הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"ואיכא דאמרי"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

כתובות צב ע"ב

אמר אביי: ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות,
ואתא בעל חוב דראובן וקטריף לה מיניה,
דינא הוא, דאזיל ראובן ומפצי ליה,
ולא מצי אמר ליה לאו בעל דברים דידי את,
משום דאמר ליה: דמפקת מיניה עלי הדר.
ואיכא דאמרי: אפילו שלא באחריות נמי, דאמר ליה: לא ניחא לי דתהוי ליה לשמעון תרעומת עלי.

רמב"ם הלכות מכירה פרק יט הלכה ט:

ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות, ובא לוי והוציאה מיד שמעון, אם רצה ראובן לעשות דין עם לוי ו עושה, ואין יכול לוי לומר לו מה לי ולך והרי אין עליך ז אחריות, שהרי ראובן אומר לו אין רצוני שיהיה לשמעון תרעומת עלי שהרי הפסיד בגללי.

הגהות מיימוניות הלכות מכירה פרק יט הלכה ט:

[ו] כא"ד [=כאיכא דאמרי"] אפילו שלא באחריות נמי ע"כ:

נראה שהרמב"ם פוסק כ"ואיכא דאמרי" כנראה בגלל ששיטתו העקרונית היא לפסוק כלישנא בתרא [=כלשון אחרון], והביטוי "ואיכא דאמרי" מוגדר כלשון אחרון.

הערה: לא לגמרי ברור בסוגייתנו האם ה"ואיכא דאמרי" הוא לשון שני בדברי אביי [מחלוקת מה אמר אביי] או שזו דיעה אחרת שחולקת על אביי.
ואולי לעניין זה יש הבדל בין הביטוי "איכא דאמרי" לביטוי "ואיכא דאמרי" - כשאין "איכא דאמרי" נוסף בסוגיה].

הערה: בסוגיה הבאה [בסוף עמוד זה ובדף הבא] חוזרת אותה תופעה.