הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"איפוך"; "והלכתא"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
כתובות צא ע"א-ע"ב
וכי תימא איפוך,
ת"ק דמתני' נמי דינר קאמר!
אלא כי הנך תרי לישנאי קמאי ואיפוך.
אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא, הלכתא: אחת בחייו ואחת במותו - יש להן כתובת בנין דכרין, וכתובה נעשית מותר לחברתה.
בשלמא אי אשמעינן אחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דיכרין ולא אשמעינן כתובה נעשית מותר לחברתה, הוה אמינא, אי איכא מותר דינר - אין, אי לא - לא,
אלא לישמעינן כתובה נעשית מותר לחברתה, ואנא ידענא משום דאחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דכרין!
אי אשמעינן הכי, הוה אמינא, כגון שנשא שלש נשים ומתו שתים בחייו ואחת במותו, והך דמיית לאחר מיתה יולדת נקבה היא, ולאו בת ירושה היא, אבל אחת בחייו ואחת במותו והא דלאחר מיתה יולדת זכר היא, אימא ליחוש לאינצויי, קמ"ל.
הערה 1:
הביטוי "איפוך" בסוגייתנו לא דומה למשמעות הרגילה של ביטוי זה, שמחליפים את שמות החכמים, אלא שבסוגייתנו מחליפים את הסברות - את ההבנה בברייתא [כשהדינים "נשארים"].
ראה "מתיבתא", הערה יב.
הערה 2:
מדברי מר זוטרא מתחילה מסקנת כל הסוגיה ולא קשור באופן ישיר לקטע הקודם בגמרא.
2.1
מר זוטרא פסק הלכה: "אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא, הלכתא...".
ב"הלכות גדולות" מוזכר רב נחמן ולא רב פפא,
2.2
אם "רב נחמן" שמוזכר ב"הלכות גדולות" הוא רב נחמן בר יצחק הרי שהיה באותו דור של רב פפא. לכן יתכן שמר זוטרא אמר משמיה "רב פפא" או משמיה "רב נחמן".
אבל היה גם "מר זוטרא" בנו של רב נחמן בר יעקב [= "רב נחמן" סתם לפי רוב הפרשנים], ומתאים לגירסת בה"ג.
הערה 3:
ב"הלכות גדולות" הפסק מתחיל "ואמר מר זוטרא..." ולא כבדפוס לפנינו "אמר מר זוטרא".
הערה 4:
לכן נראה לחדש: אם מדובר ב"מר זוטרא" הקדמון הרי שדבריו נאמרו בבית המדרש במהלך לימוד הסוגיה, ומתאים הלשון "ואמר מר זוטרא הלכתא..." וגם מובן מדוע דנו בדבריו [ה"סתמא דגמרא" דנה בדבריו שלכאורה יש בהם ייתור] כדרך שדנים בכל דברי אמורא.
4.1
אבל אם מדובר ב"מר זוטרא" האחרון - חברו של רב אשי שהיה יחד עם מרימר ורבינא ורב אשי בבית הדין של "עורכי הגמרא" - הרי מתאים לומר כבגירסא של "אמר מר זוטרא הילכתא..." - הכרעה סופית ולא תוך כדי דיון בבית המדרש.
5.
הביטוי "והלכתא" מוזכר פעמיים נוספות בעמוד ב בגמרא:
וטירפא בכמה כתבינן?
רבינא אמר: באלפא,
רב עוירא אמר: בחמש מאה.
והלכתא: בחמש מאה.
וכן בהמשך:
וטירפא בכמה כתבינן?
רבינא אמר: במאה,
רב עוירא אמר: בחמשין.
והלכתא: בחמשין.
כפילות לקטע לעיל.
בניגוד לאמור בסעיף 2.1 ואילך לא מוזכר כאן שאמורא קובע "הלכתא". כשמוזכר בדברי אמורא אזי הביטוי הוא "הלכתא...", וכשמוזכר בדברי "סתמא דגמרא" המינוח הוא "והלכתא..."
5.1
ראה ב"רבנן סבוראי" לרב זיני, עמוד 197, שמתלבט באיזה רבינא מדובר ובאיזה "רב עוירא" מדובר [ובספר "רבינא וחכמי דורו" לא מתייחס כלל ל"רבינא" בסוגייתנו].
בפשטות נראה שמדובר ב"רבינא" חברו של רב אשי, ומי שאמר "והלכתא" חי בדור אחריו.
5.2
ראה ב"פרוייקט השו"ת" שהיה רב עוירא בדור השלישי בזמן אביי והיה רב עוירא בזמן רבינא ורב אשי.
5.3
בכל מקרה, בסוגייתנו נקבעה "הלכתא" כדעת רב עוירא ולא כרבינא, ולכן - אם מדובר ברבינא האחרון הרי שמי שכתב את ה"והלכתא" היה כנראה חכם סבוראי - כמו לגבי הרבה מופעים בש"ס של "והלכתא".
