הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רב אשי ורבינא - כמי הלכה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
כתובות קב ע"ב
גופא,
אמר רב גידל אמר רב: כמה אתה נותן לבנך? כך וכך,
וכמה אתה נותן לבתך? כך וכך,
עמדו וקידשו - קנו, הן הן הדברים הנקנים באמירה.
אמר רבא: מסתברא מילתא דרב - בבתו נערה, דקא מטי הנאה לידיה, אבל בוגרת דלא מטי הנאה לידיה - לא,
והאלהים! אמר רב אפילו בוגרת, דאי לא תימא הכי, אבי הבן מאי הנאה אתא לידיה?
אלא בההיא הנאה דקמיחתני אהדדי, גמרי ומקני להדדי.
א"ל רבינא לרב אשי: דברים הללו ניתנו ליכתב או לא ניתנו ליכתב?
א"ל: לא ניתנו ליכתב...
הערה: בסוגייתנו ובכל הדף רבו הפירושים בראשונים ובאחרונים שעוסקים ביסודות הלכות קניינים והתחייבויות.
מבנה הסוגיה:
1.
גופא,
אמר רב גידל אמר רב: כמה אתה נותן לבנך? כך וכך,
וכמה אתה נותן לבתך? כך וכך,
עמדו וקידשו - קנו, הן הן הדברים הנקנים באמירה.
פעולת הקידושין בצירוף הסכמה בעל פה של שני ההורים - שני צדדים - גורמת שהתחיבויות הצדדים תקפות.
2.
רבא מתייחס לדינו של "רב" ומצמצם את הדין רק לקידושי נערה:
אמר רבא: מסתברא מילתא דרב - בבתו נערה, דקא מטי הנאה לידיה, אבל בוגרת דלא מטי הנאה לידיה - לא,
2.1
ביטול ציצמום הדין. [האם גם את זה אמר רבא? והאם דבריו הם פרשנות לדברי "רב", או שמא דברי רבא הם ציטוט בשמו של "רב"]
והאלהים! אמר רב אפילו בוגרת, דאי לא תימא הכי, אבי הבן מאי הנאה אתא לידיה?
הנימוק:
אלא בההיא הנאה דקמיחתני אהדדי, גמרי ומקני להדדי.
2.2
בכלל של רבא מובא הנימוק לדינו של רב, ומובלט בנימוק העניין של "גמר ומקני". כלומר, אדם מחליט החלטה גמורה וברורה שרצונו ב"עיסקה", וכל השאלה היא כיצד נדע אם אמנם זהו המצב, לכן רבא הביא את הנימוקים שגורמים להורי החתן והכלה ל"לגמור" ולהביאם להסכמה מלאה לחתונה. בשלב הראשון - בסעיף 2 - הגורם ה"משכנע" היה כסף הקידושין שמקבל אבי הנערה. אבל בהסבר הסופי - בסעיף 2.1 - הגורם המשפיע הוא ההנאה הרוחנית-מופשטת של שמחת השידוך שמשפיעה הן על אבי האשה והן על אבי החתן ו"יוצרת" הסכמה מלאה.
3.
הגמרא ממשיכה:
א"ל רבינא לרב אשי: דברים הללו ניתנו ליכתב או לא ניתנו ליכתב?
רבינא שאל האם ההתחייביות שתוארו לעיל [התחייבויות בעל פה וללא מעשה קנין] ניתן לכותבם בשטר באופן שעלולים לגבות את הסכומים הכתובים בהם מנכסים משועבדים.
4.
תשובת רב אשי:
א"ל: לא ניתנו ליכתב.
5.
איתיביה: הפקחין היו כותבין על מנת שאזון את בתך חמש שנים כל זמן שאת עמי!
רבינא מקשה על רב אשי ממשנתנו, שמשמע שגם התחייבות בעל פה ניתן לכותבה [אבל לא יגבו ממשועבדים - ראה בפרשנים].
6.
מאי כותבין? אומרים.
במשנה הכוונה היא דווקא ש"אין כותבים".
6.1
דיון פנימי על הלשון "כתיבה" ואמירה.
וקרי ליה לאמירה כתיבה?
אין, והתנן: הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסייך,
ותני ר' חייא: האומר לאשתו.
הביטוי "והתנן" כאן אין משמעו פתיחה לקושיה ממשנה, אלא להיפך, פתיחה להוכחה ממשנה.
7.
קושיה נוספת על רב אשי:
ת"ש: אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם,
הא מדעת שניהם כותבין,
מאי לאו שטרי פסיקתא!
משנה במסכת בבא בתרא דף קסז, שעוסקת ממש בעניין הבסיסי שעלה לדיון לעיל בסעיפים 1+3, ומוכח שלא כרב אשי.
8.
תרוץ לרב אשי:
לא, שטרי אירוסין ממש,
במשנה הנ"ל לא מדובר על התחייבויות עתידיות, אלא על שטר קניין עצמו של קידושין, שצריך להיכתב ולהיחתם על דעת האשה גם כן. ואותה משנה מתאימה לדעת אמוראים מסויימים - רב פפא ורב שרביא:
כדרב פפא ורב שרביא;
9.
המקרה שבמחלוקת אמוראים:
דאיתמר:
כתבו לשמה ושלא מדעתה -
אם כתב שטר קידושין - "הרי את מקודשת לי..." - לשם האשה המסויימת, אבל לא נכתב מדעתה [הפרשנים דנים בתיאור המדוייק של המקרה].
