הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

לשון תנא לחוד ולשון אמורא לחוד; "חיסורי מחסרא" / "הכי נמי קאמר"; "ותיובתא ד..."; "ליפלוג וליתני בדידיה"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

כתובות צג ע"א-ע"ב

וכן שלשה שהטילו. אמר שמואל: שנים שהטילו לכיס, זה מנה וזה מאתים -
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף צג עמוד ב
השכר לאמצע. 
אמר רבה: מסתברא מילתיה דשמואל - בשור לחרישה ועומד לחרישה, 
אבל בשור לחרישה ועומד לטביחה - זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו; 
ורב המנונא אמר: אפילו שור לחרישה ועומד לטביחה - השכר לאמצע. 
מיתיבי. שני' שהטילו לכיס, זה מנה וזה מאתים - השכר לאמצע; 
מאי לאו בשור לחרישה ועומד לטביחה, 
ותיובתא דרבה! 
לא, בשור לחרישה ועומד לחרישה. אבל שור לחרישה ועומד לטביחה, מאי? זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו, 
אדתני סיפא: לקח זה בשלו וזה בשלו ונתערבו - זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו, 
ליפלוג וליתני בדידיה: במד"א - בשור לחרישה ועומד לחרישה, אבל בשור לחרישה ועומד לטביחה - זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו! 
הכי נמי קאמר: במד"א - בשור לחרישה ועומד לחרישה, אבל בשור לחרישה ועומד לטביחה, נעשה כמי שלקח זה בשלו וזה בשלו ונתערבו, 
זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו. 
תנן: וכן שלשה שהטילו לכיס, פחתו או הותירו כך הן חולקין; 
מאי לאו פחתו - פחתו ממש, הותירו - הותירו ממש! 
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא, הותירו - זוזי חדתי, פחתו - אסתירא דצוניתא. 

 

1.
דינו של שמואל:

וכן שלשה שהטילו.
אמר שמואל: שנים שהטילו לכיס, זה מנה וזה מאתים -

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף צג עמוד ב

השכר לאמצע.

לא ברור האם שמואל אמר את דינו באופן עצמאי או בהקשר למשנתנו [במהלך הסוגיה הגמרא דווקא תקשה עליו ממשנתנו].

2.
דברי רבה:

אמר רבה: מסתברא מילתיה דשמואל - בשור לחרישה ועומד לחרישה,
אבל בשור לחרישה ועומד לטביחה - זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו;

בפשטות רבה מסביר את שמואל.

3.

ורב המנונא אמר: אפילו שור לחרישה ועומד לטביחה - השכר לאמצע.

בפשטות רב המנונא חולק על רבה ולא מגביל את דברי שמואל.

4.
אולם יש פרשנים שמסבירים שיש כאן 3 דעות: שמואל; רבה; רב המנונא.

שיטה מקובצת מסכת כתובות דף צג עמוד ב:

אמר רבא מסתברא מילתיה דשמואל וכו'.
יש לפרש דרבה אתא לאפלוגי עלה דשמואל

ושלש מחלוקות בדבר
שמואל סבר לעולם השכר לאמצע
ורבה סבר דוקא בשור לחרישה ועומד לחרישה אבל שור לחרישה ועומד לטביח' חולקין לפי מעות
ורב המנונא סבר אפילו שור לחרישה ועומד לטביחה השכר לאמצע
ומיהו שור לטביחה ועומד לטביחה לפי מעות הן חולקין ובהא פליג אדשמואל...

5.
הגמרא מקשה מברייתא:

מיתיבי. שני' שהטילו לכיס, זה מנה וזה מאתים - השכר לאמצע;

לשון הברייתא זהה ללשונו של שמואל!

הערה: לכאורה, היה מתאים כאן לנקוט "תניא כוותיה דשמואל" - ראה בהמשך!

5.1

מאי לאו בשור לחרישה ועומד לטביחה,
ותיובתא דרבה!

הגמרא מניחה שהברייתא לא מצמצמת את המקרה, והדין של "השכר לאמצע" תקף גם בשור לחרישה ועומד לטביחה, וקשה על רבה.

5.2
נציין רק כמה נקודות:
שיטה מקובצת מסכת כתובות דף צג עמוד ב:

מאי לאו בשור לחרישה וכו'. וקשה מאי קאמר והא עלה דשמואל דנקט נמי כי האי לישנא גופיה דהך ברייתא קא פריש לה רבה דמסתברא דלא אמרה שמואל אלא בשור לחרישה ועומד לחרישה
ואף על גב דהאמורא דרכו לפרש כל שכן דיש לפרש הברייתא כן...

ושמואל נמי קאמר כהך לישנא גופיה דהך ברייתא אלמא דהא אתא לאשמועינן דאין לך לחלק כלל אלא בכל גוונא השכר לאמצע
דכיון דהאמורא דרכו לפרש וסתים כלשון הברייתא אלמא דס"ל דכללא הוא דהשכר לאמצע ואין לחלק כלל

באופן עקרוני אמורא אמור לפרט את דבריו יותר מהמבואר בברייתא. ולכן, אם שמואל לא פרט את החלוקה בין עומד לטביחה או לא, משמע, שבכל מקרה "השכר לאמצע", ואילו את הברייתא כן ניתן לפרש ב"צימצום" - ואם כך קשה על שמואל.

