הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"אנא דיינא ומר לאו דיינא"; "שודא דדיינא"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
כתובות צד ע"א-ע"ב
אתמר:
ב' שטרות היוצאים ביום אחד,
רב אמר: חולקין, ושמואל אמר: שודא דדייני.
לימא, רב דאמר כר"מ, דאמר: עדי חתימה כרתי,
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף צד עמוד ב
ושמואל דאמר כרבי אלעזר, דאמר: עדי מסירה כרתי!
...
אתא רב ששת לקמיה דרב נחמן, א"ל: מ"ט עבד מר הכי?
א"ל: ומ"ט עבד מר הכי?
מבנה הסוגיה:
1.
מחלוקת בין רב לשמואל:
אתמר:
ב' שטרות היוצאים ביום אחד,
רב אמר: חולקין, ושמואל אמר: שודא דדייני.
בפשטות מדובר במקרה שיש ספק איזה שטר "קנה" ראשון. או שמדובר בספק מה היתה כוונת נותן השטר, או שהספק הוא ספק עובדתי מי קיבל בפועל את השטר לפני חברו.
1.1
ראוי להעיר: כעיקרון הלכה צריכה להיות כשמואל על פי הכלל ש"הלכה כשמואל בדיני", וכך אומר ה"הגהות מיימוניות" על הרמב"ם שפסק בסוגייתנו כשמואל.
2.
הגמרא מנסה להסביר את יסודות המחלוקת:
לימא, רב דאמר כר"מ, דאמר: עדי חתימה כרתי,
אם עדי החתימה על השטר הם קובעים את תוקף השטר [שיטת רבי מאיר], ואם שני השטרות נחתמו באותו יום [ולא מקפידים על כתיבת השעות ביום] ממילא אין נותן השטר מקפיד על הסדר - ולכן יחלוקו - כרב.
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף צד עמוד ב
ושמואל דאמר כרבי אלעזר, דאמר: עדי מסירה כרתי!
אבל אם עדי מסירה כורתים [שיטת רבי אלעזר] הרי שתלוי למי הנותן התכוון למסור יותר מאשר לחברו, ולכן על הדיינים להחליט בכך = "שודא דדייני".
3.
לא, דכולי עלמא כרבי אלעזר,
רש"י מסכת כתובות דף צד עמוד ב:
"דכולי עלמא כר' אלעזר - דקיימא לן כוותיה בגטין ואיכא למימר שודא ואיכא למימר חלוקה ובהא פליגי."
מרש"י משמע שהגמרא מעדיפה להעמיד כרבי אלעזר [ולא כהכרח] כי נפסק כמותו במסכת גיטין [מסודרת בש"ס אחרי מסכת כתובות!]
3.1
ולא כמו לעיל בסעיף 2 שדווקא שמואל הוא שסובר כרבי אלעזר. עכשיו הגמרא סוברת שגם רב יכול לסבור כרבי אלעזר ולפסוק בסוגייתנו שחולקים.
4.
והכא בהא קמיפלגי,
רב סבר: חלוקה עדיפא,
ושמואל סבר: שודא דדייני עדיפא.
המחלוקת בין רב ושמואל היא מחלוקת עקרונית, איזו הכרעה צודקת יותר במצב של ספק.
5.
הגמרא מקשה על "רב":
ומי מצית מוקמת ליה לרב כר' אלעזר?
והאמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי אלעזר בגיטין,
כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר: אף בשטרות,
מכלל דרב סבר: בשטרות לא!
כיצד יתכן ש"רב" סובר כרבי אלעזר - כבסעיף 3 - הרי משמע ממנו באופן מפורש - מסוגיה במסכת גיטין דף פו - שהוא לא סובר כרבי אלעזר בענייני שטרות - הנושא שבסוגייתנו.
6.
אלא מחוורתא, רב כר"מ ושמואל כרבי אלעזר.
הגמרא חוזרת להסבר כבסעיף 2 לעיל.
הערה: מי אומר את הביטוי "אלא מחוורתא" - כנראה "עורך הגמרא".
6.1
עד שלב זה יש להעיר כמי צריכה להיות ההלכה. מצד אחד הלכה כשמואל בדיני נגד רב, והרי שמואל בסוגייתנו סובר כרבי אלעזר, ומצד שני - בפשטות הלכה צריכה להיות כרבי מאיר נגד רבי אלעזר [כי לא מצינו בש"ס כלל מפורש כמי הלכה במחלוקת של תנא מסויים עם רבי אלעזר בן שמוע].
