הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
כפילות של קושיות ותרוצים - מדוע?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
כתובות קז ע"א-ע"ב
מי שהלך למדינת הים.
איתמר, רב אמר:
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קז עמוד א
פוסקין מזונות לאשת איש,
ושמואל אמר: אין פוסקין מזונות לאשת איש.
אמר שמואל: מודה לי אבא, בשלשה חדשים הראשונים, לפי שאין אדם מניח ביתו ריקן.
בששמעו בו שמת כולי עלמא לא פליגי,
כי פליגי - בשלא שמעו בו שמת,
רב אמר: פוסקין, דהא משועבד לה, ושמואל אמר: אין פוסקין...
והלכתא כותיה דרב, ופוסקין מזונות לאשת איש.
והלכתא כותיה דרב הונא אמר רב, דאמר רב הונא אמר רב: יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה. והלכתא כותיה דרב זביד בקוניא, דאמר רב זביד: הני מאני דקוניא, חיורי ואוכמי - שרו, ירוקין - אסירי. ולא אמרן אלא דלית בהו קרטופני, אבל אית בהו קרטופני - אסירי.
הערות קצרות על הסוגיה:
1.
מחלוקת רב ושמואל:
מי שהלך למדינת הים.
איתמר, רב אמר:
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קז עמוד א
פוסקין מזונות לאשת איש,
ושמואל אמר: אין פוסקין מזונות לאשת איש.
אמר שמואל: מודה לי אבא, בשלשה חדשים הראשונים, לפי שאין אדם מניח ביתו ריקן.
בששמעו בו שמת כולי עלמא לא פליגי,
"אבא" - כינוי ל"רב", ראה הסברים שונים ב"שוטנשטיין".
כי פליגי - בשלא שמעו בו שמת,
רב אמר: פוסקין, דהא משועבד לה, ושמואל אמר: אין פוסקין.
לכאורה הלכה צריכה להיות כשמואל כי מדובר בענייני ממונות והכלל הוא ש"הלכה כשמואל בדיני" נגד "רב"!
2.
מ"ט?
הגמרא שואלת דווקא על טעמו של שמואל. אולי כי הלכה כמותו בדיני ממונות, או מפני שטעמו יותר מסתבר
רב זביד אמר: אימא צררי אתפסה,
רב פפא אמר: חיישינן שמא אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך.
מאי בינייהו?
איכא בינייהו: גדולה ולא ספקה; אי נמי, קטנה וספקה.
3.
קושיה 1 על שמואל ממשנתנו:
תנן: מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות,
חנן אמר: תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה, נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו: תשבע בתחלה ובסוף;
עד כאן לא פליגי אלא לענין שבועה, אבל מזוני יהבינן לה!
4.
תרוץ 1 של שמואל. לא שמואל עצמו מתרץ אלא הגמרא אומרת משמו:
תרגמה שמואל: בששמעו בו שמת.
4.1
לפירוש הביטוי "תרגמה":
בית אהרן כרך ו:
א. "תרגמה" כשאומר בכל מקום היינו שמפרש המשנה או הברייתא אבל אין במשמעו שמגיה, ומצינו "תרגמה" כמו תני (פ"ב דכתובות), תרגמה בעד אחד ובהדיא קתני שני עדים, גופי הלכות אות תקל"ה, ופחד יצחק.
בא להדגיש שמפרש ולא מגיה, אבל לא ברור מה מיוחד בסוגייתנו, והרי אפשר היה לומר "הכא במאי עסקינן" - העמדת אוקימתא.
ב . "תרגמה" לא נאמר אלא כשאותו רב פלוני הוא תנא, אבל אם הוא אמורא לא אמר תרגמה.
הסעיף הנ"ל לא מתאים לסוגייתנו.
5.
קושיה 2 על שמואל מברייתא:
תא שמע: מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות, בני כהנים גדולים אומרים: תשבע,
חנן אומר: לא תשבע, ואם בא ואמר פסקתי לה מזונות - נאמן!
6.
הכא נמי בששמעו בו שמת.
והא אם בא ואמר קאמר!
אם בא לאחר שמועה.
כמו תרוץ 1 של שמואל
7.
קושיה 3 על שמואל:
ת"ש: מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות, ואם בא ואמר צאי מעשה ידיך במזונותיך - רשאי,
קדמו בית דין ופסקו - מה שפסקו פסקו!
8.
כמו תרוץ 1 של שמואל:
הכא נמי בששמעו בו שמת.
9.
קושיה 4 על שמואל:
ת"ש מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות,
ב"ד יורדים לנכסיו וזנין ומפרנסין לאשתו,
אבל לא בניו ובנותיו ולא דבר אחר!
אמר רב ששת: במשרה את אשתו ע"י שליש.
אי הכי, בניו ובנותיו נמי!
כשהשרה לזו ולא השרה לזו.
