הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"רבי"- בניו ובית דינו
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
כתובות קב ע"א-ע"ב
ת"ר: בשעת פטירתו של רבי, אמר: לבני אני צריך, נכנסו בניו אצלו.
אמר להם: הזהרו בכבוד אמכם;
נר יהא דלוק במקומו,
שולחן יהא ערוך במקומו,
מטה תהא מוצעת במקומה...
הערות כלליות על הסוגיה [לאו דווקא על מבנה הסוגיה]:
1.
"רבי" כינס את בניו בשעת פטירתו:
ת"ר: בשעת פטירתו של רבי, אמר: לבני אני צריך, נכנסו בניו אצלו.
אמר להם: הזהרו בכבוד אמכם;
נר יהא דלוק במקומו,
שולחן יהא ערוך במקומו,
מטה תהא מוצעת במקומה;
"רבי" הגיע לביתו אחרי מותו!
2.
"רבי" נותן "תפקידים לשני "משמשיו":
יוסף חפני, שמעון אפרתי, הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי.
3.
"רבי" נשא אשה שניה:
הזהרו בכבוד אמכם. דאורייתא היא דכתיב: +שמות כ'+ כבד את אביך ואת אמך! אשת אב הואי.
4.
התייחסות "רבי" לצדיקים שחיו לפניו:
כיון דשמע שוב לא אתא, שלא להוציא לעז על צדיקים הראשונים.
יוסף חפני, שמעון אפרתי, הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי.
סבור מינה, בהדין עלמא הוא דקאמר, כיון דחזו דקדים ערסייהו לערסיה,
5.
הביטוי "שמע מינה" בלשון בני אדם:
אמרי: שמע מינה לההוא עלמא הוא דקאמר,
והאי דאמר הכי? דלא לימרו: מילתא הואי להו, ועד האידנא נמי זכותו דרבי הוא דאהניא להו.
6.
"רבי" פונה לחכמי ישראל ומחלק תפקידים:
6.1
תפקיד לחכמי ישראל:
אמר להן: לחכמי ישראל אני צריך, נכנסו אצלו חכמי ישראל. אמר להן: אל תספדוני בעיירות,
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קג עמוד ב
והושיבו ישיבה לאחר שלשים יום;
משמע שמלבד כל החכמים שמוזכרים בסוגייתנו היתה קבוצה של "חכמי ישראל".
6.2
תפקיד [לפי כמה פרשנים] לבנו הצעיר שמעון:
שמעון בני חכם,
יש אומרים שמדובר בתואר ולא בתפקיד.
6.3
תפקיד הנשיא לבנו הגדול - רבן גמליאל:
גמליאל בני נשיא,
6.4
תפקיד לחנינא בר חמא:
חנינא בר חמא ישב בראש...
7.
חוזר לסעיף 6.2-6.3:
שמעון בני חכם. מאי קאמר?
הכי קאמר: אע"פ ששמעון בני חכם, גמליאל בני נשיא.
קצת משמע ש"חכם" הוא תואר - ולא תפקיד ביצועי - לרבי שמעון בנו של "רבי".
8.
דו-שיח בין "לוי" ל"רבי שמעון בר רבי" [="רבי שמעון" לעיל]:
אמר לוי: צריכא למימר?
אמר רבי שמעון בר רבי: צריכא לך ולמטלעתך.
מאי קשיא ליה? הא קרא קאמר: +דברי הימים ב' כ"א+ ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור.
ההוא ממלא מקום אבותיו הוה, ורבן גמליאל אינו ממלא מקום אבותיו הוה.
ורבי מאי טעמא עבד הכי? נהי דאינו ממלא מקום אבותיו בחכמה, ביראת חטא ממלא מקום אבותיו הוה.
"יראת חטא" גדולה יותר מחכמה
9.
היחסים בין חנינא בר חמא לרבי אפס ו"לוי": [רבי לא הזכיר את רבי אפס]
חנינא בר חמא ישב בראש. לא קיבל רבי חנינא,
שהיה ר' אפס גדול ממנו שתי שנים ומחצה.
יתיב רבי אפס ברישא, ויתיב רבי חנינא אבראי ואתא לוי ויתיב גביה.
נח נפשיה דרבי אפס ויתיב רבי חנינא ברישא, ולא הוה ליה ללוי איניש למיתב גביה וקאתא לבבל.
והיינו דאמרי ליה לרב: גברא רבה אקלע לנהרדעא ומטלע, ודריש כלילא שרי,
אמר: שמע מינה, נח נפשיה דרבי אפס ויתיב רבי חנינא ברישא, ולא הוה ליה ללוי איניש למיתב גביה וקאתא.
