הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"לאפוקי מ..."
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
כתובות פט ע"ב
אלמנה מן האירוסין מנלן דאית לה כתובה?
אילימא מהא: נתארמלה או נתגרשה, בין מן האירוסין בין מן הנשואין - גובה את הכל;
דלמא דכתב לה!
וכ"ת, אי כתב לה מאי למימרא?
לאפוקי מדרבי אלעזר בן עזריה, דאמר: שלא כתב לה אלא ע"מ שהוא כונסה.
דיקא נמי, דקתני: גובה את הכל;
אי אמרת בשלמא דכתב לה, משום הכי גובה את הכל,
אלא אי אמרת דלא כתב לה, מאי גובה את הכל? מנה מאתים הוא דאית לה.
1.
הגמרא מביאה מקור לדין שגם לאלמנה מן האירוסין יש כתובה מהמשנה לעיל כתובות דף נד עמוד ב.
2.
הגמרא מנסה לדחות שאולי מדובר שם לא בכתובה של תנאי בית דין אלא בכתובה שהבעל מיוזמתו כתב לה.
3.
שואלת הגמרא, מה החידוש בזה.
4.
הגמרא עונה: "לאפוקי מדרבי אלעזר בן עזריה", שסובר שגם אם הבעל נתן לה כתובה באירוסין זה היה בתנאי שתינשא אחר כך, ולא שתגבה אותה כשתתגרש או כשימות בעלה בזמן האירוסין ולפני הנישואין.
5.
הליכות עולם שער חמישי פרק ג:
יב. כל היכא דאמרינן לאפוקי לית הלכתא כי האי דמפקינן מיניה. בפרק אלו נערות לאפוקי מהאי תנא דתניא וכו', כלומר מתניתא אתא לאפוקי מהאי תנא וכן בכל דוכתא.
ויש מי שאומר שאין זה כלל בכל הגמרא שיש לאפוקי שכן הלכה, וכן אומר רבינו ברוך ז"ל בספר התרומה בהלכות ע"ז ויין נסך:
כוונתו לומר שכאשר הגמרא אומרת שדעה מסויימת נכתבה "לאפוקי" מדעה אחרת אזי הכוונה היא שאותה דעה שכנגדה נכתב בסוגיה – נדחתה להלכה. אולם לפעמים ההלכה היא כן כאותה דעה שמובאת אחרי הביטוי "לאפוקי מ..."
6.
דברים דומים אומר:
גופי הלכות פרק יב - כללי אות ל' כלל רעג ד"ה לאפוקי מדפלוני:
לאפוקי מדפלוני כי קאמר, מחלוקת אי לא פסקינן כוותיה.
כלומר, שיש מחלוקת אם הלכה כאותה דעה שמובאת אחרי הביטוי "לאפוקי מ..." - וכלעיל בסעיף 5.
6.1
ראה תוס' מסכת ראש השנה דף ט עמוד א שלפעמים "לאפוקי" לא מחייב שהלכה לא תהיה כמי אמרו עליו "לאפוקי". וראה מה שכתבנו שם.
7.
והוא מביא דוגמאות:
כתב הרי"ף ז"ל פרק הכותב [מו. מדפי הרי"ף] על משנת המושיב אשתו חנונית וז"ל חזינא לרבוותא דאמרי לית הלכתא כת"ק אלא כרשב"ג וכו', דאמרינן ר"ש אהייא אמר רב פפא לאפוקי מר' אליעזר ומחלוקתם למימר דהלכה כר"ש, ואנן לא סבירא לן הכי אלא כת"ק דהוא סתם מתני'
דהא קיי"ל בכל דוכתא דלא איפסיקא הלכתא בהדיא הלכה כסתם משנה, דרב פפא לאו לאיפסוקי הלכתא אתא.
ראה מה שכתבנו על כך לעיל - מסכת כתובות דף פו.
8.
מקורות למקרים בהם נפסקה הלכה כאותה דעה שמובאת אחרי הביטוי "לאפוקי מ...":
והמרדכי סוף כתובות [פרק שני דייני, שיב] כתב וז"ל ואל יבהילך[סו] הא דקאמר לאפוקי דרשב"ג, כהנה אביא לך רבות,
פ"ק דברכות דף ד:] כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה, לאפוקי מ"ד תפלת ערבית רשות ובפ' תפלת השחר [שם ברכות דף כז:] פסק כוותיה,
ובפ' (כל הצלמים) [אין מעמידין] [ע"ז דף לז.] קאמר לאפוקי מדרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח ובפרק יש נוחלין [ב"ב דף קלו.] פסקינן כוותיה,
ובפ' הכותב [כתובות דף פט:] אמרינן לאפוקי מדרבי אלעזר בן עזריה ובפרק אעפ"י [שם כתובות דף נו.] פסקינן כוותיה.
הדוגמא האחרונה היא מסוגייתנו, שבה נאמר "לאפוקי מדרבי אלעזר בן עזריה" ואילו לעיל - במסכת כתובות דף נו - הגמרא פסקה במפורש כרבי אלעזר בן עזריה: "והלכה למעשה כרבי אלעזר בן עזריה".
9.
ונראה להעיר על הדוגמא האחרונה לעיל: יתכן שבאמת הכלל הבסיסי הוא, שאין הלכה כאותה דעה שמובאת אחרי הביטוי "לאפוקי מ...". אבל כלל זה תקף רק כשאין הכרעה מפורשת בגמרא, אלא שניתן להכריע לפי כללי פסיקה כלליים, כגון "יחיד ורבים הלכה כרבים"; "הלכה כבתראי" וכד', או לפי כללי הכרעה פרטניים-אישיים, כגון "הלכה כרב באיסורים" וכד', אז הביטוי "לאפוקי מ..." בא ללמדנו שלא יוכרע על פי אותם כללים, מפני ש"עורך הגמרא" פוסק - על ידי הביטוי "לאפוקי מ..." - שלא תהיה הלכה כאותה דעה שמובאת אחרי הביטוי "לאפוקי מ...".
9.1
אבל אם הגמרא פסקה במפורש כאותה דעה - כבדוגמא האחרונה - לעיל בסעיף 8 - אזי הלכה תהיה כפסיקה המפורשת בלי להתייחס לביטוי "לאפוקי מ..."
9.2
אמנם קצת קשה - ובאופן כללי - אם אמנם "עורך הגמרא" הוא זה שקבע את הביטוי "לאפוקי מ...", מדוע כלל זה איננו גובר אפילו גם על פסיקה מפורשת של אמוראים קדמונים?
9.3
ואולי יש לומר שיש כמה שלבי עריכה של הש"ס, וגם השלב שחכמים פוסקים במפורש כאחת הדעות הוא עצמו הובא ושובץ על ידי "עורך הגמרא" בשלב הסופי!