אמנם ראה לעיל - בסעיף 3 - בדברי רש"י שכתב שכבר נפסקה הלכה במסכת גיטין כרבי אלעזר, ולכן מתאים לפסוק בסוגייתנו כשמואל שסובר כרבי אלעזר.
7.
מיתיבי: שני שטרות היוצאים ביום אחד - חולקין,
תיובתא דשמואל!
הגמרא מקשה מברייתא מפורשת נגד שמואל.
7.1
קצת קשה מדוע הגמרא לא מדגישה שהברייתא היא מלה במלה כדברי רב [ראה מה שכתבנו בדף הקודם - מסכת כתובות דף צג על מקרה שלשון האמורא היא ממש כלשון ברייתא].
7.2
וגם קצת קשה: הרי הגמרא לעיל כבר קבעה שמדובר במחלוקת תנאים!
8.
אמר לך שמואל: הא מני? ר"מ היא, ואנא דאמרי כר' אלעזר.
הגמרא עונה ששמואל יתרץ שברייתא זו - בסעיף 7 - היא שיטת רבי מאיר - כלעיל בסעיף 2.
לכאורה יש כאן תשובה להערתנו בסעיף הקודם - סעיף 7.2.
9.
מקשה הגמרא:
אי ר"מ, אימא סיפא: כתב לאחד ומסר לאחר - זה שמסר לו קנה,
ואי רבי מאיר, אמאי קנה? האמר: עדי חתימה כרתי!
תנאי היא; דתניא,
סוגיה במסכת גיטין דף יד:
וחכמים אומרים: יחלוקו,
וכאן אמרו: מה שירצה השליש יעשה.
"וכאן אמרו" - תנאי בבל. כלומר, בברייתא מובאת דעת תנאים בבבל, כלומר היו תנאים בבבל.
9.1
כלומר, שני חלקי הברייתא בסוגייתנו הם שתי דעות תנאים, או [וכך משמע יותר] שיש מחלוקת בין הברייתות בסוגייתנו בזה.
ועדיין קשה, שהרי כבר למדנו שיש בנושא סוגייתנו מחלוקת תנאים!
10.
הגמרא עכשיו מביאה מקרים של "הלכה למעשה" בנידון לעיל, אם פוסקים יחלוקו או "שודא דדייני" [=כראות עיני הדיין]:
אמיה דרמי בר חמא כתבתינהו לנכסה לרמי בר חמא בצפרא,
לאורתא כתבתינהו למר עוקבא בר חמא.
רמי בא חמא ומר עוקבא בר חמא היו שני אחים מאב ומאם.
ברור למי היא כתבה בבוקר ולמי היא כתבה בערב. אבל לא ברור למי נמסר השטר מוקדם יותר.
11.
אתא רמי בר חמא לקמיה דרב ששת, אוקמיה בנכסא.
אתא מר עוקבא לקמיה דרב נחמן, אוקמיה בנכסא.
פסיקות סותרות של רב ששת ורב נחמן, אבל יותר מכך גם משמע שרב נחמן ידע מה פסק רב ששת, ובכל זאת כנראה פסק נגדו והוציא את הנכסים מרמי בר חמא והעבירם לאחיו - מר עוקבא [נראה שדבר זה לא מודגש בפרשנים].
12.
אתא רב ששת לקמיה דרב נחמן, א"ל: מ"ט עבד מר הכי?
א"ל: ומ"ט עבד מר הכי?
רב נחמן לא ענה והסביר מייד לרב ששת, אלא ביקש לשמוע תחילה את דעת רב ששת, כי רב ששת היה הפוסק הראשון, או שרב נחמן רצה לכבד את רב ששת [גם בעניין זה לא ראיתי דיון בפרשנים].
13.
א"ל: דקדים,
א"ל: אטו בירושלים יתבינן דכתבינן שעות?
רב ששת אומר שפוסקים לטובת מי ששטרו נחתם מוקדם יותר, כי מניחים שגם נמסר לו קודם - ומתאים לפסיקה כרבי אלעזר שעדי מסירה כרתי.
ורב נחמן פוסק שלא מתחשבים בסדר הקדימה של כתיבת השטר אם שניהם נכתבו באותו יום, כי רק בירושלים מתחשבים גם בקדימות לפי שעות באותו יום.
14.
אלא מר מאי טעמא עבד הכי?
א"ל: שודא דדייני,
א"ל: אנא נמי שודא דדייני!
