גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתקס"א, מדור "עלי הדף"
מסכת כתובות
דף קג ע"א

צדיקים נקראים חיים ומקיימים מצוות גם אחר מיתתם

מסופר בגמרא שרבינו הקדוש ציוה קודם פטירתו, שכל ערב שבת: "נר יהא דלוק במקומו, שולחן יהא ערוך במקומו, מטה תהא מוצעת במקומה" (דף קג ע"א), והטעם אמרו בגמרא, משום "כל בי שמשי הוה אתי לביתיה", והיינו, שאחר פטירתו, בכל ער"ש בין השמשות, הגיע רבינו הקדוש לביתו. ומצינו בזה דבר מחודש ב'ספר חסידים' (סי' תתשכט, וציין לכך רעק"א ב'גליון הש"ס'), וז"ל: "ורבינו הקדוש היה נראה בבגדים חמודות שהיה לובש בשבת, ולא בתכריכין, להודיע שעדיין היה בתוקפו, ופוטר את הרבים ידי חובתן בקידוש היום, ולא כשאר המתים שהם חפשי מן המצות, כי אם כחי, בבגדים כמו שהיה לובש בחייו, והצדיקים נקראים חיים אפי' במיתתם ופוטר בקידוש בני הבית".

ונאסוף כעמיר גורנה דברי רבינו החיד"א בדבר חידוש זה, וכדבריו כאן בספרו 'פתח עינים', שמסיק: "והוא חידוש גדול, ובזה תנוח דעתינו בכמה חקירות", ומביא לכך מה שמובא ב'דעת זקנים' לבעלי התוס' עה"פ (דברים לא, כו): "לקוח את ספר התורה הזה", בשם המדרש: "באותו יום של שבעה באדר קודם פטירת משה רבינו כתב י"ג ספרי תורה לי"ב שבטים, וקרא לכל שבט ושבט, והוכיחן והזהירן על התורה ועל המצות, אנשים בפני עצמן ונשים בפני עצמן, ואמר להם הזהרו כולכם בספר התורה הזה שאני נותן לכם לשמור ולעשות, וספר תורה אחד לקח והניחו לצד ארון הברית וכו'. ויש אומרים שירד גבריאל ונטל את התורה מידו של משה, והעלה אותה לבית דין הגדול שבשמים כדי להודיע צדקתו של משה בפמליא של מעלה... ולא עוד אלא שצדיקים שבמרום קורין בו בשני ובחמישי ובשבתות ובראשי חדשים וימים טובים". וכתב החיד"א על סיום מופלא זה שבדברי המדרש, שדברים אלו נוטים כדברי 'ספר חסידים', שצדיקים מקיימים המצוות גם אחרי פטירתם.

עוד ציין החיד"א (שם) להא דמצינו ענין מופלא בגמרא (ב"מ פה:) שהאבות הקדושים מתפללים, כמו שאמרו: "אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה, נגה ליה ולא אתא (-התאחר ולא הגיע), אמר ליה, מאי טעמא נגה ליה למר (שאלו רבי, מדוע התאחר), אמר ליה, אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידיה ומצלי ומגנינא ליה, וכן ליצחק וכן ליעקב", כלומר, שהתעכב לעורר את אברהם אבינו, ורחץ את ידיו והתפלל, וחזר להשכיב אותו, וכן עשה ליצחק ויעקב. הרי שהאבות הקדושים מתפללים גם עתה, וכן כתב שם המהרש"א: "שהצדיקים במיתתם קרויין חיים, והמיתה אינה אלא כשינה... והוא שאמר 'אדאוקמינא לאברהם', שהעמידו מתוך השינה ומשי ידיה לתפלה כדין הישן על מטתו שצריך נטילה לתפלה".

ובספרו 'שם הגדולים' (מע"ג, מע' א אות קצט) כתב החיד"א בזה"ל: "רק זה אומר, כי כמה שנים הייתי תמיה על מנהג ישראל שמתפללין בזיהאר"ה אצל קברות הצדיקים, ואין לקרות ק"ש או להתפלל תוך ד' אמות של מת או בבית הקברות, כמ"ש באו"ח סי' ע"א, ולהרמב"ם לא יצא אף בדיעבד, וכיוצא בזה הייתי תמיה על מה שכתב בספר 'עמק המלך', דאברהם אבינו ע"ה השלים מנין, וכן על מעשה שעשה רבינו האר"י זצ"ל בבית הכנסת וכיוצא, עד שמצאתי ב'ספר חסידים' תתשכ"ט שכתב, רבינו הקדוש היה נראה בבגדי חמודות שהיה לובש בשבת ולא בתכריכין ופוטר בני ביתו מקידוש, כי הצדיקים נקראים חיים, ולא כשאר מתים שהם חפשים מן המצות, עכ"ד. ובזה תנוח דעתנו בכל החקירות הנזכרות ויותר מהמה", כלומר, כי בקברות הצדיקים, אשר המה בבחינת חיים, מותר להתפלל תוך ד' אמות, כי גם המה עומדים ומתפללים, ואין האדם בבחינת 'לועג לרש'.