מאי פסקא?
10.
תירוץ:
אלא אמר רב פפא: כששמעה בו שמת בעד אחד, היא דאי בעית אינסובי בעד אחד מצי מינסבא - מזוני נמי יהבינן לה,
בניו ובנותיו דאי בעו למיחת לנכסיו בעד אחד לא מצו נחתי - מזוני נמי לא יהבינן להו.
...
11.
קושיה 5 על שמואל:
תא שמע: היבמה - ג' חדשים הראשונים ניזונת משל בעלה, מיכן ואילך אינה ניזונת לא משל בעלה ולא משל יבם, עמד בדין וברח - ניזונת משל יבם!
12.
תרוץ של שמואל:
אמר לך שמואל: למאי ניחוש לה להאי? אי משום צררי - לא מיקרבא דעתיה לגבה,
אי משום מעשה ידיה - לא משתעבדא ליה.
"אמר לך..." - הגמרא מתרצת בשמו של שמואל.
13.
קושיה 6 על שמואל:
תא שמע: האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, ובאת ואמרה מת בעלי, רצתה - ניזונת, רצתה - גובה כתובתה;
גירשני בעלי, מתפרנסת והולכת עד כדי כתובתה!
14.
כמו תרוץ 1 של שמואל:
הכא נמי כששמעו בו שמת.
ומאי שנא עד כדי כתובתה?
דאיהי היא דאפסידה אנפשה.
15.
קושיה 7 על שמואל:
תא שמע: כיצד אמרו ממאנת אין לה מזונות? אי אתה יכול לומר ביושבת תחת בעלה, שהרי בעלה חייב במזונות,
אלא כגון שהלך בעלה למדינת הים, לותה ואכלה עמדה ומיאנה; טעמא דמיאנה, הא לא מיאנה יהבינן לה!
16.
תרוץ של שמואל:
אמר לך שמואל: הכא למאי ניחוש לה?
אי משום צררי - צררי לקטנה לא מתפיס,
ואי משום מעשה ידיה - קטנה לא ספקה.
כמו תירוץ 12.
17.
סיכום הגמרא:
על כך נדון בנפרד.
18.
ראינו בסוגיה שהגמרא מיישבת כמה קושיות באותו אופן, והרי אחרי התרוץ הראשון [לעיל בסעיף 4] מדוע הגמרא המשיכה להקשות [לעיל בסעיף 5] כשידעה שניתן ליישב באותו אופן [לעיל בסעיף 6] וכן הלאה!
19.
ראה לדוגמא מה שכתבנו על מסכת תמורה דף כג:
הערה: המיספור הוא בהתאמה לסוגייתנו - מסכת כתובות דף קז:
בגמרא:
תנן: המפריש חטאת ואבדה, והקריב אחרת תחתיה - תמות. טעמא - דקריבה, הא לא הקריבה - תרעה, ל"ש מתכפר באבודה, לא שנא מתכפר בשאינה אבודה, לא שנא משך, ולא שנא לא משך, תיובתא דתרוייהו!
מילתא דפסיקא ליה - קתני, מילתא דלא פסיקא ליה - לא קתני.
תנן: המפריש מעות לחטאת ואבדו, והפריש אחרים תחתיהם, ואח"כ נמצאו המעות - יביא מאלו ומאלו חטאת, והשאר יפלו לנדבה, טעמא - דמתכפר מאלו ומאלו, הא מאחד - יוליכם לים המלח, לא שנא מתכפר באבודה, ולא שנא מתכפר בשאינה אבודה, ולא שנא משך, ולא שנא לא משך, תיובתא דתרוייהו!
הכא נמי, מילתא דפסיקא ליה - קתני, ומילתא דלא פסיקא ליה - לא קתני.
20.
הגמרא מקשה משתי משניות שונות ומתרצת אותו תרוץ. הביטוי "הכא נמי" מדגיש שמדובר בתרוץ זהה. נשאלת השאלה: מדוע בכלל הגמרא הקשתה את הקושיה השניה אם היא ידעה מראש, שניתן לתרצה בתרוץ שניתן על הקושיה הראשונה? הנחתנו היא ששתי הקושיות ושני התרוצים נאמרו באותו בית מדרש, או שמא על ידי "עורך הגמרא", והביטוי "הכא נמי" מוכיח על אחת מהאפשרויות הנ"ל.
21.