גם רב ששת וגם רב נחמן פסקו לפי הכלל שבמחלוקת ממונית פוסקים "שודא דדייני" [כשמואל נגד רב בתחילת סוגייתנו]. אלא שרב נחמן מסביר מדוע פסיקתו שלו עדיפה על פסיקת רב ששת:
14.1
א"ל: חדא, דאנא דיינא ומר לאו דיינא;
כי רב נחמן הוא "דיין" ורב ששת איננו משמש כדיין.
רש"י מסכת כתובות דף צד עמוד ב:
"אנא דיינא - על פי ראש גלותא והישיבה."
מרש"י משמע שיש כאן שני נימוקים שהם אחד: רב נחמן קיבל מינוי מראש הגלות [משמע שהסמכות הייחודית של דיין נובעת מכח היותו מנהיג הציבור]. והנימוק הנוסף שרש"י מדגיש - "ובישיבה". אם הוא מתכוון לומר שרב נחמן היה גם "ראש ישיבה" אם כן יש כאן שילוב של שני נתונים: מינוי ציבורי של תלמיד חכם שגם עומד בראש ישיבה.
14.2
גופי הלכות פרק כא - כללי אות ש' כלל תקכז ד"ה שודא דדייני:
"שודא דדייני. כתב המרדכי פ' מי שהיה נשוי [כתובות סי' רמג] רבינו מאיר בר ברוך ז"ל כתב שאין יכולין לעשות שודא אלא גדול הדור ומומחה, משום דא"ל רב נחמן לרב ששת [כתובות צד:] חדא דאנא דיינא ומר לאו דיינא, ורבינו ברוך ז"ל דחה דבריו ואמר שכל הדיינים יכולים."
הוא לא מדבר על דיין שראוי לדון בדרך כלל, אלא רק על מי שראוי לפסוק בשיטת "שודא דדייני". הוא מדגיש שני תנאים שלא מודגשים אצל רש"י: שיהיה גדול הדור ויהיה "מומחה". יתכן שהביטוי "גדול הדור" משמעו גדול תלמידי החכמים באותו דור, ואולי הוא מתכוון למי שקיבל סמכויות ביצועיות ממנהיגי הציבור או אפילו מהמלכות ה"חילונית", ואולי זה זהה לדברי רש"י על "ראש גלותא".
הדבר השני של "מומחה" - כנראה שהוא מתכוון למי שעיקר עיסוקו ונסיונו הוא בתחום מסויים, ואולי לכן נקבע ש"הלכה כרב נחמן בדיני" - וכבסוגייתנו.
14.3
הערה: אבל ה"גופי הלכות" מביא את דעת רבנו ברוך שחולק ואומר שכל דיין ראוי לפסוק גם ב"שודא דדייני". ואולי הוא חולק על רש"י וסובר שרב נחמן טוען שרב ששת בכלל לא היה דיין!?
14.4
רב נחמן הדגיש בדבריו שרב ששת "ומר לאו דיינא",
לא לגמרי ברור האם רב נחמן מתכוון לומר שרב ששת לא קיבל "מינוי" מראש הגלות או שרב ששת לא נחשב כ"מומחה".
ראה גם הערתנו בסעיף הקודם - סעיף 14.3.
15.
רב נחמן בא בטענה נוספת נגד רב ששת:
ועוד, מעיקרא לאו בתורת הכי אתית לה.
רב ששת טען בתחילה - בסעיף 13 - שפוסקים לפי מי שחתמו על שטרו מוקדם יותר - רמי בר חמא. ורב ששת לא פסק לפי "שודא דדייני", ולכן טענתו אחר כך שגם הוא - רב ששת - פסק על פי "שודא דדייני" היא טענה "חלשה".
כנראה שרב נחמן סובר ש"שודא דדיינא" יכולה להיות שיטת פסיקה רק לכתחילה ולא כהסבר בדיעבד לפסיקה מסויימת כשלא התקבל הסבר אחר.
16.
עדיין יש לבדוק את דברי רב נחמן שאמר "ועוד..." האם כוונתו לנימוק נוסף [ומצטבר?] מדוע לא לפסוק כרב ששת או הסבר אחר ושונה במידה וההסבר הקודם לא "חזק" בפני עצמו, ולפי זה אולי גם רב נחמן עצמו סובר שהתנאים של קבלת סמכות מראש הגלות ושל מומחיות אינם תנאים הכרחיים לשמש כדיין.