5.3
המשך ה"שיטה מקובצת": /"ברייתא" - חשוב /

ודוחק לומר דשמואל לא ידע הברייתא דהיאך כיון דלמנקט כלשון הברייתא ממש אלא ודאי אתא לאשמעי' דאין לך אלא כסתם לישנא דברייתא דבכל גוונא השכר לאמצע

נראה שבדבריו אלה יש "חידוש" גדול מאד:
כעיקרון יתכן שאמורא לא הכיר ברייתא מסויימת [ואז אם מובאת ברייתא כזאת היא מובאת בניסוח "תניא כוותיה ד..." גם כדי לפסוק כמותו], אבל לא במקרה כבסוגייתנו, שלשונו של שמואל זהה לגמרי ללשון הברייתא!
לפי זה שמואל ניסח את דבריו בדיוק כלשון הברייתא בכוונה כדי שדבריו יתפרשו באופן שכולל את כל האוקימתות - "דבכל גוונא השכר לאמצע".

5.4
וקצת קשה: מצינו פעמים רבות שלשון ברייתא זהה לגמרי ללשונו של אמורא והברייתא מובאת כהוכחה לדבריו - "תניא כוותיה". ובדרך כלל מסבירים שיתכן שהאמורא לא הכיר את אותה ברייתא למרות שהלשון של האמורא והלשון של הברייתא זהים!

5.5
המשך ה"שיטה מקובצת":

ותיובתא דרבה דקא מפרש למילתיה דשמואל דלאו בכל גוונא קאמר השכר לאמצע אלא בשור לחרישה ועומד לחרישה

לפי האמור בסעיף 5.3 הגמרא מקשה על רבה שצימצם את דברי שמואל [מתאים רק אם נאמר שרבה לא חולק על שמואל אלא מסביר אותו - כלעיל בסעיף 2].

5.6
הערה:
בדרך כלל כשהגמרא מקשה מברייתא על אמורא היא לא מסיימת ב"ותיובתא ד..." [ובעיקר כשהגמרא עצמה אחר כך מיישבת את הקושיה]. אבל לפי דברי ה"שיטה מקובצת" - ובעיקר על פי האמור לעיל בסעיפים 5.3+5.5 - ניתן ליישב שבסוגייתנו הקושיה היא "מיוחדת" בכך, שמלשון הברייתא מוכח מה סובר שמואל, וקשה על רבה.

5.7
גם נראה שהגמרא מדגישה שהקושיה היא על הסברו של רבה לדינו של שמואל אבל לא על שמואל עצמו שיתכן שסובר כפי שרב המנונא הסביר אותו [ראה לעיל סעיפים 2-4].

6.
הגמרא דוחה את הקושיה:

לא, בשור לחרישה ועומד לחרישה.

וכפי דברי רבה לעיל בסעיף 2.
לפי זה יוצא שהגמרא כנראה סוברת - כדי לתרץ את שמואל - שהברייתא באמת "רק" מקצרת בלשונה אבל מתכוונת דווקא למקרה מסויים!

7.
הגמרא מקשה על ההסבר בסעיף 6:

מסקנה מההסבר לעיל:

אבל שור לחרישה ועומד לטביחה, מאי? זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו,

7.1

אדתני סיפא: לקח זה בשלו וזה בשלו ונתערבו - זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו,
ליפלוג וליתני בדידיה: במד"א - בשור לחרישה ועומד לחרישה, אבל בשור לחרישה ועומד לטביחה - זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו!

הברייתא היתה יכולה לומר במפורש את חילוקי הדינים כמבואר לעיל בסוגייתנו ולא להזדקק לחלוקה על ידי השוואה למקרה אחר!
זו המשמעות של הביטוי "ליפלוג וליתני בדידיה".

8.
הגמרא מיישבת, שאמנם זוהי כוונת הברייתא - לחלוקה כזאת:

הכי נמי קאמר: במד"א - בשור לחרישה ועומד לחרישה, אבל בשור לחרישה ועומד לטביחה, נעשה כמי שלקח זה בשלו וזה בשלו ונתערבו,
זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו.

נראה שתירוץ זה - בהסבר הברייתא - זהה לגמרי לביטוי "חיסורי מיחסרא והכי קתני", בגלל כמה ביטויים אופייניים כאן:
"הכי נמי קאמר"
"במה דברים אמורים" - כשבא לצמצם את הדין במשנה/ברייתא
"נעשה כמי..." - כשבא לקשר בין שני חלקים במשנה/ברייתא.

9.
קושיה ממשנתנו:

תנן: וכן שלשה שהטילו לכיס, פחתו או הותירו כך הן חולקין;
מאי לאו פחתו - פחתו ממש, הותירו - הותירו ממש!

הגמרא מקשה על שמואל ממשנתנו אע"פ שהברייתא לעיל היא כשמואל, מפני שלא היה ראוי ששמואל ינקוט במפורש כברייתא נגד משנה מפורשת!!! [ראה "מתיבתא", הערה יד בשם "העתקף הרי"ף לרמ"ע מפאנו"]

9.1
והגמרא מיישבת:

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא, הותירו - זוזי חדתי, פחתו - אסתירא דצוניתא.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)