העובדא שהביא מספר 'עמק המלך', מובאת בהקדמה השלישית של הספר (פ"י) בשמו של מוה"ר ר' משה זצ"ל אחיו של רבינו חיים ויטאל, וז"ל: "עוד אודיע לכם בני אלקים חיים, מה שנעשה בחברון, דבר פלא ביום הכפורים, תדע שבחברון לא יש תמיד עשרה שיתפללו בצבור, רק בשבתות ובימים טובים יתקבצו לשם מן הכפרים, ומתפלים בעשרה ויותר, אבל כל יושבי חברון הם מחסידי עליון. ויהי בערב יוה"כ לא היו בחברון רק ט' אנשים, והמתינו על בני הכפרים שיבואו, ולא באו אחד מהם, כי הלכו כולם לירושלים ע"ה תוב"ב, שהוא סמוך מהלך רביע יום. והיו בצער גדול שיתפללו ביוה"כ ביחידים, ובכו הרבה בכי והשמש כבר נטה, והיום ירד מאוד, ויהי הם נשאו את עיניהם, והנה איש זקן בא מרחוק, ושמחו כנגדו שמחה גדולה. וכשבא אליהם נתנו לפניו לאכול סעודה המפסקת, ובירך אותם ואמר שכבר אכל בדרך, ובכן התפללו ביום הקודש, וכבדו את האיש כבוד גדול. ובמוצאי יוה"כ התחילו מדיינים זה עם זה, כי כל אחד רצה להביא את האורח לביתו, ונתפשרו בגורל, ונפל הגורל על החזן שהיה איש חסיד והגיד נפלאות בחלומות וחזיוני לילה. והלך החזן לביתו, והאורח אחריו, וכשהגיע סמוך לביתו פנה החזן לאחוריו, לכבוד האורח לילך ראשון לביתו, וירא והנה איננו, ובקשו אותו ולא מצאוהו בכל החצר שלהם, והיו כולם בצער גדול, כי חשבו שהלך בלילה לדרכו, כי לא רצה ליהנות מהם. ובאותו הלילה בא הזקן בחלום להחזן, ואמר לו שהוא היה אברהם אבינו ע"ה, שבא אליהם להשלים המנין, כי ראה אותם בצער גדול שלא יתפללו ביחידים, ושמחו שמחה גדולה וברכו את י"י הגדול, כי הפליא לעשות...".

והמעשה של האר"י ז"ל מובא ב'עמק המלך' (שם פ"ז): "עוד אכתוב מעשה נורא אחת מן האר"י זלה"ה, פעם אחת אמר לתלמידיו ביום שבת קודש, אם תקבלו עליכם שלא תדברו כלום בבית הכנסת בשחרית, עד אחר יציאת בית הכנסת, ולא ימלא אחד מכם פיו בשחוק מכל מה שתראו, כי אני אתפלל עמכם היום לפני התיבה, ואקרא לספר תורה השבעה רועים. והשיבו התלמידים אליו, אנחנו מקבלים עלינו בשמחה, מכל מה אשר צוית עלינו. ואמר להם רואה אני ברוה"ק שאחד מכם יהיה נענש על שישחוק, והם הפצירו בו מאוד, עד שעשה את רצונם, וקרא את אהרן להכהן ובא וקרא עצמו הפרשה שלו, ואמר הברכה בתחילה ובסוף, וכן משה במקום לוי וקרא הפרשה שלו ואמר הברכות והלך לו. וכן אברהם יצחק יעקב וכן יוסף הצדיק קראו להיותו ששי, עד לשביעי קרא דוד בן ישי, והיה מראה עצמו, מרקד ומשחק מפזז ומכרכר בכל עוז, לפני ארון ברית ה', והוא חגור אפוד ומעיל בד על מתניו...".