ואימא: רבי חנינא נח נפשיה, ור' אפס כדיתיב יתיב, ולא הוה ליה ללוי איניש למיתב גביה וקאתא!
איבעית אימא: לוי לר' אפס מיכף הוה כייף ליה;
ואי בעית אימא: כיון דאמר ר' חנינא בר חמא ישב בראש, לא סגי דלא מליך,
דכתיב בהו בצדיקים: +איוב כ"ב+ ותגזר אומר ויקם לך.
10.
מעמדו של רבי חייא:
והא הוה ר' חייא! נח נפשיה.
והאמר ר' חייא: אני ראיתי קברו של רבי והורדתי עליו דמעות! איפוך.
והאמר רבי חייא: אותו היום שמת רבי בטלה קדושה! איפוך.
והתניא: כשחלה רבי, נכנס ר' חייא אצלו ומצאו שהוא בוכה, אמר לו: רבי, מפני מה אתה בוכה? והתניא: מת מתוך השחוק - סימן יפה לו, מתוך הבכי - סימן רע לו; פניו למעלה - סימן יפה לו, פניו למטה - סימן רע לו; פניו כלפי העם - סימן יפה לו, כלפי הכותל - סימן רע לו; פניו ירוקין - סימן רע לו, פניו צהובין ואדומים - סימן יפה לו; מת בע"ש - סימן יפה לו, במו"ש - סימן רע לו; מת בערב יוהכ"פ - סימן רע לו, במוצאי יוהכ"פ - סימן יפה לו; מת מחולי מעיים - סימן יפה לו, מפני שרובם של צדיקים מיתתן בחולי מעיים!
א"ל: אנא אתורה ומצות קא בכינא!
איבעית אימא: איפוך;
ואיבעית אימא: לעולם לא תיפוך,
ר' חייא עסוק במצות הוה, ורבי סבר: לא אפגריה.
"ויכוח" מי נפטר לפני מי - רבי חייא או "רבי".
10.1
קצת "מוזר" שספק לגמרא לגבי עובדה היסטורית כל כך חשובה!!! ועל ידי "איפוך" בברייתא קובעים את סדר הדורות!
10.2
ונראה אולי לומר, שיש כאן לכאורה "ויכוח" מה בא אחרי מה, האם הברייתות של רבי חייא קדמו למשניות של "רבי" או להיפך [למעשה היו ברייתות משני הסוגים].
11.
והיינו דכי הוו מינצו ר' חנינא ור' חייא, א"ל ר' חנינא לר' חייא: בהדי דידי מינצת? דאם חס ושלום נשתכחה תורה מישראל, מהדרנא ליה מפלפולי!
א"ל ר' חייא: אנא עבדי דלא משתכחה תורה מישראל, דאייתינא כיתנא ושדיינא, ומגדלנא נישבי וציידנא טביא, ומאכילנא בישרא ליתמי, ואריכנא מגילתא ממשכי דטביא, וסליקנא למתא דלית בה מקרי דרדקי, וכתיבנא חמשא חומשי לחמשא ינוקי, ומתנינא שיתא סידרי לשיתא ינוקי, לכל חד וחד אמרי ליה אתני סידרך לחברך.
דו-שיח בין רבי חייא ורבי חנינא מהי הדרך לשמור על קיום התורה בעם ישראל.
11.1
מכאן הוכחה שמדובר בקבוצת הנהגה!
11.2
ו"רבי" הכיר בכך שבכמה עניינים "רבי חייא" גדול מ"רבי":
והיינו דאמר רבי: כמה גדולים מעשה חייא.
א"ל ר"ש ב"ר: אפילו ממך?
א"ל: אין.
א"ל רבי ישמעאל ברבי יוסי: אפילו מאבא?
א"ל: חס ושלום, לא תהא כזאת בישראל.
11.3
"רבי יוסי" גדול מכל החכמים שהוזכרו.
נראה שרבי יוסי התחיל את ההנהגה של בית דינו של "רבי".
12.
חזרה למינוי של רבי שמעון בנו של "רבי" ורבן גמליאל בנו של "רבי":
אמר להן: לבני קטן אני צריך,
נכנס ר' שמעון אצלו, מסר לו סדרי חכמה.
אמר להן: לבני גדול אני צריך, נכנס רבן גמליאל אצלו, ומסר לו סדרי נשיאות.
אמר לו: בני, נהוג נשיאותך ברמים, זרוק מרה בתלמידים.
איני? והא כתיב: +תהלים ט"ו+ ואת יראי ה' יכבד, ואמר מר: זה יהושפט מלך יהודה, כשהיה רואה תלמיד חכם, היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו, וקורא לו: רבי, רבי, מרי, מרי!
לא קשיא: הא בצינעא, הא בפרהסיא.
