"ס עושה זאת - קשור לדברינו לעיל בסעיף 2.

יד מלאכי כללי התלמוד כלל תרמד:

תרי תנאי ואליבא דרבי פלוני, אין קפידא כלל לתרץ כן מסברא דנפשין דהא אשכחן להתוס' ז"ל בפ"ק דברכות דף ט' א' ד"ה לעולם שתירצו כן מדעת עצמם לחד תירוצא והובא ברא"ש שם וכן ראיתי אליהם בפרק כל התדיר דף צ"א ב' סד"ה הא ר"י ובפרק המפלת דף ל' א' ד"ה ש"מ יע"ש ואף על גב דבנזיר פרק כ"ג דף מ"ט ב' סד"ה ומשני איתא שם דאין סברא לומר דתרי תנאי נינהו אליבא דר"ע מדלא משני כן הש"ס בהדיא וקבעו בעל שארית יוסף להלכה בנתיב המתרץ כלל ה' לא סיימוה קמיה דמר דאין זו אלא מדברי מהרי"ף כמו שתראה בסוף הדבור שם שכתוב לאמר כל זה מלשון מהרי"ף אך שיטת סתם התוספות היא כדכתיבנא והיא היא שיטת הר"ש על המשניות שהרי מצאתי אליו ז"ל ספ"ב דדמאי שתירץ כן גם הוא מסברא דנפשיה וכן תמצא לו עוד בפי"א דכלים משנה ו' ושם רפי"ד ופט"ז סמ"ד ובפרק ט' דטהרות מ"ד ובסוף פט"ז דאהלות ומיהו מצאתי להרדב"ז ז"ל בספר יקר תפארת פ"א מהלכות שמיטה ויובל שכתב וליכא לתרוצי דתרי תנאי ואליבא דר"א דא"כ לא הוה שתיק מיניה תלמודא ע"כ:

לפי שיטה אחת "אין קפידא כלל לתרץ כן מסברא דנפשין", כלומר, ניתן לתרץ סתירה שנראית ללומד בדברי החכמים [נראה שהכוונה שכך מותר לראשונים ליישב "סתירות" בדברי חכמי הגמרא

ושיטה שניה: אין לומר כן "מדלא משני כן הש"ס בהדיא".

5.1
ונראה לחדש חידוש עקרוני: לפי השיטה הראשונה ניתן לומר שכביכול אין עריכה אחת – כללית וסופית - לש"ס, ולכן ייתכן שנוצרו "סתירות" בדברי חכמים, ואפשר ליישבם בתקופה מאוחרת יותר על ידי קביעה ש"תרי תנאי נינהו..." [אבל קשה לומר כך על המשניות].

5.2
לפי השיטה השניה: אם הגמרא לא אמרה "תרי תנאי" משמע של"עורך הגמרא" [וגם ל"עורך המשנה"] הסתירה היתה ידועה, וכשאמר "תרי תנאי..." הוא ידע זאת מבחינת ידיעה עובדתית, ולכן כשלא נאמר כך על ידי הגמרא - באופן מפורש - הרי שהיה ברור ל"עורך הש"ס" שאין כאן סתירה ויש למצוא הסבר אחר לסתירה שנראית ללומד.

6.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תרס:

תרי תנאי ואליבא דרבי פלוני, מצינו בגמרא דמגילה פ"ק [מגילה דף י' ב'] דמתרץ תרי תנאי ואליבא דר' ישמעאל בר' יוסי אף על גב דבתרוייהו לא הוזכר שום תנא אחר משום ר' ישמעאל בר' יוסי אלא בב' הברייתות דסתרי אהדדי מדכר ליה להדיא

וכן בריש תענית דף ד' ב' מצינו דמשני תרי תנאי אליבא דר' יהודה אף דלא הוזכר שום תנא אחרינא שאמר משמיה דר' יהודה

והא עדיפא מקמייתא דעבדינן התרי תנאי ממתני' לברייתא וכן בשלהי הנשרפין סנהדרין דף פ"ד א' איתא תו תרי תנאי ואליבא דר"ע מתני' ר' שמעון ואליבא דר"ע ברייתא רבנן ואליבא דר' עקיבא ע"כ וע"ש פירוש רש"י נמצינו למדין גם מזאת דבין משנה לברייתא עבדינן התרי תנאי

ומעתה יש לתמוה על הגר"ש בעל הכריתות שבלשון לימודים שער ב' סי' כ"ו כתב דלכך לא אמרו בההיא דתמורה דמייתי התם תרי תנאי ואליבא דר' יהודה משום דלא הוזכר תנא שאמר משום ר' יהודה לא במשנה ולא בברייתא אלא סתמא
ועוד דלא שייך כי האי לישנא בין משנה וברייתא רבי לא שנאה ר' חייא מנין לו ע"כ והוא פלא דאישתמיטו מיניה דגאון הני סוגיי ברירי דאייתינא

וכבר הושג מהר"ב בעל הליכות אלי כלל תשי"ד מדוכתי אחריני יע"ש ומצאתי להרב רבינו שמשון ז"ל בסוף פ"ב דמסכת דמאי דקאמר תרי תנאי אליבא דר' מאיר ממשנה לתוספתא וכן תמצא אליו עוד בפרק ט"ז דמסכת כלים סוף משנה ד' דקאמר עוד הכי ממשנה לתוספתא וכן כתב עוד בסוף פרק י"ז דמסכת אהלות ובפרק י"א דכלים משנה ו' ושם ריש פרק י"ד ובפ"ט דמסכת טהרות משנה ד':

כאן הוא מוסיף שיש מחלוקת אם את הכלל של "תרי תנאי אליבא ד..." אומרים רק במשניות או גם במשנה וברייתא. ונראה שתלוי בהסבר [ה"חידוש"] שכתבנו בפיסקה הקודמת !!!

ובסוגייתנו - מסכת נדרים דף יא מדובר במשנה וברייתא!
 

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)