9.1
רבה ורבינא אמרי: מקודשת,
9.2
רב פפא ורב שרביא אמרי: אינה מקודשת.
משנתנו - כלעיל בסעיף 8 - סוברת כרב פפא ורב שרביא [ראה בפרשנים כיצד רב פפא ורב שרביא יסבירו את המשנה].
10.
קשה מאד: הרי רבינא בסוגייתנו לא סובר כרב אשי והוא הסתפק אם דברים אלו ניתנו להיכתב, והרי כאן מבואר שרבינא עצמו סובר במפורש שניתנו להיכתב.
וכך מקשה תוס':
תוספות מסכת כתובות דף קב עמוד ב:
רבה ורבינא אמרי מקודשת - תימה דלרבינא דאמר מקודשת מיבעי ליה לאוקמה לההיא דאין כותבין שטרי אירוסין בשטרי פסיקתא ואם כן מאי קמיבעיא ליה לעיל דברים הללו ניתנו ליכתב תפשוט ליה מהך.
10.1
התרוץ הפשוט צריך להיות שהיו שני "רבינא". שהרי רבינא שחי בזמן "רבה" [ויש גורסים "רבא"] בוודאי איננו רבינא שדיבר עם רב אשי. ראה "שוטנשטיין", הערה 20, וב"מנחת יהודה".
ולפי זה גם מובן מדוע "רבינא" הובא לפני "רב פפא".
[בספר "רבינא ובני דורו, לאבינועם כהן, לא מוזכרת כלל סוגייתנו].
11.
והגמרא ממשיכה להקשות על רב אשי והיא מיישבת...
12.
רמב"ם הלכות אישות פרק כג הלכה יג:
איש ואשה שהיו ביניהם שדוכין ואמר לה כמה את מכנסת לי כך וכך ואמרה לו וכמה אתה נותן לי או כותב לי כך וכך, וכן האב שפסק ע"י בנו ובתו כמה ז אתה נותן לבנך כך וכך וכמה אתה נותן לבתך כך וכך, ועמדו וקדשו, קנו אותן הדברים ואף על פי שלא היה ביניהן קנין מידם, ואלו הן הדברים ח הנקנין באמירה.
הגהות מיימוניות הלכות אישות פרק כג הלכה יג:
[ז] הא דאמר בר גידל אמר רב כמה אתה נותן לבתך כך וכך וכו' ומייתי לה רבינא בפ"ק דקידושין דף ט') ומשמע התם דס"ל דנקנין באמירה בלא שום כתיבה
13.
הוא מפרש את הרמב"ם שהוא פוסק כמי שסובר בסוגייתנו שההסכם בין ההורים נעשה ללא כתיבה. למעשה יוצא לכאורה שפוסק כדברי רב אשי.
והוא מקשה, שהרי במסכת קידושין רבינא עצמו הוא זה שהביא את הדין שמובא בסוגייתנו.
ובפרק הנושא (סוגייתנו - כתובות דף ק"ב) משמע דרבינא סובר דנתנו ליכתב כדשקיל וטרי ופריך לרב אשי דאמר לא נתנו ליכתב
14.
ויש לתרץ (דכתב דשמעינן) מרב אשי חזר בו לגביה והודה לו שלא נתנו ליכתב
רבינא במסכת קידושין חזר בו מדבריו בסוגייתנו ולמעשה הסכים לדברי רב אשי.
14.1
אולי לפי האמור לעיל - בסעיף 1.1 - שבכל נושא סוגייתנו מדובר בשני חכמים שונים בשם "רבינא", לא קשה קושייתו.
15.
הסבר אחר:
ורבינו מאיר פי' שלעולם פליג אדרב אשי
וכן פי' הדברים הללו של פסיקתא ניתנו ליכתב שאין נקנין באמירה לבדה והאי דנקט ניקנין באמירה לא בא אלא למעט קנין או אם צריכין קנין שיהו נכתבים עם האמירה
ואמר רבינא שם שלכל הפחות צריכין לכתוב
ורב אשי חולק ואומר דאין צריכין אלא אמירה בלבד.
16.
כמי הלכה:
והנה צריך לדקדק הלכה כדברי מי
שהרי בזמן הזה אין רגילות לכתוב דברים אלו כלל
ומשמע כרב אשי.
17.
והנה בסדר תנאים ואמוראים כתיבת יד רבינו יוסף ט"ע כתב רבינא ורב אשי הלכה כרבינא
יש מי שפוסק כעיקרון כרבינא נגד רב אשי.
18.
אבל ר"י ברבי שמואל פסק כרב אשי לגבי רבינא
אבל יש מי שפוסק תמיד כעיקרון כרב אשי.
18.1
הנימוקים להכרעה עקרונית כרב אשי:
שהרי שניהם סוף הוראה היו ורב אשי היה גדול הימנו כדאמרי' פרק הנזיר ופרק אחד דיני ממונות מימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד
ובעירובין פרק הדר אמרינן דרבינא לגבי רב אשי תלמיד חבר הוה...
19.
ונראה לחדש: גם מסוגייתנו נראה שהלכה כרב אשי, מפני שבכל הסוגיה הגמרא "טורחת" ליישב את שיטת רב אשי.