של"ה - כללי התלמוד (ט) כלל אלף / "הכא נמי" /
קעז. הרבה פעמים תמצא שהמקשן מקשה, והמתרץ תירץ לו 'הכא במאי עסקינן' כו', אחר כך מקשה מברייתא אחרת, ומתרץ לו 'הכא נמי' כו', כמו התירוץ הראשון, וכן הרבה בזה אחר זה. ולכאורה יש לתמוה, דקארי לה מאי קארי לה, מאחר ששמע פעם אחת התירוץ מהתרצן, אם כן מה מקשה תו, וכי לא ידע שמתורץ כתירוץ הראשון. וקבלתי, שהמקשן הקשה כל הקושיות בפעם אחת, דהיינו כל 'מיתיבי' ו'תא שמע' שהביא, הביא כולם בבת אחת והקשה מהם, והתרצן תירץ לו על כולם תירוץ זה 'הכא במאי עסקינן', רק הסדרן סידר אחר כך כל 'תא שמע' בפני עצמו כדי ליתן ריוח.
השל"ה מדבר לעיל על השאלה ששאלנו [אמנם הוא מדבר על מקורות תנאיים שמובאים אחרי פתיחה של "תא שמע" ולא אחרי "תנן" כבסוגייתנו, אבל אין לחלק.
ותשובתו היא : כל הקושיות נשאלו בבת אחת מבלי שהכירו את התשובה החוזרת על עצמה. והתרצן תירץ תרוץ אחד על כל השאלות, ו"הסדרן" [בפשטות הוא מתכוון ל"עורך הגמרא"] סידר את המשא ומתן בדרך שמופיעה בסוגייתנו "כדי ליתן ריוח".
מה הכוונה? אולי הוא מתכוון לכתיבה מתודית, כדי שהלומד ילמד כל קושיה בנפרד יחד עם התרוץ עליה.
חשוב לציין, שהסבר זה יכול לתת מענה לשאלות עריכה שונות בש"ס, ומשתמשים בו רבות בחקר התלמוד.
21.
המשך דברי ה"של"ה":
קעח. אמנם בתוספות לא משמע כן בפרק כירה (שבת דף מ"ג (א), גבי כופה עליו כלי, שכתבו התוספות ז"ל (שם ד"ה כופה): כולהו דמייתי ידע המקשן דמצי לשנויי בצריך למקומו, אלא שרוצה לידע (ב)אם יש לתרץ בענין אחר.
וכן כתבו [התוספות] בפרק כל הכלים (שבת דף קכ"ג (ב ד"ה איתביה), דאביי הוה ידע דהא משני ליה (רבא) [רבה] הכי לעיל, אלא דפריך לרבא אולי יאמר תירוץ אחר, והיינו לדעת אם יש תירוץ אחר יותר מרווח.
דוגמא דאיתא בגמרא במסכת בבא קמא פרק רביעי בבא קמא דף מ"ב (ב), דפריך אי הכי לרבי אליעזר נמי [וכו'], הכי נמי וסבר דלמא אית ליה טעמא אחרינא דעדיף מהאי.
בקטע הנ"ל השל"ה מביא את שיטת תוס', שבאמת המשא ומתן כפי שמתואר - לדוגמא - בסוגייתנו מתאר את העובדה האמיתית שהתרחשה בבית המדרש, והסיבה לקושיות הכפולות והתרוצים שחוזרים על עצמם היא כדי להודיענו שאין תרוץ אחר [נראה שזו – במילים אחרות - כוונת תוס'].
22.
ובשארית יוסף (נתיב הקושיא כלל יא) הקשה על זה, דבפרק כל התדיר (זבחים דף צ"א (א), הביא כמה תא שמע זה אחר זה. וכתבו התוספות (ד"ה תא שמע) דבכל אותם תא שמע צריך טעם מה קא סלקא דעתיה, אחר שכבר תירץ לו אטו שבת למוספין אהני לתמידין לא אהני.
ומאי קושיא, דלמא רצה לדעת אם יתרצו לו תירוץ דעדיף.
בקטע הנ"ל מובאת קושיה על שיטת תוס'.
23.
ונראה לתרץ עם כלל יפה, אשר הורו לנו התוספות בפרק רביעי ד[בבא קמא דף מ"ב (ב ד"ה אלא), והוא זה, שלא נאמר דלמא אית ליה טעמא אחרינא אלא כשהטעם ההוא אינו טוב טעם, אבל כשהוא טעם חשוב דליכא למיפרך עליה מידי, לא שייך למימר דילמא אית ליה טעם אחרינא. ובההיא דכל התדיר ראו התוספות שאותו תירוץ דאטו שבת כו' הוא טעם חשוב, ולכך תמהו מה קא סלקא דעתיה וכו', עכ"ל.
תרוץ לקושיה הנ"ל: אם התרוץ הוא "חשוב" אין צורך לחזור עליו ויש לתת הסבר לחזרה על אותו תרוץ/ נימוק. ואם התרוץ "חלש" [בלשוננו] החזרה על אותו תרוץ נועדה להודיעינו שאין תרוץ טוב יותר.
24.
בסוגייתנו נראה שהתרוץ - הכא נמי בששמעו בו שמת - הוא באמת "חלש"! ואולי זו המשמעות של הביטוי "תרגמה" - לעיל בסעיפים 4-4.1 - תירוץ "חלש".