13.
נראה שסוגייתנו עוסקת בחכמי בית דינו של "רבי".
רבי אפס כל כך גדול ומוזכר רק בחמש סוגיות בש"ס. אלא שכנראה הוא השתתף בבית דינו של "רבי" ונכלל בכל מה שמיוחס בש"ס ל"רבי" בתפקידו כעורך המשנה.
14.
ראה מה שכתבנו על מסכת עירובין דף סה:
בגמרא:
ריש לקיש ותלמידי דרבי חנינא איקלעו לההוא פונדק, ולא הוה שוכר והוה משכיר. אמרו: מהו למיגר מיניה? כל היכא דלא מצי מסליק ליה - לא תיבעי לך דלא אגרינא. כי תיבעי - היכא דמצי מסליק ליה, מאי? כיון דמצי מסליק - אגרינא, או דילמא: השתא מיהא הא לא סלקיה! - אמר להן ריש לקיש: נשכור, ולכשנגיע אצל רבותינו שבדרום נשאל להן. אתו שיילו לרבי אפס, אמר להן: יפה עשיתם ששכרתם.
תוספות מסכת עירובין דף סה עמוד ב:
ריש לקיש ותלמידי ר' חנינא - כאן מוכיח כדברי ר"ת דר"ל גברא רבה הוה קודם שבא לפני רבי יוחנן
דהאי עובדא הוה סמוך לפטירתו של רבי כיון דשייליה לרבי אפס
דר' אפס לא חיה אחר רבי אלא שתי שנים ומחצה כדאיתא בכתובות בסוף הנושא (סוגייתנו - כתובות דף קג:)
וכן משמע בפ' הבע"י (יבמות דף נז.) גבי שמעתא דקהל גרים אקרי קהל.
תוס' מלמדנו כמה עובדות היסטוריות ב"סדר הדורות":
1. רבי אפס חי שנתיים וחצי אחרי מות "רבי".
תולדותיו של רבי אפס [אטלס עץ חיים ופרוייקט השו"ת]:
אמורא ארץ ישראלי. מראשוני הדור הראשון. בדורו של ר' יהודה הנשיא. מושבו היה בדרום א"י (עירובין ס"ה ע"ב: ירו', תענית פ"ד ה"ב). היה סופרו של ר' יהודה הנשיא (ב"ר ע"ה - ה').
אחר פטירת ר' יהודה הנשיא ישב בראש הישיבה (סוגייתנו - כתובות דף ק"ג ע"ב). בענין הלכה מוזכר שמו רק פעם אחת (יומא ס"א ע"א). ריש לקיש פנה אליו בשאלה (עירובין שם). רבי הושעיא מסר משמו (ירו', יומא פ"ה ה"ז). לוי ["לוי"] היה כפוף לו (כתובות שם).
וראה ב"סדר הדורות" שרבי אפס היה מבית דינו של "רבי".
2.
סיפור סוגייתנו היה באותם שנתיים וחצי, כי כנראה בזמן ש"רבי" היה חי לא היה ריש לקיש שואל את רבי אפס. ולא ברור מדוע הנחה זו הכרחית, הרי יתכן שבא לשאול אותו עוד בחיי רבי מסיבה כלשהי, ויותר מזה, אם הוא מילא את מקום "רבי" מדוע הוא היה "בדרום".
3.
בתקופה זו עדיין ריש לקיש לא בא ללמוד אצל רבי יוחנן, ומשמע מסוגייתנו שריש לקיש כבר היה "גברא רבה" [=תלמיד חכם גדול] כיון שתלמידי רבי חנינא שאלו את ריש לקיש את השאלה בסוגייתנו.
ויש לשאול: אם רבי אפס היה מבית מדרשו של "רבי" ומילא את מקומו בראשות הישיבה כיצד זה שדבריו כמעט שלא מוזכרים בש"ס?
ואולי יש לומר, שהוא היה בין עורכי המשנה כחבר [אולי כראש] בית הדין שקבע את מרכזיות המשנה ואת כללי הפסיקה בה, ובתור שכזה אין לו מעמד מיוחד כחכם פרטי.
שאלה נוספת: האם הוא מוגדר כתנא או כאמורא.
וראה ב"ילקוט ביאורים", עמוד סט, שרבי יוחנן היה רבו של ריש לקיש יותר מאוחר [מאשר שנתים וחצי אחרי פטירת "רבי"], וכן מביא בשם "דורות הראשונים" שרבי אפס חי יותר משנתים וחצי אחרי פטירת "רבי",
ולכן יתכן שבאמת ריש לקיש היה קודם תלמידו של רבי יוחנן ורק אחר כך שאל את רבי אפס - הסיפור בסוגייתנו.
